דו-קיום בסיינה איטליה

| שתף |

באפריל האחרון נערך בעיר סיינה שבאיטליה מירוץ בן 12 ק"מ שסיסמתו 'לא לגזענות, כן לדו-קיום'. היה זה אחד מ-40 מירוצים זהים שנערכו בו-זמנית בכל רחבי איטליה. התנאי להזמנת הישראלים היה השתתפות של נציג ערבי ונציג יהודי. ראניה עיאדה, אלופת ישראל במירוצי שדה בשנות התשעים, מספרת על חוויה מיוחדת במינה.

תאריך: 30/06/06, מאת: ראניה עיאדה, גליון מס. 127

'לא לגזענות, כן לדו-קיום'
הסיפור החל לפני שלושה חודשים. אנטוניו, שלעולם אינו מנתק את הקשר עם חניכותיו לשעבר, הציע לי להצטרף למשלחת רצים שהוזמנה להתחרות באיטליה, ארץ מולדתו. התנאי בהזמנה היה השתתפות של נציג ערבי ונציג יהודי. מובן ששמחתי לקבל את ההזמנה, וחזרתי להתאמן יחד עם אנטוניו וג'סיקה. האימונים נערכו באזור הגליל המערבי ולעתים בכפר שלי - בועינה-נוג'דאת.
זו לא היתה התחרות הראשונה שלי באיטליה. קדמו לה שלושה מירוצים יחד עם אנטוניו, כשההישג החשוב בהם היה לפני כתשע שנים, בעיר ג'רזו - מקום שני במירוץ שדה, אחרי אלופת איטליה במירוצי שדה עד גיל 19. באותה עת הייתי בשיא כושרי.
אבל נסיעה זו לסיינה היתה יוצאת דופן, והיא תישאר חרוטה בזיכרוני לכל חיי. התקבלנו בכבוד מלכים; היינו מוקד האירוע שסיסמתו היתה 'לא לגזענות, כן לדו-קיום' ואורחיה של מסיבת עיתונאים שנערכה רק עבורנו.
סיינה היא עיר מהממת ביופיה. היא שוכנת על גבעות טוסקנה, ותושביה אנשים חמים ומסבירי פנים לתייר. התיירים, אגב, היו המכשול העיקרי בזמן המירוץ: המסלול היה אמנם סגור לכלי רכב אבל לא לקבוצות מאורגנות של תיירים - יפנים, אמריקנים, גרמנים ועוד, הנוהגים לכבוש את העיר בחודשי הקיץ.

המירוץ עצמו התקיים ברחובות העיר העתיקה, במסלול 'מעצבן' שכלל פניות רבות, עליות וירידות ובכביש שעשוי מרצפות המהוות קושי נוסף לשרירים ולכפות הרגליים. סיימתי במקום ה-30 בין הנשים בזמן חלש עבורי - 1:04:32 שעה. חברתי ג'סיקה סיימה במקום 8 המכובד בתוצאה 52:41 דקות. התוצאות היו חשובות כמובן, אך להשתתפות ולחוויה עצמה היה הפעם משקל רב מתמיד.

גאה לייצג את המדינה והלאום
בהזדמנות זו ברצוני להודות לאנטוניו, שעודד אותי להמשיך לרוץ גם אחרי נישואי. גם היום הוא אינו חוסך בעצות ובעזרה מקצועית, ממשיך לנצל את קשריו הטובים בארץ הולדתו לקידום הקריירה של חניכותיו ובמקביל משתמש בספורט כאמצעי לטיפוח הדו-קיום הישראלי-ערבי. תודה מיוחדת מגיעה גם לבעלי, ראפת, שתומך בי ועוזר לי להמשיך לעסוק בספורט הריצה, שהוא בעצם אהבת נעורי. אני גאה שניתנה לי ההזדמנות לייצג את המדינה ואת הלאום שלי בחו"ל בזכות כישורַי כרצה למרחקים ארוכים.

על עצמי
אני בת 28, נשואה ואם לשני ילדים: תמיר (בן 4) ורעין (בן שנה). את דרכי כאתלטית מקצועית התחלתי כנערה בת 17, בשיעורי החינוך הגופני עם המורה שלי דאז, גאזי נוג'ידאת, בכפרי בועינה הנמצא בעמק נטופה. גאזי ואנטוניו החליטו לשתף פעולה ביניהם לקידום האתלטיקה בבית-הספר, או ליתר דיוק הריצות הארוכות, ואז התחלתי להתאמן באופן סדיר ומקצועי ואף זכיתי בתארים שונים.
כדי להרחיב את השכלתי באתלטיקה למדתי בקורס מדריכים במכון וינגייט, ולאחר נישואי פחתה באופן טבעי פעילותי הספורטיבית. אף-על-פי כן לא הפסקתי לרוץ, וכיום אני מדריכה את החניכות הצעירות של בועינה נוג'ידאת באתלטיקה.

 

 

הישגיה של ראניה עיאדה

מירוצי שדה: 

אליפות ישראל 1994 - מקום ראשון עד גיל 17.  

אליפות ישראל 1995 - מקום שני עד גיל 17 (במקום הראשון סיימה שני בלוך, לימים אלופת ישראל בטריאתלון, שגם היא היתה חניכה של אנטוניו). 

אליפות הפועל 1995 - מקום ראשון עד גיל 17 (במקום שני, שני בלוך. הדרבי בין החניכות של אנטוניו הסתיים בתיקו).

אליפות ישראל 1996 - מקום שני עד גיל 19.

אליפות ישראל 1997 - מקום ראשון עד גיל 19.

מירוצי כבישים:           

1995: תריסרון (12 ק"מ) בכנרת - מקום ראשון כללי לנשים בזמן 50:20 ד'. 

1995: אליפות ישראל במירוצי כבישים בעין-גדי (10 ק"מ) - מקום ראשון נערות עד גיל 19.

1996: 10 ק"מ כביש - 40:49 ד' ברמת-השרון.

1997: חצי מרתון עין-גדי - 1:31:05.

מסלול:

10 ביולי 1995: 1500 מ' - 4:58.34 בתל-אביב.

27 באפריל 1996: 5000 מ' - 18:42.65 בתל-אביב.

2 ביוני 1996: 3000 מ' - 10:30.68 בתל-אביב.

1994 - 1996: אלופת ישראל לנערות למרחקים 1,500 ו-3,000 מ'. 

 

 

 

ראניה עיאדה - מדריכת אתלטיקה, הפועל בועינה נוג'דאת

בשער: ראניה (משמאל) עם שני בלוך.

 

 

סגור