האם הגיע הזמן שנשים ירוצו מהר יותר?

| שתף |

לאחר מעל 30 שנה, מאז נקבעו במרתון בוסטון זמני קריטריון הכניסה למרתון הותיק והיוקרתי בעולם, עולה השאלה, האם הפער בין זמני הגברים לבין הנשים מקל מדי לטובת הנשים. אחרי הרבה שנים, הנשים הן מהירות יותר, אבל הקריטריון כנראה "רך מדי".

תאריך: 28/10/10, מאת: מערכת עולם הריצה

מרתון בוסטון ייערך השנה בפעם ה-115 שלו. זהו אחד המרתונים הוותיקים בעולם בעלי מסורת ארוכת שנים. בקרב הרצים האמריקאים, השגת קריטריון למרתון בוסטון נחשב לדבר חשוב והישג נאה. גם בקרב רצים מרחבי העולם, הריצה בבוסטון היא הגשמה של חלום, אולי בעיקר בגלל עצם התוצאה שצריך להשיג והאתגר שיש בכך. בנוסף לכך, מרתון בוסטון ידוע במסלול המאתגר שלו, הריצה מהעיירה הופקינטון עד מרכז העיר בוסטון רצופה בעליות לא קלות. מרתון בוסטון מושך אליו רצים רבים גם בגלל הקהל החם ( אופי ייחודי לתושבי בוסטון) שמעודד לאורך המסלול, הינה חוויה יוצאת דופן.

אבל אם אתה מעוניין לרוץ בבוסטון שנה הבאה, כדאי שתתכונן. השנה כל כרטיסי הכניסה לריצה במרתון בוסטון היוקרתי נמכרו ביום שני האחרון תוך שמונה שעות. מה שאומר, שאם רץ שאף להשיג את קריטריון הכניסה שלו למרתון בוסטון תוך השתתפות במרתון ניו-יורק שייערך בעוד כשבוע וחצי, הוא החמיץ את ההזדמנות שלו.

אולם, נדמה כי דרישת קריטריון כניסה למרתון בוסטון קשורה ליותר מאשר פיצוץ האוכלוסין שחווים המרתונים בארצות הברית: 10% גידול במספר המשתתפים מהשנה שעברה, הוא אחוז הגידול הרב ביותר שנרשם במשך 25 השנה האחרונות. מספר הרצים שיכולים להתקבל לריצה בבוסטון עבר כבר את המכסה, מלבד 5000 המקומות השמורים לריצות הצדקה. 

בכל מקרה, נראה כי אופנת המרתונים מובלת בעיקר על-ידי הנשים מאשר הגברים. במרתון בוסטון 2010 סיימו כ-42% נשים, בהשוואה לשאר המרתונים בארה"ב מדובר באחוז נכבד. אולם בהתאם לחוקי המגדר שנכתבו ב-1977, זמני הקריטריון של הנשים למרתון בוסטון איטיים בכ-30 דק' מאשר אלו של הגברים בכל קבוצת גיל.

הבעיה שנוצרה היא: אין עדות לכך שהנשים באמת צריכות את כל הזמן הזה. עניין אחר שעולה מנגד הוא כי יתכן שזמני הקריטריון עבור הנשים הם רכים מדי.
הפער הטיפוסי שנרשם במרתונים הגדולים בין רצי העילית הגברים והנשים היה קרוב ל-20 דקות מאשר ל-30 דקות, והוא הולך ומתכווץ עם הזמן.

עבור רצים שהם 'פחות מרצי עילית' הפערים הללו העלו שאלות. למשל, על מנת שגבר בקבוצת גיל שבין 50-54 יתקבל למרתון בוסטון עליו לקבוע זמן של 3:35 שעות ומהיר מכך. אולם קריטריון זה הוא מהיר ב-5 דקות עבור אישה צעירה מ-34 שנים מהזמן שהיא צריכה להשיג. כלומר, כדי לרוץ במרתון בוסטון צריך גבר בן 54 לרוץ מהר יותר מהריצה הצעירה והמהירה ביותר באומה.

"זמני הכניסה כנראה צריכים להיות מהירים יותר", אומרת מריה סימון, צעירה בת 36 מניו-ג'רזי שהתקבלה לריצה בבוסטון. בנובמבר שעבר רצו מריה ובעלה (גם הוא בן 36) במרתון פילדלפיה, על מנת להשיג את קריטריון הכניסה למרתון בוסטון. בעלה סיים בזמן של 3:25, כ-13 דק' לפניה. היא השיגה את הקריטריון לבוסטון עם "עודף של 7 דק' " בעוד הוא נשאר הרחק מהקריטריון מרחק של 10 דק'. "מה שמוזר הוא", אומרת סימון," שהייתי פעם מהירה יותר ממנו".

מומחי ריצה אומרים שכדי להוריד בדרישת יתר בקריטריון לבוסטון יהיה צריך להתייחס לנשים בפחות עדינות". כאשר נקבעו הזמנים בפער של 30 דק' בשנת 1977 המנטליות היתה שונה. "התייחסו לאישה כשברירית", מספר טום דרדריאן, מאמן ומחבר הספר "ההסטוריה של מרתון בוסטון". "אנשים לא מבינים שהרבה נשים רצות היום מהר יותר מהגברים שניצחו במרתון בוסטון בעבר", אומר דרדריאן.

גיי מורס, מנהל בפועל של איגוד האתלטיקה של בוסטון, הגדיר את הדירוג של המגדר "כמדע לא מדוייק". "שום כיווץ של זמני הקריטריונים עבור הגברים והנשים לא עומד להתרחש בקרוב". עוד הוא מוסיף כי מסלול המרתון הוא צר מדי בשביל להכיל כמות רצים מעל לכמות שנרשמים כיום. "אקסלוסיביות היא גם חלק מהפיתוי".

פער ה-30 דקות לטובת הנשים החל להיות מיושם כחמש שנים לאחר המירוץ הראשון שבו הרשו לנשים להשתתף בריצה, וכ-7 שנים לפני המרתון הראשון לנשים במשחקים האולימפיים.

הצרת הפער יכולה להוביל את בוסטון לקו אחד יחד עם עולם מירוצי האולטרא מרתונים ומירוצי ה-100 מייל שבהם החלוקה בין הגברים לנשים היא שווה. קריטריון כניסה למירוץ ה"Western States" תמיד היה זהה עבור שני המינים, אומר ההסטוריון של ריצה זו, אנטוניו רוזמן.

רוזמן, רץ ותיק שהשתתף במרתון בוסטון טוען גם הוא ש"הזמנים לנשים הרבה יותר רכים מאלו של הגברים". רוזמן אומר כי הוא מאמין שמארגני המירוץ שמרו על הפער הגדול כדי לפצות על כל השנים שבהן נשים לא הורשו להשתתף במירוץ".

עם עליונות מבחינה פיזית הקשורה בלב גדול יותר וקיבולת ריאות גדולה יותר אצל הגברים, סביר להניח שגברים תמיד ירוצו מהר יותר מהנשים. אבל רצות העילית אינן רחוקות כל-כך מהגברים. לפני 40 שנה שיא המרתון לנשים עמד כ-54 דקות לאט יותר מהשיא של הגברים. היום הפער הוא רק 11 דקות לאט יותר.

מנצחת מרתון שיקאגו האחרון חצתה את קו הסיום כ-14 דקות לאחר שסיים המנצח. בכל חמשת המרתונים הגדולים בארצות הברית בשנת 2009 הפער שעמד בין הנשים לגברים בקרב רצי העילית היה קרוב יותר ל-20 דק' ולא ל-30 דק'.

" Running USA", מרכז מחקר שממוקם בקולורדו, אסף נתונים ביותר מ-500 מרתונים ברחבי האומה שמראים בחציון המגדרי הבדל של 28 דק' בזמני הסיום. אבל נתונים זהים נוספים מראים שבקרב הגברים הפער בין ראשון הרצים לאחרון הרצים מתפרס לאורך קו אחד רחב, בעוד בקרב הנשים יש התפלגות לשתי קבוצות: נשים מהירות, ונשים איטיות.

מומחי ריצה טוענים כי הקבוצה השנייה, שנוטה לרוץ כדבוקה אחת משפיעה באופן משמעותי ומורידה את הזמן הממוצע של זמני הסיום של הנשים. "נשים הן סוציאליות, נשים נוטות לקבוע מטרות חדשות עם חברה קרובה או קבוצת נשים יותר מאשר גברים", אומר המומחה מ "Running USA".

אם בוסטון יעלה את רמת הקריטריונים, סביר להניח כי יותר נשים ייכשלו בהשגתם. אולם הרבה נשים גם יגבירו את הקצב. במרתון שנערך במאי האחרון באורגון, ג'וליה פינגאר מסקרמנטו, רצה מקצועית שהיתה אחת ממכתיבי הקצב, הובילה קבוצה של מאות רצים, רובם נשים, ששאפו לסיים בזמן מהיר יותר מ-3:40 שעות הדרוש להן לכרטיס הכניסה לבוסטון, עבור נשים בנות 34 ומטה. "אם הקריטריון יהיה מהיר יותר, אני חושבת שכל הנשים האלה פשוט ירוצו מהר יותר", אומרת ג'וליה.

 

 

מאמר מאת : קווין הלינקר ודויד בידרמן

תרגום ועריכה: דפנה פרחי

צילום שער: נשים בבוסטון, picapp
 

 

 

 

סגור