'הזיכרונות והחלום שלי' – עשור למותו של הקטר הצ'כי

| שתף |
  • SPORTWEB
  • כתבות
  • 'הזיכרונות והחלום שלי' – עשור למותו של הקטר הצ'כי

ב-22 בנובמבר 2000, בגיל 78, הלך לעולמו אמיל זטופק, אחת מאגדות האתלטיקה בעולם. לכינוי 'הקטר הצ'כי' הוא זכה בשל סגנון הריצה המיוחד שלו, עם הפנים המעוותות והראש המיטלטל לצדדים תוך נשיפות כבדות. אתר עולם הריצה מגיש את דבריו של חנוך שחר שנכתבו לרגל מותו של הקטר הצ'כי לפני כעשור.

תאריך: 28/11/10, מאת: חנוך שחר, גליון מס. 126

אמיל זטופק, אחת מאגדות האתלטיקה בעולם. זכה לכינוי 'הקטר הצ'כי' בשל סגנון הריצה המיוחד שלו, עם הפנים המעוותות והראש המיטלטל לצדדים תוך נשיפות כבדות. על סגנונו זה נהג זטופק לומר: "הרי לא מדובר כאן בהחלקה אמנותית על הקרח. כל העניין הוא להתקדם במהירות הרבה ביותר, אז מה חשוב הסגנון?" ובחיוך היה מוסיף: "גם פיל לא רץ יפה, אבל רץ מהר".

זטופק היה ועודנו איש נערץ ואהוד בעולם כולו. פסלו מוצב יחד עם הפסל של פאבו נורמי בפתח המוזיאון האולימפי בלוזאן. 40 מדינות ציינו את יום פטירתו, ובזכות קומץ מוקיריו בישראל פועלים כיום להצבת פסלו באוניברסיטת תל-אביב או במכון וינגייט או במקום אחר שייבחר.


ראיתי את זטופק
בנעורַי היה זטופק מודל לחיקוי ולהערצה. בשנת 1945 יצאתי לחופשי ממחנה הריכוז טרזיינשטאט, ואני ילד בודד בן 10. שנתיים לאחר מכן ביקשתי מהורי המאמצים (גרנו בפראג) לנסוע לעיר אוסטרבה-מורבה לראות את אמיל זטופק רץ 5000 מ' בתחרות. לאחר שהגשמתי את החלום התחלתי לרוץ בעצמי, ואולי בזכות זה אני רץ עד היום.

ב- 1948 שמעתי ברדיו 'קול צ'כיה' את קולו של השדר המבשר על זכייתו של זטופק במדליות האולימפיות הראשונות שלו למרחק 5 ו- 10 ק"מ. היתה זו יריית הפתיחה לשלטונו המוחלט של זטופק במקצועות הריצה, שנמשך יותר משש שנים שבמהלכן שבר 18 שיאיים עולמיים. במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 זכה בתוך שבוע בשלוש מדליות זהב - ב- 5 ו- 10 ק"מ ובריצת המרתון.


התמיכה ב'אביב של פראג'
בשנת 1968 עלה זטופק שוב לכותרות, אך לא בתחום הספורט: למרות היותו קולונל בצבא ארצו הקומוניסטית הוא תמך באלכסנדר דובצ'ק, שליטה של צ'כוסלובקיה, שניסה בסוף שנות השישים להפוך את ארצו לדמוקרטיה, ותמך ב'אביב העמים של פראג'. כנקמה הסירו ממנו הסובייטים שנתיים לאחר מכן, ב- 1970, את כל אותות הכבוד שקיבל והעבידו אותו בפרך מבזה. הסובייטים רצו לבזות את זטופק ועשו זאת בכמה דרכים. באחת מהן הטילו עליו לטאטא רחוב ראשי בפראג. אזרחי צ'כיה שלא יכלו לסבול את המראה המשפיל ניסו להוציא מידיו את המטאטא, אך הסובייטים מנעו זאת. לאות הזדהות הצטרפו לזטופק כמה אזרחים עם מטאטאים.


ה- 19 בספטמבר
בהספד שנשא נשיא איגוד האתלטיקה העולמי דאז הוא אמר: "זהו יום עצוב לא רק לאנשי ספורט אלא גם לאנשים פשוטים, שראו בזטופק אדם אמיתי שהגן על הכבוד והחופש של היחיד".
זטופק ואשתו דנה נולדו באותו היום - 19 בספטמבר 1922, ובאותו היום ממש, 30 שנה לאחר מכן, זכה אמיל באחת ממדליות הזהב בהלסינקי ואשתו דנה - בהטלת כידון. התאריך הסמלי הזה היה בעל משמעות נוספת, משום שהיה גם יום נישואיהם. כשחגג הזוג את יום הנישואים האחרון לפני פטירתו כבר רעדו ידיו של זטופק, שלקה קודם לכן בשבץ מוחי ובקושי הרים את הכוס לשפתיו. כך חלפה לה תהילת עולם.

פרט להערצתי העיוורת לזטופק, לריצה משמעות מיוחדת עבורי. כילד בודד אחרי השואה היו לי חלומות שאגדל ואהיה רץ מצטיין בארץ-ישראל, אגלה את שמי האמיתי שהיה אז פישר ירקה, ובזכות הפרסום שאזכה בו אמצא אולי את הורי האמיתיים או את שארית משפחתי. במשך הזמן גיליתי שכולם נספו בשואה, ואף מצאתי רשימות ועדויות לזמן ולמקום שבו נרצחו ותיעדתי זאת ביומן אישי שאני כותב עד היום.
גם היום - מעבר לגיל 70, אני ממשיך לרוץ וזיכרונות השואה מצד אחד וזטופק מצד שני ממשיכים גם הם לרוץ עמי.

 

סגור