לא קל להיות מעצמה אתלטית -ספיחי ברלין 2009

| שתף |

אחרי בייג'ינג 2008, שם איבדו האמריקנים את ההגמוניה לג'מייקה ב-100 וב-200 מטרים ופסלו - כהרגלם - את ריצות השליחים, הם החליטו לעשות לעניין סוף והבטיחו ש"הפעם (בברלין) זה לא יקרה". אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. אם נוסיף לכך את כישלונותיהן המהדהדים של איסינבאייבה וחברותיה בברלין יתברר שמעצמות האתלטיקה הולכות ומאבדות הבכורה ואת התואר.

תאריך: 01/02/10, מאת: אורי גולדבורט, גליון מס. 144

מחיקת האתלטיקה המזרח גרמנית, על הרע והטוב שבה, לפני 17 שנה, הניבה עבור גרמניה המאוחדת סיפוק של 'הדברת הרוע' כביכול, אבל יצרה גרמניה אתלטית מאוחדת בינונית, שסכום יכולותיה היה נמוך מיכולת מרכיביה. לארס רידל בזריקת דיסקוס והייקה דרכשלר בקפיצה למרחק היו ענקי הספורט, ויחד עם פרנקה דיטש 'סחבו' כמעט עד היום. אבל כמה אפשר? ארצות-הברית ניצלה את ההזדמנות וחזרה ברגל אמיצה לצמרת האתלטיקה העולמית. כל אליפויות העולם והמהדורות האולימפיות מאז 1992 הניבו מאגר מדליות אמריקאי, שאומות אחרות התקשו להתקרב אליו. יצאה מכלל זה, למשך שנים ספורות, רק רוסיה ה'חדשה', קרי נבחרת ברית-המועצות לשעבר, שממנה נקטמו אוקראינה, ביילורוסיה, המדינות הבלטיות וקזחסטן, אבל דווקא המערכת האתלטית שלה הסתגלה לשינוי - ממערך מנוהל ומכותב עד לפרטיו על-ידי המדינה למשהו דמוי מערך ספורט מערבי 'מספונסר'. בתחילת העשור הדביקו למעשה הרוסים, ויש לדייק כאן - הרוסיות - לרגע היסטורי חולף, את ארה"ב במירוץ המדליות.

הבטחות...
אם חשבנו שמאבק כפול זה יימשך קיבלנו בבייג'ינג, לפני כשנה וחצי, רמז ראשון שהתחרות מתרחבת ליריבים נוספים, וה'גדולות' נאלצות אולי לוותר. פסילת שתי קבוצות השליחים האמריקאיות בבייג'ינג ואיבוד גמור של ההגמוניה האמריקאית לג'מייקה במיאוצי 100 ו-200 מטרים היווה סימן מדכא עבור ארה"ב. ה-USTAF (התאחדות האתלטיקה האמריקאית) לקחה את העניין קשה. התמנה מנכ"ל חדש, דאגלס לוגאן, איש ספורט וניהול בעברו, ונראה היה, לפחות הצהרתית, שלקח את המושכות לידיו בצורה רצינית. התמנתה ועדה לבדיקת הכישלונות, שכללה גם ספורטאי עבר מהוללים. בהתאם למסקנותיה שונו מבני העבודה ומונו אנשים לעמדות מרכזיות נוספות. לקראת ברלין 2009 הוצהר על מטרה של השגת 30 מדליות.

ערב האליפות ערכה משלחת ארה"ב מסיבת עיתונאים מצולמת מאוד, שבה שמענו את המאמנים הראשיים הרווי גלאנס וצ'נדרה צ'יזבורו, שניהם היו אצנים בקנה מידה עולמי לפני 25-20 שנה, נשאלים ומדברים כמעט אך ורק על ריצות השליחים בנוסח 'הפעם זה לא יקרה'. גלאנס וצ'יזבורו, שבעי רצון מתוצאות המבחן של הרביעיות האמריקאיות, כולל 41.58 מרשים של הנשים - תוצאה שאמורה לאיים על הרביעייה הג'מייקנית המצוינת - סיפרו על ההכנות ועל הביטחון שהרביעיות בכושר טוב ובתיאום בינן לבין עצמן. בכירי רצי ה-400 מ' בעולם, לה-שון מריט וג'רמי וורינר, שישבו, סמלית אולי, בשני צדדים מנוגדים של השולחן, חלקו איש איש כמה מחשבות איתנו, המאזינים, והמצלמות תקתקו. סטפני בראון, שהפכה לפני שנה לאחת האלופות המפתיעות בהיסטוריה האולימפית כולה, חזרה ושנתה את אמונתה כי תוכל לזרוק דיסקוס ל-68 מטרים (התפלאתי מאוד, אודה!), ואליסון פיליקס 'הבטיחה' הפעם לנצח את ורוניק קמפבל ב-200 מטרים.

ומציאוּת
בברלין ארה"ב סיימה עם 22 מדליות, 10 מזהב, 6 כסף ו-6 ארד, מדליה אחת פחות מאשר בבייגי'נג, אם כי מניין מדליות הזהב היה גבוה ב-3 מזה שבבייגי'ינג. אמנם יותר ממדינות אחרות (13 של ג'מייקה ורוסיה ומטה) - אבל היכן 30 המדליות שעליהן דובר? מההבטחה של סטפני בראון (68 מטרים) נותר רק ה-8, בעוד ספרת העשרות ירדה ל-50, והיא סיימה 12 ואחרונה בגמר. אליסון פיליקס אמנם ניצחה את יריבתה הג'מייקנית ב-200 מ' ובכך ניבע הפרץ הראשון - אך גם האחרון - בחומה ג'מייקנית המתחדשת. מדוע אחרון? כי הנבחרת האמריקאית, שאפשרה לטייסון גיי לנוח לקראת גמר השליחים, לא נחה גם הפעם מהרגליה המגונים, אלו מהעבר הרחוק ומהעבר הכֹה קרוב. אתה יוצא מהנחה שגם הרכב הרביעייה החלופית שרצה - זו שחסרה את הכוכב הגדול טייסון גיי, שאף ויתר על הריצה ל-200 מטרים, תרגלה החלפות מקל. אבל - כשהגיעה שעת המבחן לא הצליחו שון קרופורד ודרוויס פאטן לבצע חילוף בתחום המותר... וכך המשיך לו טייסון גיי במנוחה ארוכה אל תוך המטוס הביתה, ממש כמו קרל לואיס בסיאול 1988, אחרי שצפה בחבריו נכשלים בצורה דומה. הרביעייה הג'מייקנית חייכה - האמריקאים פתרו אותה שוב מן הדאגה לגודל הפיגור, אם בכלל, שבו עלול היה יוסיין בולט לקבל את מקל השליחים לאחר מחצית המרחק. לכך אפשר להוסיף את דון הרפר, שהפגינה שיא יכולת בריצת משוכות נהדרת בחצי הגמר (12.48 שניות), אך איבדה את שיווי המשקל בין המשוכות בגמר. בריצה, החולפת תוך 12 שניות, איך לכך מרפא...דון, אלופה אולימפית ומועמדת חזקה לניצחון, ספגה הלם. אבל גם קודם לכן, בריצת המשוכות הארוכה, ספגה לשינדה דימוס ה'מתקמבקת' מכה קטנה במשוכה התשיעית והלם מריצה מופלאה של מלייני ווקר, וג'מייקה לקחה הביתה את הזהב בשתי ריצות המשוכות. לכך יש להוסיף את בראד ווקר שלא התייצב לקפיצה במוט. ולבסוף, הסיום המדהים - מה שממש לא היה יכול להתרחש, כי הפגז כידוע אינו פוגע פעמיים באותה מטרה - התרחש גם התרחש: נבחרת האצניות האמריקאיות לא סיימה את הריצה המוקדמת של מירוץ השליחות. אני ראיתי שכרמליטה ג'טר נופלת. ההודעה האמריקאית דיווחה על פציעה כגורם התקלה. פציעה מקודם? פציעה תוך כדי ניסיון להחליף את מקל השליחים? נבחרת ג'מייקה זכתה בקלילות גם במקצוע זה וחזרה הביתה עם 7 מדליות זהב - לא רחוק מהמניין האמריקאי.

מפולת רוסית
אם ארה"ב נפגעה, הרי במחנה הרוסי היה המצב גרוע פי כמה. הרוסים התחילו בשתי מדליות זהב בהליכה, גברים ונשים, וקינחו בשלישית (ראו כתבה בגיליון הקודם). זה היה יפה, זה היה צפוי, אבל הנה הגיע היום שאמור היה להיות יומן הגדול של הרוסיות. מה קרה למעשה? שיאנית העולם פצ'וניקנה (אמנם בהליכי חזרה אחר מחלה) לא התייצבה למשוכות. הגדולה מכולן, אתלטית מספר אחת בתבל לכל הדעות - ילנה איסינבאייבה, התעקשה להתחיל ב-4.75 מ' מול אנה רוגובסקה מפולין, שבתחרות שקדמה לאליפות הנחילה ליילנה הפסד ראשון מזה 18 חודש, עת השתיים לא ניתרו יותר מ-4.68 מ'. זה טיפשי. זו גם יוהרה. בניסיון ראשון ילנה כלל לא עלתה מעל הרף. האם לנסות שוב כדי להבטיח לארצה מדליית כסף לפחות? לא מתאים לגאווה של האימפרטורית - ילנה הגדולה, אתלטית העשור בעולם. מה אכפת לה מההתאחדות הרוסית וממאזן המדליות הרוסי? הרי את הכסף היא מרוויחה מאחרים. היא הלכה על 'הכול או לא כלום' - וקצרה רוח. בעקבותיה הלכה חיש מהר סופר-סטאר נוספת, טטיאנה לייבדבה, שבגיל 33 היתה צל חיוור של עצמה בקפיצה המשולשת. קודם לכן קיבלו השתיים פְּטוֹר מהופעה באליפות ארצן. השפעת הפטור פעלה כנראה זמן ארוך מהמכוון...

להשלמת המפולת ניסתה שיאנית עולם ואלופה אולימפית נוספת, גולנארה סמיטובה-גלקינה, לנער כהרגלה המוכר את היריבות בריצת המכשולים, ו-2800 מטרים היא היתה בראש. לגולנארה צעד ארוך ומעבר משוכה יעיל, אבל מהירות סיום לא משהו. ב-200 האחרונים עברו אותה ארבע יריבות; שלוש מאלו נותרו לפניה עד קו הגמר.

אם אלו כשלו נפלו, אולי הצעירות? יוליה אלמינובה היתה השנה פאר הריצה הבינונית ברוסיה ואולי באירופה כולה, אבל כשרצה בעלת תוצאה של 3:58 מוכנה להיחסם ב'קופסה' בריצת 'לוויה' של חצי גמר, המתנהלת בקצב 4:15, מה הפלא ששני ניסיונות נואשים ל'מתגברות' אילצו אותה לרוץ מטר וחצי מגַדת המסלול, ובתום ריצת ה-1510 או 1515 מטרים שלה, לאחר שסיימה אבלה וחפוית ראש ב-4:12.55 דקות, נשרה המועמדת הגדולה מלהילחם על מדליית הזהב מול מרים ג'מאל, מבלי שאף הגיעה לכדי ריצת גמר. זו היתה דוגמה אחרונה לנבחרת שהגיעה עם כמה פרימדונות אך נראתה כעדר ללא רועה. ריצת הגמר למחרת הצטיינה לא רק בחסימות אלא גם בדחיפות, והדרך שבה חסמה והדביקה נטליה רודריגס את היריבות לא הסתיימה במדליית זהב ספרדית אלא בפסילה.

מי חשב שיהיו אלו הגברים שיביאו לרוסיה 3 מדליות זהב, והנשים - שליטות האתלטיקה האירופית וכוח אדיר באתלטיקה הנשית העולמית - רק אחת בודדת, בהליכה? מאמן ההליכה ויקטור צ'גין היה מאושר עם 3 מדליות זהב של שלושה חניכים. מנהיגי התאחדות האתלטיקה של רוסיה היו המומים. במקומם הייתי מתחבא במשך שנה לפחות. איזו מפלה!

התירוצים, ההתעלמות ומה בעתיד
הוא שאמרנו - אולי כבר אין מעצמות באתלטיקה, או לא כמו שהיו פעם. תגידו: לא צריך אוכלוסייה של 311 מיליון כמו ארה"ב. ג'מייקה עם 13 מדליות היא מעצמת מיאוץ, ובולט עצמו הוא מעצמה של איש אחד. ומה אמרה ארה"ב הרשמית בתחום האתלטיקה? במקום להודות שהמטרה לא הושגה, ופרויקט שיקום השליחים נחל כישלון מוחלט, הנה מה שהומצא לעיתות שלאחר התקלה החוזרת במירוץ השליחים לגברים, אבל לפני שגם הנשים חיקו אותם:

"נבחרת השליחים נהנתה מהכנה מצוינת לאליפות, כולל אימונים במחנה אימון ותחרות בהרכבה המלא בקוטבוס בתוצאה של 37.85 שניות. כל המעורבים - אתלטים, מאמנים ומנהלים, עשו ככל יכולתם לוודא הצלחה. פסילה במירוץ אמנם קשה לקליטה, אך בנקודה זו נוכל להשתמש בה רק כהשראה לשאר שלושת מירוצי השליחים" (ההודעה שוגרה עוד לפני מירוצי השליחות ומירוץ השליחים 4X400 לגברים). "לא יהיה זה שירות לאלופים שהוכתרו הלילה ולזוכים במדליות, אם נאפשר לתקלה להאפיל על מה שהיווה עד כאן הופעה קבוצתית מעולה בברלין".

השראה? לא מאפיל? הופעה חזקה? הרי מה שמצא המנכ"ל לוגאן להוסיף מיד בתום האליפות, שבה קרסו ונכשלו שתי נבחרותיו במירוץ השליחים 4X100 ושגלאנס וצ'יזבורו כה הרבו להלל:
שאלה: "איך אתה מעריך את ההופעה האמריקאית בברלין?" תשובה: "אני מלא גאווה (!) מול מה שהשיגו אתלטינו בעשרת הימים בברלין, ובעיקר המאמץ שהשקיעו. מאזן המדליות מדבר בעד עצמו. כמו כן, בסיכום הניקוד זכינו בהפרש של 77 נקודות". שאלה: "איך אפשר להסב את המגמה במאבק ארה"ב-ג'מייקה"? "באופן ריאלי, אם אתה מוציא את יוסיין בולט מהמשוואה, היריבות נראית אחרת לחלוטין. תן לי ריצה של הנשים שלנו נגדם ב-4X100 מתי שתרצה". אכן תשובה מדהימה. אחרי תשובה זו הוסיף לוגאן גם טרוניה: "אף שמירוצי השליחים 4X100 מ' לגברים ולנשים הם שני מקצועות בלבד, הם תופסים 80 אחוז מתשומת-הלב הציבורית. אלו הם שני מקצועות שבהם למערכת ולמאמנים היתה השפעה ישירה על ההישגים. לכן, כאשר נוצרות בעיות בשליחים תיבת הדואר שלי מלאה מסרים". ועוד הוסיף: "המירוץ לנשים היה פשוט. גופה של האתלטית, מיונה לי, אינו מסוגל לבצע את מה שהכתיבה הרוח. מיונה לי היתה אמורה לנוח בסיבוב הראשון, ומרשבת הוקר היתה מיועדת לרוץ בעמדה השלישית, אבל מיונה לי אמרה למאמן 'תרכיב אותי', ובחרנו את מי שהתנסתה בכך באימונים ובתחרות. ההחלטה היתה נכונה. מעטים חוו שברון לב גדול מזה של מיונה. חבריה ומנהלת הספורט התחרותי שלנו, בניטה פיצג'רלד מוזלי, הזילו דמעות, בעוד מיונה שוכבת כואבת באזור הרפואי. סעדתי בבוקר עם מיונה השעונה על קביים. איזה אומץ! מיונה והשליחות יחזרו".

אחר-כך באה התייחסותו של לוגאן לכישלון בין הגברים ולצעדים שבניטה מוזלי תנקוט. כיוון שהדברים נדפסו כ'בלוג', הרי לפניכם תגובה רלוונטית של קורא בשם דניס גריידי: "שאלות רבות בפי באשר למירוץ השליחות. אסתפק כאן בשתיים. האחת: הרביעייה וויליאמס-פיליקס-לי-ג'טר רצה 41.58 בקוטבוס. מדוע להחליף הרכב שקבע את התוצאה המהירה ביותר השנה והתקרב כדי 0.21 שניות לשיא העולם הקיים מאז 1985? (אני חושד שלריצתה של אנדרסון 'לתוך' מיונה לי היה קשר לפגיעה). שאלה שנייה: לשם מה הותר לטייסון גיי לפרוש מההשתתפות ב-200 מטרים כדי להיכלל בשליחים? גיי לא השתתף ברביעיית ארה"ב בלונדון ובקוטבוס ולא השתתף בברלין בריצה המוקדמת. הגירסה שלפיה מאמנים ואתלטים אינם מכירים את החוקה במלואה בלתי מתקבלת על הדעת ומעוררת אי אימון".

באשר לי, עבדכם הנאמן, חזרתי והסתכלתי בהתרחשות במירוץ ותמהתי. הבטתי במאזן האמריקאי הכולל ותמהתי על זחיחות הדעת של המנכ"ל. היא מותירה רושם של חוסר נכונות להודות בטעויות ולהטמיע את הכישלון המהדהד הכפול (2008 ו-2009) של קבוצות השליחים האמריקאיות ואובדן הבכורה במיאוץ בשני המינים ובנשים גם בריצות המשוכות. בלצון מסוים אפשר לומר שסיכוייה העיקריים של ארה"ב להחזיק בבכורה בזמן הקרוב נותרים תלויים לא מעט בהצלחות או בכישלונות של המערכת המקבילה ברוסיה...

 

 

 

סגור