ולטר טויטש - להתחיל לרוץ בגיל 65

| שתף |

כמי שפתח ב'קריירה' ספורטיבית לקראת העשור השביעי של חייו, ולטר טויטש בן השמונים הוא מודל לחיקוי לצעירים ממנו. היום הוא יכול להביט אחורה בגאווה על יותר מ-50 מירוצים שהשתתף בהם, ביניהם 7 חצאי מרתון.

תאריך: 25/03/09, מאת: יובל עופר - מועדון איילות, גליון מס. 140

חלק ניכר מהפנסיונרים מתארגנים לחיים שלווים ונינוחים עם פזילה לתחביב רגוע כמו איסוף בולים, זמן לנכדים ובלית ברירה גם ביקורים בקופת-חולים, לא עלינו. זה לא מה שקרה לוולטר טויטש. ב-1995, בהתקרבו לעשור השביעי של חייו, הוא גילה את עולם הריצה הפרטי שלו. עד אז הוא מעולם לא רץ מרחק ממשי כלשהו למעט, כדבריו, ריצת 2000 מ' בזמן שירות מילואים לפני הרבה שנים.
ישבתי לפני שבועות אחדים בביתו של ולטר בהרצליה. האיש בשנתו ה-80, ישוב בכיסא גלגלים (לכך נגיע בהמשך), מספר לי על קריירת ריצה מדהימה שנמשכה מגיל 65 ועד השנה שעברה.

איך ומתי התחלת לרוץ?
"ב-1995 התחלתי ללכת ולרוץ על הליכון בחדר כושר. עד אז ביקרתי והתאמנתי בחדר כושר אבל לא ממש רצתי".
ואיך התפתחה קריירת הריצה שלך?
"בעידודו ובהשתתפותו המקבילה של בְּני, יאן, התייצבתי למירוץ הראשון ברמת-השרון באביב 1995. מאז השתתפתי ביותר מ-50 מירוצים, מתוכם 7-6 חצאי מרתון. במרתון שלם לא השתתפתי".
מה היה המירוץ הראשון שלך?
"ריצת המייל בשדרה החמישית במנהטן, ניו-יורק. רצתי שם ב-2004 במקביל ל-30 רצים שירדו מ-4 דקות. אני אישית סיימתי את הריצה בתוצאה שלגילי שווה ל-4.11 ד' (על פי טבלת השוואת הישגים לגיל. ראה קישור לאתר האינטרנט http://www.howardgrubb.co.uk/athletics/runcalc.html). הישג אחר שלי, בגיל 75, היה חצי המרתון בעין גדי באותה שנה ב-1:45:54 ש'. זאת תוצאת שיא לגילאי 70+".
אילו מירוצים נוספים זכורים לך במיוחד?
"השתתפתי בזמנו בחצי מרתון אטלנטה ג'ורג'יה ובחצי מרתון דרזדן, גרמניה. מארגני המירוץ נאלצו ליצור קטגוריה מיוחדת בשבילי - 75+".

בשלב זה הזכרתי לוולטר את הישגיו משנה שעברה בכפר סבא (49:48 ד') ובהרצליה (49:47 ד') במירוצי 10 ק"מ. הישגים דומים אלה 'שווים' על פי טבלת הישגים לגיל לתוצאה של 32:28 דקות!
כאן כבר לא יכולתי להתאפק, כרץ 'צעיר' (בן 58), ושאלתי את ולטר:
מה היתה תכנית האימונים השבועית שלך לפני המירוצים האלה?
"התכנית הרגילה כללה 4 אימונים שבועיים: ריצות קלות ל-11 ק"מ ול-6 ק"מ ופעמיים ריצת 5 ק"מ על הליכון בחדר כושר".
ואיך רצת על ההליכון?
"בקילומטר הראשון רצתי בשיפוע 15 מעלות ובמהירות של 10 קמ"ש, ובהדרגה העליתי מהירות תוך הורדת השיפוע. בקילומטר האחרון רצתי בשיפוע 7 ובמהירות 14 קמ"ש".
למה כל כך מהר ועוד בגילך?
"זה כדי שאהיה מהיר לריצת המייל ... אגב, בימים שלא רצתי הקפדתי ללכת כמה ק"מ טובים להתרעננות ולהנאה. חלק מכך בלוויית אשתי צביה".
הקפדת על תזונה מיוחדת לאורך השנים?
"לא. תזונה רגילה ומאוזנת, שום דבר מיוחד".
האם קרה שנפצעת בריצה?
"בגיל 68 נפצעתי בגיד אכילס והייתי מושבת במשך כ-8 חודשים. בסך-הכול אני בריא, עם לחץ דם ודופק תקינים".


'קריירה' מקצועית, שקולה ומאוזנת
אני יושב בשקט מול הרץ הנפלא הזה, כמעט מסרב להאמין שכל זה אפשרי. כרץ מתמיד ומקצועי בעצמי אני יכול להעריך את המשמעת, הנחישות והמקצועיות שליוו את ולטר בקריירה מופלאה של כ-14 שנות ריצה. קשה שלא לחשוב על בני ה-40, ה-50 וה-60 שמעלים טענות ידועות ושחוקות כמו 'ריצה זה לא בריא', 'בגילי כבר מאוחר להתחיל לרוץ', 'אין לי זמן', 'בתיכון/צבא הייתי אלוף...' וכיו"ב. רבים חושבים ש'ספורט זה חשוב' ומסתפקים בהליכה (וזה טוב ויפה לכשעצמו), אבל למעשה היו יכולים ליהנות מחוויית הריצה.
בהתבוננות מקצועית, כמי שמכיר רצים ותיקים, מנוסים ומצטיינים אני מסיר את הכובע בפני ולטר על ניהול 'קריירה' מקצועית, שקולה ומאוזנת. בשונה מרַבּים מהרצים בגילאי 60+, ידע ולטר להסתפק במספר קצוב של מירוצים בשנה (5-4), מערכת אימונים סבירה ואיכותית המתאימה לגילו וליעדי הריצה שלו (נמנע ממרתון!) וכמובן התמדה ומשמעת לאורך השנים. למרות היותו חבר איילות ומגוריו בהרצליה נעדר ולטר מריצת השבת המסורתית במועדון. שאלתי אותו על כך: "פשוט מאוד, בשבת אני צועד לחוף הים עם אשתי". ואני אומר לעצמי - הזוגיות המקסימה הזו עם צביה מנצחת אפילו את הריצה. ומה הפלא שכיום, במצבו הקשה של ולטר, אשתו מטפלת בו בנאמנות ובמסירות.


אופק ותקווה
סיום הקריירה של ולטר טויטש הוא עצוב ואכזרי. במאי של שנה שעברה, במהלך מירוץ געש, נפל ולטר בק"מ התשיעי. היה יום חם במיוחד, ונראה שמהמורה בשביל הביאה לנפילה הקשה: שתי חוליות שבורות, שיתוק כמעט מלא בגפיים, אשפוז ממושך בבית החולים, שיקום בבית לוינשטיין וכיום שהות בבית, בכיסא גלגלים, ומגבלות תנועה. לצער כולם ולטר לא יעמוד על רגליו ויסתפק בשיפורים קלים בתנועה ובתחושת הידיים והרגליים. למרות מצבו ניכרת השלמה המשולבת באופטימיות זהירה.
"אתה רואה את הסלון כאן? סיבוב מעבר לריהוט נותן מסלול של 17 מ'. בעזרת הכפפות אני נע 10 פעמים מסביב - בסך-הכול 170 מטר", הוא מספר בשמץ גאווה. הרוח הספורטיבית מפעמת בו. אימון נוסף הוא 200 בעיטות קטנות בעזרת הרגליים לשיפור התחושה. כשאני שומע על סדר יום עמוס בגלישה באינטרנט, כתיבת מיילים והתנדבות לאיל"ן אני רואה אופק ותקווה לרץ שנפרד מהריצה מוקדם מדי.

 

סגור