ירי לאחר מאמץ: שילוב מנצח של כושר קרבי גבוה וריכוז תחת לחץ

| שתף |

רבים שואלים מה לכושר קרבי העוסק בעיקר ביכולתיו הפיזיות של הלוחם במהלך הלחימה, לבין יכולת הירי לאחר ותוך כדי מאמץ. במאמר זה ננסה לענות על הקשר בין שני העולמות – עולם הכושר הגופני והקרבי ועולם הירי בלחימה על מרכיביו הטכניים.

תאריך: 18/07/12, מאת: סרן (מיל') חי פרחי

על אף ההתקדמות הטכנולוגית במהלך העשורים האחרונים, לוחמי צה"ל חייבים להיות בעלי כשירות גופנית וקרבית גבוהה. נתון זה בא לידי ביטוי לפני מספר שנים במלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה לוחמים רבים נדרשו בביצוע המשימות המבצעיות לצעוד קילומטרים רבים, תוך נשיאת משקלים גבוהים.

רבים מהלוחמים היו רגילים ללחימה המוגבלת (הלחימה שלא מביאה להכרעה ואפיינה את העימות בגדה המערבית וברצועת עזה) שתחילתה במאורעות אוקטובר 2000 וסופה לא נראה לעין.

כתוצאה מאופי לחימה זה, המסגרות לא אומנו ללחימה ממושכת ומרחקי הליכה ארוכים. לוחמים רבים במהלך המלחמה דיווחו על תשישות וחוסר ריכוז בלחימה עקב העומס הפיזי הרב שנדרש מהם. הלוחמים שלקחו חלק במשימות המבצעיות דיווחו כי היה קושי בסחיבת המשקלים שנדרשו מהם, מה שפגע משמעותית ביכולת השרידות של הלוחמים בשטח. המשקל שכלל בד"כ מזון ומים נינטש מאחור וגרם לכוחות להישאר ללא תיספוק ראוי שעות ארוכות.

בתורת הלחימה הצה"לית הוגדרו אבני היסוד לכשירותו של לוחם שבלעדיהן לוחם לא כשיר לצאת לקרב:
1. כושר גופני – כדוגמת: סיבולת, כוח, מהירות, זריזות, דיוק בתנועה, קואורדינציה(תיאום), שיווי משקל וגמישות.
2. שדאות – יכולת השרידות של הלוחם בשטחי הלחימה.
3. קליעה – היכולת של הלוחם לפגוע עם נישקו האישי באיומים סביבו.
כל מרכיב משלים את המרכיב השני ואין להפריד את אבני היסוד אחת מהשניה. לדוגמא: לוחם לא יכול להיות בעל כושר גופני גבוה ויכולת שרידות נמוכה בשטח הלחימה. לוחם יכול להיות בעל שרידות גבוהה בשטח אך לא יכול לתפקד בלחימה ללא יכולת קליעה גבוהה, מה שיביא לחיסולו בקרב וכד'.

נשאלת השאלה: מה הקשר בין ירי לאחר מאמץ לכושר הגופני והקרבי?
עפ"י מחקרים שבוצעו בהקשר של יכולת גופנית וירידה ביכולת הריכוז נמצא כי ישנה ירידה של עד 50% ביכולת הריכוז בקרב נבדקים ללא כושר גופני גבוה. לעומת זאת נבדקים בעלי כושר גופני גבוה אובחנו בירידה של עד 10% בלבד. נתון זה מצביע על חשיבות גדולה לכשירות גופנית גבוהה בהקשר לתחומים המצריכים יכולת ריכוז גבוהה. בלחימה נתון נוסף מצטרף והוא מרכיב הלחץ – מה שנקרא בשפת השטח – "ריכוז תחת לחץ".

הקרב מתואר בתורת הלחימה כ – "ממלכת אי הודאות", מקום שאף אחד לא יכול צפות מה יקרה בו בכל רגע נתון. מה שממחיש יותר מכל את חשיבות היכולת להתמודד עם הדרישה לריכוז מתמשך והתמודדות עם לחץ גבוה שעות ארוכות.
לוחמים דיווחו על הקשר הישיר בין מתח לתשישות. האנרגיה הנדרשת מהגוף להתמודדות עם מתח הקרב היא אחד המרכיבים המרכזיים המביאים את המפקדים והלוחמים לעייפות מצטברת בלחימה.

ירי באימון לעומת ירי בלחימה
בלחימה התנאים רחוקים מלהיות סטריליים כבאימון קליעה שגרתי במטווח אימונים. כאשר לוחם נדרש להיכנס למצב ירי במהלך אימון ירי שיגרתי, התנאים המחוייבים עפ"י הפקודות הצה"ליות מחייבים מצב סטרילי. שינה של 7 שעות טרם המטווח, הקפדה על מרווחי ירי בין המתאמנים, עמדות ירי ברורות למתאמן וכד'. מטרתם של התנאים הסטריליים הקיימים באימונים, הם כדי למנוע אפשרות של תקלות ושגיאות שגרמו בעבר לאבדות בנפש – הרי נכתב בכל כניסה למטווחים בצה"ל – "הוראות אלו נכתבו בדם".
הירי המתבצע בלחימה רחוק מהמציאות באימון השיגרתי. התנאים המאופיינים בקרב הם קשים ומחייבים יכולת ירי גבוהה בהרבה מהיכולת הנדרשת בירי באימון רגיל. המטרות בקרב לא ידועות מראש, טווח הירי לא ידוע וכמובן שאין הכנה קפדנית טרם הירי בקרב. הנתבך הרלוונטי לנושא כאמור הינו הירי בלחץ, אם מחברים אליו את העייפות המצטברת, הן מסחיבת משקלי המשא הגבוהים והן מחוסר הידיעה מה יקרה מעבר לרחוב/לשביל/קרן זוית, כולם מהווים יחד את המכשול המרכזי במיקסום יכולת הירי בלחימה.

ירי לאחר מאמץ
הירי בלחימה מתאפיין בד"כ לאחר מאמץ פיזי קצר או מתמשך ומחייב מקום של כבוד באימונם של לוחמים. השאלה הנשאלת – כיצד יש לאמן לירי לאחר מאמץ? כיצד ניתן להביא לוחם למצב של אי ודאות ומתח נפשי רב ובאותו הזמן להביאו למצב ירי אופטימאלי?
כאמור במטווח השגרה רמת הבטיחות הנדרשת היא גבוהה ואימון הדומה במאת האחוזים למצבי הקרב כמעט לא אפשריים בשגרה. מה שכן ניתן לבצע באימון הלוחמים בהקשר של ירי לאחר מאמץ הוא קיום אימוני כושר קרבי המשלבים אספקטים קרביים כדוגמת - ריצה ונשיאת אפוד קרב עם זיבוד מלא (22 ק"ג) והכנסת מרכיב של נשיאת אלונקה עם פצוע מדומה.
מרכיב חשוב באימון כושר קרבי, הוא האימון המשותף לכלל המסגרת הלוחמת, אם ברמה מחלקתית או ברמה צוותית דבר הגורם ללחץ חברתי ומשיכת כלל החיילים (גם אלה הנמצאים בכושר נמוך יותר) לאימון איכותי הדומה ולו במעט למצבי הקיצון שבהם יתקלו הלוחמים בקרב. כמובן שיש לתת משנה זהירות לחולייה החלשה במסגרת המתאמנת (אף הפקודה מחייבת זאת) בכדי למנוע את תשישותם המצטברת, מה שיכול אף להגיע לכישלונם באימון, מכות חום ופציעות גופניות.

מיקסום יכולות הירי לאחר מאמץ מחייב כושר גופני גבוה:
כאמור לא ניתן להפריד בין הכושר הגופני והקרבי של לוחם לבין יכולותיו האחרות בלחימה. לוחם בעל כושר גופני וקרבי נמוכים יתפקד בכלל הפרמטרים האחרים פחות טוב מלוחם בעל כושר גופני וקרבי גבוהים יותר. בפרמטרים נכללים גם יכולות הירי , ריכוז, התמודדות עם מצבי לחץ ודחיית עייפות לאורך זמן.
לדוגמא – אם לוחם בעל כושר גופני נמוך ביצע ריצה מהירה של כמה מאות מטרים כדי לתפוס מחסה מכיוון שיורים עליו, בהגיעו למחסה הוא יתקשה להגיב במיידי למקורות הירי מכיוון שיקח לו מספר שניות ואף דקות להגיע להתאוששות מלאה מהמאמץ שביצע (חוב חמצן, חומצת חלב שמצטברת בשרירים הרלונטים ומקשים על מהירות התגובה וכד') . אם נוסיף את המשקל שסחב עימו ואף את העייפות המצטברת מהשעות שקדמו לסיטואציה נמצא את הלוחם לא כשיר לירי אפקטיבי דקות ארוכות לאחר המאמץ הנדרש ממנו. ניתן להסיק מכך כי קיים קשר ברור וישיר בין כושרו הגופני והקרבי לבין יכולת הירי המיטבי (שבסופו יפגע באוייב).


חשיבות כלל מרכיבי הכושר הגופני בהקשר הלחימה בקרב:
כל לוחם מאומן ומנוסה יודע שבכדי לפגוע באחוזים גבוהים עם נישקו האישי תוך כדי מאמץ, עליו להקפיד על מצב גוף – נשק יציב. על הלוחם להקפיד בכניסתו למצב ירי על אחיזת נישקו באחיזת כוח, המחייבת כוח שריר גבוה ושרירים מייצבים חזקים ומאומנים.

אם ניקח דוגמא מעשית את מצב הירי בכריעה (מהנפוצים בזירת הקרב), נראה כי לוחם הנכנס למצב ירי זה, כורע עם ברך אחת על הקרקע ובהרגל השניה נעזר ביצוב גופו כנגד המשקל אותו נושא וכנגד רתע נישקו לאחר תחילת הירי.

לוחם הנכנס למצב כריעה נכון, יכניס את קת הנשק לשקע הכתף וימשוך בחוזקה את נישקו לכיוון גופו. מצב הירי באופן אופטימאלי יתאפשר אך ורק אם שריר הרחב גבי (latissmus dorsi) המבצע את תנועת הפשיטת כתף לאחור יהיה מספיק חזק ומתורגל.

מרכיב שכן יקשר אותנו לסיבולת הלב ריאה והתאוששות מהירה ממאמץ, הוא איוורור הריאות וחובת עצירת הנשימה לפני ותוך כדי ביצוע הירי.
אם הלוחם יהיה בכושר גופני נמוך, הוא יתקל בקושי רב לעצור את נשימתו לשניות מספר, לפני הירי ובמהלכו, דבר שיפגע משמעותית באחוזי פגיעותיו באיומים סביבו.

מדוגמאות אלה נסיק שחשיבות הכושר הגופני והקרבי בהכשרתו ובשמירת כשירותו של הלוחם בצה"ל הם מהחשובים ביותר ממרכיבי האימון וההכשרה. על כך צה"ל מקפיד לשמר מרכיבים אלו לשפרם כל העת.

 

*כותב המאמר שירת ביחידות מיוחדות בצה"ל כקצין כושר קרבי למעלה מעשור.

 

  • © Smulsky - Fotolia.com

סגור