האם "הכל בראש"?!

עד כמה משפיעה הפסיכולוגיה על הביצועים הספורטיביים שלנו - הכל בכתבה הבאה

תאריך: 07/12/14, מאת: שמרית גוטמן-עידן

אחד המשפטים האהובים עליי אצל מאמני היקר הוא "עכשיו מתחיל האימון". ולא, הוא לא נאמר בתום חימום קליל ונחמד אלא, על פי רב, לפני שני האינטרוולים האחרונים מתוך... (מי סופר?!) או ב-4 הק"מ האחרונים בריצת טמפו ארוכה או כשהוא קולט שצבע פניי הולך ומשתנה וקצב רגליי הולך ודועך.
למעשה, כשהוא אומר לי את זה, הוא מתכוון או כך נדמה לי – מכאן זו מלחמה של הראש בגוף וברור לך מי צריך לנצח.

גולן שלמון ז"ל
, שהיה מבכירי רוכבי האופניים בארץ, מורה ומדריך ספינינג בחסד, נהג ל"הרביץ" במתאמניו את המנטרה "אין גוף שלא יכול, יש נפש שלא רוצה". מנטרה שמלווה גם אותי בדקות הקשות. אם כן, האם להיבטים נפשיים, קוגניטיביים (שקשורים במחשבות ותפיסות עולם) והתנהגותיים יש השפעה על הביצועים וההישגים שלנו כספורטאים ומהם תפקידה והשפעותיה של הפסיכולוגיה בכלל והפסיכולוגיה החיובית בפרט בחייו של ספורטאי ?

על הספה - הפסיכולוגיה בשירות הספורט

פסיכולוגיית ספורט היא תת תחום בפסיכולוגיה שנועד לתת מענה לספורטאים מקצועיים וחובבנים.
פסיכולוגית הספורט מתמקדת ב- 4 גורמים עיקריים המכונים גם ארבעת ה- C’s:
1. Concentration -  ריכוז, יכולת לשמור על פוקוס.
2. Confidence - האמונה ביכולת האישית (בשפת היום יום - ביטחון עצמי).
3. Control - היכולת להשיג שליטה רגשית ללא קשר להפרעות חיצוניות.
4. Commitment - מחויבות, היכולת להמשיך ולהתמיד לאור מטרות ויעדים מוסכמים.

מחקרים שונים מצביעים שקיים קשר בין הגורמים הללו ליכולתם של ספורטאים למצות את כישוריהם ולהגיע להישגים מיטביים.
גורמים אלו יכולים להיות מטופלים תחת גישות שונות של הפסיכולוגיה והמקובל ביותר הוא לשלב בין הגישות השונות ולהתאים אותן למטופל.
ענף הפסיכולוגיה של הספורט הולך ותופס תאוצה גם בארץ וניתן למצוא אנשי מקצוע שמספקים שירותי ייעוץ וטיפול לספורטאים מקצוענים וחובבים כאחד.

פסיכולוגיה חיובית

פסיכולוגיה חיובית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בחקר האושר והשגשוג האנושיים. בניגוד לפסיכולוגיה הטיפולית הקלאסית שהתמקדה בזיהוי פתולוגיה נפשית ובטיפול בה, פסיכולוגיה חיובית אינה עוסקת בטיפול בהפרעות נפשיות‏‏, אלא בניסיון למצוא ולטפח חוזקות - תכונות חיוביות וכישרון אנושי ולהפוך באמצעותם את החיים למספקים ומלאים יותר.


מחשבה מייצרת מציאות או - אם תרצו אין זו אגדה!

בפסקאות הקודמות הבאתי רקע תיאורטי ומקצועי של הנושא אך האם ניתן לעבוד, לשנות ולהשתנות גם באופן עצמאי? בהחלט כן!
השלב הראשון הנו זיהוי ואפיון של הגורם המעכב הספציפי עבורנו. למשל - אחד מחבריי לריצה הולך עם האמונה שהוא טוב באימונים אך אינו טוב בתחרויות. יתכן שהתפיסה הלכה והתבססה בעקבות חוויות והתרחשויות שאירעו במציאות. אולם, כעת, מחשבות אלו הנן בגדר גורם מעכב. אמונה זו מביאה אותו לתחרות עם מוטיבציה פחותה ועם התחושה שהוא נידון לכישלון. הגוף מגיב למחשבה המקדימה ופועל על פיה ומתרחשת מעין "נבואה שמגשימה את עצמה".

השלב השני, הוא שינוי האמונה הפנימית והתפיסה; החלפת אמירה עצמית זו באמירה פנימית חיובית ורציונלית, כגון – "התאמנתי כראוי, הגעתי להישגים באימונים ואצליח גם בתחרות" – עשויה לתרום ולהביא את אותו חבר לקו הזינוק עם הידיעה שהוא יכול והוא יצליח. גם כאן עצם המחשבה והאמונה יסייעו לגוף להתמודד עם הקושי בצורה טובה ולפעול באופן מיטבי.

מחשבה נוספת שאני מכירה מניסיון אישי וגם מרבים מחבריי לריצה, מתייחסת ליכולת לשאת כאב וסבל.
כך למשל, לפני פחות משנה השתתפתי במרתון רוטרדם בהולנד. שלושה חודשים בלבד לאחר שלקחתי חלק במרתון טבריה. מרבית חבריי ובני משפחתי ניבאו לי "התרסקות" וביקשו שאנמיך ציפיות. אני לעומת זאת, גמלתי בלבי שבמרתון הזה אני הולכת ליהנות! פיזרתי בפני קרוביי ובני משפחתי הלך רוח זה וכששאלו אותי לאן ולמה אני מכוונת עניתי - "המרתון הזה הולך להיות חוויה של כייף והנאה". אמונה זו ליוותה אותי באימונים ולאורך המרתון כולו. אמנם, בתוך תוכי פנימה קיוויתי ש"ילך טוב" ושאולי בכל זאת אשפר את הישגי מטבריה אך האמירה הפנימית והחיצונית הייתה "באתי ליהנות". במבחן התוצאה היה זה המרתון הטוב ביותר שחוויתי. גם לקראת סופו כששרירי השוק האחוריים ("התאומים") החלו להתכווץ ואזור האגן החל לדאוב, המשיכה ללוות אותי המחשבה והתפיסה של "הכול סבבה הכול פנאן". סיימתי את המרתון עם שיא אישי חדש ובהרגשה נהדרת.

למרות כל האמור לעיל, חשוב לדעת שלא הכול תלוי בנו ולעיתים הגוף באמת מאותת לנו לעצור, האנרגיות אוזלות ואנו על אף האמונה והרצון העז מרגישים לפתע התכווצויות בשרירים, קשיי נשימה, התאבנות של הרגליים או מיחושים אחרים שמונעים מאתנו להמשיך ולרוץ כפי שקיווינו. תופעות אלו, אף הן מוכרות לי, מאימונים ותחרויות רבים בהם לקחתי חלק לאורך השנים.

מפגשיהם של קבוצות לאנשים בעלי התמכרויות שונות נפתחות בתפילה; "אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים". תפילה זו בעיני היא המפתח שלנו לתחושה של השלמה וקבלה – בחיים בכלל ובספורט בפרט. היכולת שלנו לנוע בין הרצון לשנות, להתקדם, לפעול ולשנות - מחד, והידיעה שלא הכול תלוי בנו ונתון לשליטתנו או לרצונותינו - מאידך.

ברור לי שהדברים שהבאתי כאן הם פיסה קטנה ולא שלמה ממארג שלם ומורכב. חוויות שונות ומגוונות מעצבות את האופן בו אנו תופסים את עצמינו ואת העולם שסביבנו והתנהלותו.
מאחלת – לקראת חג חנוכה הקרב ובא – שנדע למקד את האור במקומות שאנו זקוקים לו ולהאפיל את המיותר והמעכב...

 

 
סגור