הגדרת מטרות והתמודדות עם משברים בתחרויות ארוכות

| שתף |

"הכל התחיל אצלי לפני שמונה שנים. שלוש שנים רצופות הייתי אלוף ישראל בטריאתלון אולימפי, צברתי שלושה ניצחונות רצופים בתחרות היוקרתית באילת. ואז החלו התהיות לגבי המשך הדרך"...

תאריך: 11/08/11, מאת: שי פיפמן, אנדיור

בסיומה של כל תחרות ישנו המעבר החד של החזרה לשיגרה, עובר יום, יומיים ועף לו שבוע ועימו מתפוגגת ההתרגשות שהשאירו התחריות והניצחונות והשיגרה תופסת את מקומם במלוא העוצמה ולא משאירה ולו רק גרגר של זכר מהתהילה וההתרגשות.

החיים הרגילים חוזרים למסלולם, למכולת לא הולכים עם המדליה ועדיין צריך לקום בבוקר לעבודה - מה לעשות שהתואר אלוף, בארצינו הקטנה אינו טומן בחובו גם שק זהב. וזהו בדיוק הרגע שבו תופסות אותך המחשבות, מה עכשיו? מה המטרה הבאה? רצות לך בראש כל האפשרויות שעומדות בפניך כעת, האם ללכת שוב לאליפות או לחפש מטרה בינלאומית. או לחילופין, האם פשוט לפרוש בשיא.

השאלה לאן מכוונים אחרי תחרות, מטרידה המוני ספורטאים, היא נופלת גם בחלקם של אלו שמטרתם לשפר שיאים אישיים וזה מוביל אותך ישירות אל שאלת המיליון דולר: היכן נמצא קצה גבול היכולת שלי?
אם אשקיע כעשרים שעות שבועיות באימונים, מה תהיה התוצאה? ואם רק עשר? ויש גם את הנועזים והאמיצים כמוני שתחרות אולימפית לא מספיקה ומחפשים את ה"אתגר": איש ברזל, אולטרה מרתון, צאלנג, חציית נהרות ועוד.

 לעיתים אני נשאל על ידי מתאמנים אם תחרות של 15 שעות מתאימה להם ויש אף מתאמנים שמכינים עצמם מראש לתשובה שלילית, שהתחרות היא מאמץ גדול מדי עבורם. והאמת, שהגישה שלי היא שהכל תלוי במי מדובר, בזמן ובאופן ההכנה. אני סבור שכל אחד שעומד בפני הדילמה הזו, צריך בראש ובראשונה לשאול את עצמו האם יש לו התמיכה הנדרשת בכדי לרוץ בתחרות בסדר גודל כזה.

התמיכה נחלקת לכמה היבטים:

1. תמיכה כלכלית – פירוש הדבר, מימון התחרות וכל הכרוך בכך . מדובר בסכומים שנעים בין 10,000 ל-100,000 ₪ שלכל הדעות זהו סכום לא מבוטל של כסף.
2. תמיכה אישית – תמיכה אישית הינה ברובה תמיכה של המשפחה שמקיפה אותך ונכונה ללוות אותך לכל אורך הדרך, אל התחרות.
3. תמיכה של מקום העבודה – גורם משפיע לא פחות הינו מקום העבודה. חשוב ביותר שמקום העבודה יאפשר לך את ההתמודדות ובנוסף שהמנהל אליו אתה כפוף יתן את תמיכתו בכל מה שקשור לעינייני עבודה.
4. זמן פנוי, הוא היבט נוסף, חשוב לא פחות. האימונים לתחרויות השונות דורשים השקעה שבאה לידי ביטוי בשעות אימון מרובות בכל שבוע. האימונים לקראת איש ברזל למשל, דורשים מינימום 16 שעות אימונים בשבוע, זה יכול להגיע גם ל-20 ול-24.

אחרי שמגיעים למסקנה שיש מימון, משפחה תומכת וקבלה מצד העבודה מגיע שלב הבדיקה של היכולת הפיזית והמנטאלית ובשלב זה כל אחד יכול. השאלה היא הרצון וכמה זמן מראש נדרש כדי להכין את הגוף.
ככל שאדם מאומן יותר, כך בניית תוכנית האימונים הבסיסית מתקצרת. לאחר הרישום לתחרות, האימונים הופכים לאינטנסיביים ומאומצים יותר. למשל לאיש ברזל נרשמים כשנה מראש ומאותו רגע, מתחילים להגביר אימונים.

בשלב זה אני ממליץ להיפגש עם מאמן מוסמך שיבנה תוכנית הדרגתית עם סולם מאמצים נכון.
וכאן נחזור לסיפור האישי שלי, אחרי עשר תחרויות חצי איש ברזל הרגשתי שזה הזמן לעבור למרחק הארוך יותר, שמיציתי את ה"מרחקים הקצרים". ואז, קיבלתי את ההחלטה לרוץ בתחרות איש ברזל. ב 2001 לא התקיימו תחרויות בארץ, לכן נרשמתי לאוסטריה והמטרה הייתה כבר בתחרות הראשונה שלי, להגיע הכי רחוק שאני יכול. היום בדיעבד אני יודע שזו הייתה טעות. תחרות ראשונה צריכה להסתיים עם חיוך ולא לחפש תוצאה שתרשים את כל העולם. 

מאמצע ינואר ועד יולי התרכזתי באימונים, היו לי שלושה מאמנים שונים, אחד מכל תחום אך ההחמצה לטעמי היתה שמעולם הם לא חשבו איך נכון לשלב את שלושת התחומים.
סך הכל, אפשר לומר שהייתה לי תחרות טובה יחסית - 9 שעות ו 13 דקות. חוויותי יותר מ 5 קלומטרים שבהם לא יכולתי לרוץ ונאלצתי לעבור להליכה שלא הייתה בקצב תחרות.
בסיום התחרות חזרתי הביתה ושוב המחשבות, מה עכשיו? מה עושים עכשיו עם כל הזמן הפנוי הזה, כשרגילים לעשרים שעות שבועיות של אימונים, נוצר ואקום, חלל ריק שלא יודעים איך למלא.



שי פיפמן - מאמן בקבוצת 'אנדיור' ומבכירי אנשי הברזל שהיו לישראל.

סגור