התמודדות עם משברים בספורט

| שתף |

צהוב עולה – או על משברים, הצלחות וכישלונות בדרך להגשמת מטרות

תאריך: 26/05/14, מאת: שמרית גוטמן-עידן

חודשים ארוכים של אימונים. נראה שהכול דפק כמו שעון שוויצרי. לא הפסדתי אימון אחד. תזונה נכונה, שינה, מנוחה, פסיכולוגיה חיובית וכל מה שאמר לי לעשות המאמן שלי ויתר המומחים. אפילו קמעות וכמה שומים זרקתי מתחת לכרית - הציפיות היו גבוהות ובכל זאת במרוץ עצמו משהו השתבש...

מי מאיתנו לא מכיר את התחושה? הכול כל כך בסדר ובכל זאת ברגע האמת, הגוף בוגד;
בחילה לא מוסברת, כבדות ברגליים, קוצר נשימה, עייפות פתאומית, צינון ושאר מחושים שפשוט מונעים מאיתנו להגיע להישג אליו שאפנו ועליו עמלנו.
אז איך מתמודדים עם אכזבות, כישלונות וגם עם הצלחות?!


"הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, נופל וקם..."

* החיים כריצת מרתון - לא אחת אנו שומעים אנשים שמתארים את עצמם בהקשרים מקצועיים ואישיים כ"רצי מרתון" או כ"רצים למרחקים ארוכים". לרוב, כשאדם מעיד על עצמו שהוא כזה, כוונתו היא שיש ביכולתו לבחון דברים בטווח הרחוק, לא באופן רגעי ונקודתי, בעל יכולת תכנון, סבלנות, אורך רוח והתמדה. ואכן, אבן יסוד בהתמודדות עם משבר הנה היכולת להתבונן על הדברים ממעוף הציפור. להביט מלמעלה ולחשוב שוב למה אני כאן, מדוע אני מתאמן, האם תחרות זו או אחרת היא מה שמגדיר אותי או את אהבתי לספורט? האם אני יכול ללמוד משהו מהמשבר שאירע לי בדרך אל היעד הבא?

* הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, השלמה – משבר וכישלון מלווים בתחושות של אובדן. הכמיהה להישג והאמונה שיש ביכולתנו להשיגו מאפשרים לנו להתאמן ברצינות ולשאוף קדימה. כאשר אנו לא משיגים את היעד נוצרת תחושה דומה לזו אשר מתרחשת כאשר אנו מאבדים דבר יקר.
תחושה של אבל. ההתמודדות עם אובדן ואבל שונה מאדם לאדם. אולם התיאוריה מדברת על חמישה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון והשלמה. ניתן "לשהות" ולהיות בכל אחד מהשלבים או בחלקם אולם היכולת להגיע בסופו של דבר למצב של קבלה והשלמה היא זו אשר תאפשר לנו להמשיך הלאה ולחזור אל המטרות והיעדים אליהם אנו חותרים.

* פציעות ואירועים בלתי צפויים לאורך הדרך -
לדברי גזצ'או יוסף (www.rungrc.co.il) מאמן ריצה בכיר ומחזיק בשיא ישראלי למרחקים - 1500 מ', 3000 מ' ו-5000 מ' - כל מתאמן צריך לבחון מראש מהן מטרותיו, אילוצי הזמן, המבנה הגופני, ולא פחות חשוב, מהו מבנה האישיות שלו. בחינה זו תאפשר התאמה של תכנית ייחודית עבורו ועשויה למנוע אכזבות ופציעות בהמשך. בנוסף טוען גזצ'או שאכזבות וכישלונות הנם חלק בלתי נמנע מחייו של כל ספורטאי ויש לראות בהם הזדמנות ללמידה וצמיחה. לתפיסתו המשברים והכישלונות עשויים בסופו של דבר לחזק את הספורטאי. כך למשל, רץ שנפצע ועקב כך נאלץ להפסיק את שיגרת אימוני הריצה, יכול בתקופת ההחלמה לעבוד על חיזוק שרירי הליבה ולהשקיע בחיזוק שרירים נוספים בחדר הכושר, דבר שיסייע למניעת פציעות עתידיות באימוני הריצה. בנוסף תקופה כזו של החלמה מפציעה מהווה לעיתים הזדמנות גם למנוחה של הנפש ולאגירת כוחות לקראת תקופה נוספת של אימונים.


"כמה ארוכה היא הדרך, אני עומד איתן עם ראש מורם..."

*"אם אתה מוכן לא לפחד להיכשל, אז תוכל לעשות את זה בפעם הבאה" (טייריס רייס, שחקן מכבי ת"א שהוכתר כ – MVP, לאחר ניצחון הקבוצה בגמר גביע האלופות לפני כשבוע)
אולי החשובה שבכל התובנות. לדעת להצליח זה גם לדעת להיכשל. ספורטאי טוב צריך לקבל ולהבין שכישלונות והצלחות הנם צדדיו של אותו מטבע והנם חלק מהדרך. לא ניתן להיות תמיד בראש ההר. טעויות ומשברים וגם הצלחות הנם חלק מהדרך. היכולת ליפול, לקום וחוזר חלילה היא היכולת לשמור על חיינו כספורטאים פעילים לאורך זמן ואולי, בעצם, היא היכולת לחיות חיים מלאים שיש בהם גם וגם. מזה ומזה...

"אף פעם לא אפסיק ללכת.."

 

*מתוך שירו של מוקי – "נופל וקם"

 

שמרית גוטמן עידן
רצה בגוף ובנשמה, פסיכוטרפיסטית (MSW) כותבת ומאמנת.

 

  • © Antonioguillem - Fotolia.com

סגור