"לכבות את המוח ולהאמין"

| שתף |

על מה חושבים האתלטים הגדולים בזמן תחרות חשובה? איך יש להם ביטחון עצמי כאשר הם עומדים על קו הזינוק? תמרה רייס הלכה לבדוק איך זכו האתלטים הגדולים במדליות אולימפיות ומה עבר להם בראש. בסופו של דבר היא גילתה: גם אתם יכולים!

תאריך: 06/06/11, מאת: תמרה רייס, תרגום: דפנה פרחי

לפני מספר שנים דיברתי עם יוהקים קרוז בנוגע להופעתו בריצת 800 מ' במשחקים האולימפיים ב-1984. לאלו מכם שלא יודעים, יוהקים זכה במדליית הזהב באותם משחקים ו-4 שנים לאחר מכן במדליית הכסף בסיאול. לא תמיד קורה שיש לי את ההזדמנות הזו לדבר עם אלוף אולימפי ולכן ניצלתי את ההזדמנות לשאול פרטים על אותה ריצה. "מתי ידעת שאתה הולך לזכות?", שאלתי אותו על התחרות שנערכה באוגוסט. "בפברואר", הוא ענה. "פברואר?" הייתי המומה, הייתי בטוחה שקרוז ידבר על השלבים האחרונים בריצה, אבל הוא האמין שינצח חודשים קודם לכן. איזה פוקוס מדהים וביטחון! איך פיתחת כזו אמונה בעצמך?

בשביל לקבל תשובה פניתי למאמנת קבוצת כדורסל הנשים מאוניברסיטת הארוורד, קאת'י דלני-סמית' שהובילה את קבוצתה ה"אנדרדוגית" להביס את סטנפורד בטורניר המכללות ב-1998. הפעם היחידה שקבוצה שמדורגת במקום ה-16 ניצחה את הקבוצה המדורגת 1. הצלחתה של קאת'י נבעה מאמונה בפילסופיה של "תתנהג כאילו זה קורה", כלומר, שאתה תמיד צריך להתנהג כאילו כבר הישגת והפכת למה שרצית. "תתנהג כאילו אתה לא עייף, תתנהג כאילו יש לך ביטחון. תתנהג כאילו אתה השחקן הכי טוב, כיוון שאם אתה יכול לדמיין את זה, אז אתה באמת יכול להתקרב להיות כזה", היא הסבירה לי. באמצעות שיטה זו, קאת'י יצרה אווירה חיובית על ידי אימונים מאתגרים ושמה דגש על הפוקוס של השחקניות, על שפת הגוף והמחוות. היא הרגילה אותן "להתבכיין" פחות ולקום תוך 3 שנ' אחרי נפילה. קאת'י ידעה שזה כואב, אבל היא רצתה שיתגברו על הכאב. "כולנו עסוקים בלדבר ולהגיד מה לא בסדר בזמן שאנחנו יכולים להתחזק ולהיות טובים יותר אם נדמיין את כל מה שטוב".

איך לפתח אמונה עצמית חזקה בעצמך

מדליסט הזהב האולימפי בילי מיילס האמין בפילוסופיה דומה כאשר זיעזע את העולם שניצח בריצת 10,000 מ' במשחקים האולימפיים ב-1964. מיילס נכנס למירוץ לאחר שקבע קריטריון שהיה נמוך בכמעט דקה מזמנו של האוסטרלי רון קלארק, עדיין, הוא הצליח לשכנע את עצמו שהוא יכול לנצח על ידי שימוש ב"צורה של היפנוזה עצמית" כך שבמשך 4 שנים הוא דמיין את עצמו מנצח עשרות פעמים ביום. כאשר הרגע הגיע, מיילס היה מוכן. כ-200 מ' לסיום היה ממוקם במקום השלישי וניתב את כל האנרגיה שלו בשביל לנצח. "כשעברתי את העיקול האחרון, לא יכולתי לשמוע שום רעש בכלל, שמעתי את הלב שלי דופק. יכולתי להרגיש דגדוג או תחושה שהתגנבה, החיזיון שלי הלך והתהווה והמחשבה שלי מ"רק עוד נסיון, רק עוד נסיון", הפכה ל"אני יכול לנצח, אני יכול לנצח".

אתלטים כמו קרוז ומיילס יוצאי דופן כיוון שהם יכלו להישאר ולא להתנתק מהמציאות. פרופ' ריצ'ארד ד. גינזבורג, מנהל המרכז לביצועים ומצויינות בספורט במסצ'וסטס וחבר בפקולטה לפסיכולוגיית ספורט באוניברסיטת הארוורד הסביר לי:

"החלק העיקרי בפסיכולוגיית ספורט הוא 'להיות ברגע'. אם אתה יכול להיות עם הגוף שלך, להיות מרוכז בתוך הרגע, תוכל לעשות כל דבר הכי טוב שלך. אתה לא יכול לחשוב על מה שקרה או מה שיקרה אלא חייב להיות בפוקוס על הצעד והנשימה". 

ביטחון - מהסוג שגרם לקרוז לדעת שהוא עומד לזכות במדליית זהב מספר חודשים קודם. מהסוג שגרם לקבוצה לא ידועה מהרווארד להביס את הקבוצה הטובה. ביטחון שנתן לבילי מיילס לקבוע שיא אישי מהיר ב-50 שנ' משיאו הקודם ולקבוע שיא אולימפי חדש באותו זמן. כולנו יכולים לטפח ביטחון כזה, אנחנו רק צריכים לכבות את המוח שלנו ולהתאמן בלהאמין בעצמנו.

 

המאמר מתוך ה-http://runningtimes.com

תמרה רייס- לב, Ph.D, ייצגה את ארה"ב בריצת מרתון ב-2003 במסגרת אליפות העולם בפריז.

 

  • © Kochergin - Fotolia.com

סגור