פעילות גופנית וסרטן השד-חלק א'

| שתף |

ההשפעה המטיבה של הפעילות הגופנית על מחלות ידועה זה מכבר , וביניהן סוגים שונים של מחלת הסרטן. מאמר זה, הראשון בסדרה, מתמקד בגורמי הסיכון לסרטן השד ובהסברים הביולוגיים על תפקיד הפעילות בהורדת הסיכון למחלה זו.

תאריך: 01/09/09, מאת: גלית שלימק, גליון מס. 142

בעבר רווחה בציבור הדעה כי מחלת הסרטן משמעה גזר דין מוות. כיום ידוע כי ניתן למנוע חלק ממחלות הסרטן, וניתן לרפא בשיעורים גבוהים חלק נכבד מהחולים במחלה. הגורם הגנטי מהווה רק 20%-10 מהסיכון לחלות בסרטן, ולעומת זאת נמצא כי התפתחות המחלה ועלייה באחוזי הסיכון נובעים בעיקר מגורמים התנהגותיים וסביבתיים. איור 1 מציג את הערכת גורמי הסיכון השונים למוות מסרטן.

חלק א של המאמר, המתפרסם בגיליון זה, מציג את גורמי הסיכון למחלת הסרטן תוך התמקדות בסרטן השד ואת המנגנונים הפיזיולוגיים הקשורים להשפעתה המיטיבה של הפעילות הגופנית על היארעות סוג זה של סרטן. החלק השני יתמקד במחקרים העוסקים בקשר שבין פעילות גופנית לסרטן השד ובהמלצות לפעילות להורדת הסיכון.
 
ההיסטוריה של מחלת הסרטן

מחלת הסרטן איננה מחלה אחת אלא קבוצה של מחלות, המורכבות מיותר מ-200 סוגים שונים. המחלה מאופיינת בהתרבות מהירה ולא מבוקרת של תאים בגוף. ההבדל בין סוגי מחלות הסרטן תלוי בסוג האיבר שבו מתפתח הגידול ובסוג התאים שמהם מתפתח הגידול. בדרך כלל חלוקת התאים בגוף סדירה ומבוקרת, אולם כאשר התהליך אינו מבוקר ימשיכו התאים להתחלק ללא צורך, וכתוצאה מכך ייווצר גוש תאים הנקרא גידול. הגידול עשוי להיות שפיר, שאינו מתפשט לחלקי גוף אחרים, וגידול ממאיר הבנוי מתאים בעלי יכולת להתפשט מחוץ לאתר המקורי שלו באמצעות זרם הדם או הלימפה ועשויים לחדור לרקמות ולהרסן (1).

העדויות הראשונות לסרטן נמצאו בעצמות של מומיות במצרים. היוונים השתמשו המילה היוונית 'קרסינומה'  ,(Carcinoma)שפירושה סרטן, לתאר גידולים לא ברורים בגוף האדם בשל הדמיון לצורת הסרטן הכוללת גוף ורגליים.

המחקר האפידמיולוגי של הסרטן תפס תאוצה בעקבות מחקריו של הרופא האיטלקי ברנרדיני במאה ה-18. הוא נחשב לאבי הרפואה התעסוקתית ומצא כי פועלים העוסקים בעבודה משרדית ופחות פעילים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות כרוניות, כולל סרטן. בתחילה חשבו כי הסרטן נגרם כתוצאה משינוי כימי של נוזל הלימפה שתפקידו להוביל תאים של המערכת החיסונית אל קשרי הלימפה ומשם אל מחזור הדם. בהמשך הראה פתולוג גרמני בשם מילר כי הסרטן מורכב מתאים ולא מלימפה, וכי תאי הסרטן, כמו כל התאים, מתקיימים כתוצאה משכפול תאים קיימים (2).

נתונים סטטיסטיים

מסוף שנות התשעים סרטן הוא סיבת המוות המובילה בישראל בקרב נשים גילאי 74-25 וגברים בגילי 74-45, כפי שניתן לראות באיור 2 (3). מחלת זו מהווה גם סיכון מהותי בתחום בריאות הציבור בארצות-הברית ובמדינות המפותחות. נכון לשנת 2007, אחד מתוך 4 מקרי מוות בארה"ב הוא תוצאה של מחלת הסרטן (4).

25% ממקרי הסרטן הם תוצאה של עודף משקל ואורח חיים 'יושבני'. פעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן באמצעות כמה מנגנונים הקשורים בהורדת רמת הורמוני המין, הורדת רמת הורמוני חילוף החומרים ושיפור תפקודה של המערכת החיסונית (5). 

סרטן השד

אחרי סרטן העור, סרטן השד הוא הנפוץ ביותר אצל נשים. בארה"ב, אחת מתוך 8 נשים תחלה בסרטן השד ואחת מתוך 28 נשים תמות מהמחלה. בשנת 2003 היו 213,000 מקרים חדשים של סרטן השד בקרב נשים, כאשר כ-40,000 נשים צפויות למות מהמחלה. התמותה מסרטן השד היא השנייה בהתרחשותה אחרי סרטן הריאות. אצל גברים השכיחות היא אחד מתוך מיליון מקרים.

הסבירות למחלה גבוהה יותר במדינות מערב אירופה וצפון אמריקה ונמוכה באסיה ובאפריקה. הופעתה קשורה במשתנים כמו משקל גוף, דיאטה והיסטוריה של מערכת הרבייה. ברוב המקרים גורמים סביבתיים משפיעים יותר מגורמים גנטיים, ולכן הסבירות למחלה גבוהה יותר במדינות המפותחות (2).

סרטן השד בישראל: בישראל כ- 40,000 נשים מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד וכ- 900 מתות מהמחלה. ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים כך עולה סיכוי הריפוי לכ-90%. שיעור ההישרדות מסרטן השד בישראל הוא מהגבוהים בעולם ודומים לשיעור ההישרדות מסרטן השד בארה"ב (1).

סוגי סרטן השד

גושים בשד הם תופעה נפוצה, וחשוב לציין שאצל 80% מהנשים הגושים הם השפירים כמו ציסטות המלאות נוזל. רוב הגידולים בשד הם מסוג קרצינומה וכוללים:

* קרצינומה ברקמת החזה - הגידול נמצא בבלוטות החלב ובמעבר החלב ולא מתפשט לתאים מסביב לבלוטות

* קרצינומה פולשנית - שהתפשטה בחזה ובשאר הגוף (2,1).

 

אפידמיולוגיה של סרטן השד

20%-10 ממקרי סרטן השד הם תורשתיים. במחקרים מדעיים שנערכו זוהו שני הגנים BRCA1 ו-,BRCA2 ששינויים בהם קשורים להיארעות גבוהה יותר של סרטן השד. הגנים הללו מעבירים בדרך כלל חלבונים שמרסנים ייצור של תאים חריגים. 60%-50 מהנשים עם מוטציות של חלבון על הגנים הללו יפתחו סרטן שד עד גיל 70. הסיכון לחלות בסרטן השד בנשים עולה עם הגיל, החל בגיל שבו נשים מתחילות ללדת. השיעור גדל בצורה ניכרת לאחר הפסקת המחזור. השינוי בקצב הגידול של המחלה אינו נראה בגברים, שאצלם שיעור מקרי סרטן השד ממשיך לגדול בצורה ליניארית עם העלייה בגיל (2).

גורמי סיכון סביבתיים והתנהגותיים

מרבית הגורמים להתפתחות של מחלת סרטן השד הם התנהגותיים וסביבתיים. להלן כמה קריטריונים עיקריים המשפיעים על הסיכוי להתפתחות המחלה:
1. גיל - סרטן השד נדיר אצל נשים צעירות וגדל בהדרגה מעל גיל 40.
2. גזע - בכל הגילים, אמריקניות לבנות הן בעלות סיכון גבוה יותר לחלות במחלה לעומת אפרו-אמריקאיות, ובישראל נשים ממוצא אירופי נמצאות בסיכון רב יותר.
3. מין - המחלה נפוצה במיוחד אצל נשים, אך מתרחשת לעתים רחוקות גם אצל גברים.
4. היסטוריה משפחתית - הסיכון גדל כאשר אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה - אם או אחות - מתגלה סרטן השד.
5. חשיפה לקרינה - נשים שעברו בחייהן טיפולי קרינה נגד סרטן אחר הן בעלות סיכון גדול יותר לפתח סרטן השד.
6. היסטוריה של המחזור - נשים שקיבלו את המחזור החודשי לפני גיל 12 הן בעלות סיכון גדול יותר בכ-50% לפתח סרטן שד מאשר נשים שקבלו מחזור בגיל 15 או מאוחר יותר. כמו כן, נשים שהמחזור שלהן הסתיים אחרי גיל 55 הן בעלות סיכון כפול מנשים שהמחזור שלהם הסתיים בגיל 45.
7. גלולות נגד הריון - עדיין לא ברור חלקן של גלולות נגד הריון בסיכון למחלת סרטן השד. מחקרים הראו שלנשים שמשתמשות בגלולות נגד הריון יש סיכוי רב יותר לפתח סרטן השד מאלו שאינן משתמשות בגלולות.
8. עקרות - עקרות או נשים שילדו אחרי גיל 30 הן בעלות סיכוי גדול יותר לפתח סרטן השד. כפי הנראה הריון בגיל צעיר מגן מפני סרטן השד בשל השינויים ההורמונליים.
9. טיפול הורמונלי - מחקרים מראים ששימוש ארוך טווח, יותר מ-10 שנים, בהורמון אסטרוגן אחרי הפסקת המחזור מעלה את הסיכון לסרטן השד.
10. השמנה - הסיכון לסרטן השד עולה אצל נשים שצברו משקל כבוגרות, אך לא אצל נשים שהיו בעלות משקל עודף מילדות.
11. חשיפה לרעלים סביבתיים
12. היעדר פעילות גופנית - פעילות גופנית הוכחה כבעלת יכולת להקטין את הסיכון לחלות בסרטן השד, והיא בין שינויי ההתנהגות הבודדים שעשויים להשפיע על הקטנת סיכון זה. היתרונות של פעילות גופנית כמורידה את הסיכון לחלות בסרטן השד תלויים בגיל שהתרחשה במשך חיי האישה (בילדות, בגיל ההתבגרות או כבוגרת), בשל תפקיד הווסת והורמוני הרבייה בסיכון לפתח סרטן השד. ככלל, ידוע כי אנשים שפעילים גופנית ומנהלים אורח חיים בריא יותר (תזונתם שונה, משקל גופם קבוע יחסית והם מעשנים פחות) מפחיתים בכך את הסיכון לחלות בסרטן (2).

 

ביולוגיה, פעילות גופנית וסרטן השד

ההסבר הביולוגי לתפקיד הפעילות הגופנית בהורדת הסיכון לסרטן השד טמון בכמה מנגנונים פיזיולוגיים:

א.המערכת החיסונית: הפעילות הגופנית מעלה את התגובה החיסונית ומורידה את הסיכון לחלות במחלות כרוניות על-ידי ייצור תאי דם לבנים העוזרים בהגנה על הגוף.

ב.משך הביוץ: פעילות גופנית עוזרת בצמצום משך הביוץ על-ידי הורדת החשיפה להורמון האסטרוגן.

ג.רמת האינסולין: הפעילות הגופנית גורמת להורדת רמת גורם דמוי האינסולין בדם, שהוא חומר העוזר בייצור הורמוני מין באמצעות הורדת כמות השומן בגוף (5).

ד.המחזור החודשי: הסבר נוסף לתפקיד הפעילות הגופנית בהורדת הסיכון לסרטן השד קשור במחזור החודשי של האישה. ראשית, זה קשור בדחיית גיל התחלת הווסת ואיזון הורמונלי בגוף. פעילות גופנית נמרצת בגיל ההתבגרות דוחה את תחילת המחזור, ולכן תרד תקופת החשיפה להורמונים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון, ובכך תהיה ירידה בסיכון לחלות בסרטן השד (2, 6) ובהמשך, בהתחלת גיל המעבר. פעילות גופנית קשורה לעתים להפסקת המחזור בשלב מוקדם, לפני גיל 45, מה שגורם להורדת הסיכון לחלות בסרטן השד.

ה.משקל תקין: שמירה על משקל תקין לאורך חייה הבוגרים של האישה ידוע כגורם משמעותי בהורדת הסיכון לחלות בסרטן השד בקרב נשים לאחר הפסקת המחזור. השמנה מתקשרת לרמות גבוהות של הורמונים, ופעילות גופנית משפיעה על הרכב הגוף על-ידי העלאת הוצאת האנרגיה והקטנת כמות השומן (5).

 

חלק ב של המאמר יעסוק במחקרים העוסקים בקשר שבין פעילות גופנית לסרטן השד ובהמלצות לפעילות גופנית להורדת הסיכון. 

* הכותבת הינה סטודנטית לתואר שני בחינוך גופני, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה

** תודה מיוחדת לפרופ' אורי גולדבורט על ההנחיה המקצועית.

 

 

 

 

 

 

 

 

סגור