פעילות גופנית וסרטן השד - החלק השני

| שתף |

לפי מחקרים נמצא כי אישה פעילה, בעיקר בתחום הפעילות האירובית, נהנית מסיכון נמוך יותר לחלות במחלה. לקראת חודש המודעות לסרטן השד- "חודש ורוד", עולם הריצה מגיש שני מאמרים בנושא.

תאריך: 01/11/09, מאת: גלית שלימק, גליון מס. 143

לחלק א' של המאמר 

העדר פעילות גופנית הוא אחד הגורמים הסביבתיים, המגבירים את הסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשים. במחקרים רבים, שהקיפו אוכלוסיות נשים רבות, נמצא כי אישה פעילה, בעיקר בתחום הפעילות האירובית, נהנית מסיכון נמוך יותר לחלות במחלה. מאמר שני ואחרון בסדרה.

סרטן השד, יחד עם סרטן העור, הם הגידולים הנפוצים ביותר אצל נשים בארצות המפותחות (3). המאמר הקודם התמקד בעיקר ברקע של סרטן השד ובגורמי סיכון לחלות במחלה. מאמר זה עוסק בקשר שבין פעילות גופנית והפחתת הסיכון לחלות בה.

מחקרים אפידמיולוגיים מוצאים קשר בין פעילות גופנית ובין הורדת הסיכון לחלות בסרטן השד אצל נשים, ועם זאת קיימת בעייתיות וחוסר התאמה בין המחקרים בקביעת רמת הסבירות להורדת הסיכון בשל השונוּת במדידת נושאי הפעילות. העובדה שלא כל המאמרים בודקים באופן ספציפי את אותם נושאים מקשה על ההשוואה ביניהם, ואלה הם:

1. אופן ביצוע הפעילות הגופנית. לדוגמה: בשעות הפנאי, באופן מקצועי או פעילויות יום-יום. רוב המחקרים מתייחסים בעיקר לפעילות אירובית.
2. מדידת הפעילות הגופנית בתקופות חיים שונות: ילדוּת, גיל ההתבגרות ובגרות
3. עצימות הפעילות
4. נשים לפני הפסקת המחזור ואחריו.
אי לכך, המחקרים המפורטים בהמשך מחולקים בדרך כלל על-פי הקריטריונים הללו, אם כי חלק מהם מתייחס ליותר מקריטריון אחד.

פעילות גופנית בשעות הפנאי
כיוון שהמודעות לעיסוק בפעילות גופנית בשעות הפנאי גברה משמעותית בשנים האחרונות, מחקרים רבים יותר מתמקדים בתחום זה. להלן כמה מחקרים המצביעים על קשר בין פעילות גופנית בשעות הפנאי והפחתת הסיכון לסרטן השד:

א. בשנות השבעים נערך סקר שבדק את הקשר בין דיווח עצמי של פעילות גופנית בשעות הפנאי וסרטן השד (סקר של נושאי בריאות ותזונה - NHANES1) (7). המחקר ליווה מעקב אפידמיולוגי בין השנים 1982 ו-1984. מתוך 7,413 נשים, 84% היו בגיל ממוצע של 48 בתחילת הניסוי, ונבדק שיעור ההיארעות של סרטן השד. הנבדקות מילאו שאלון, שבו התבקשו לתאר את הפעילות בשתי דרגות - עצימה ובינונית, וללא פעילות גופנית כלל. התוצאות הראו נטייה רבה יותר של נשים, לאחר הפסקת המחזור, שדיווחו שאינן מבצעות פעילות גופנית, לפתח סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד מאשר נשים שמתאמנות. עם זאת, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית, אולי בשל מקרים מעטים מאוד של חולות בסרטן השד. תקנוּן לגורמי סיכון נוספים, הכוללים גיל, גיל הופעת מחזור והפסקתו, היסטוריה של סרטן השד ומשקל גוף, לא שינה את התוצאות.

ב. במעקב אחר על אוכלוסייה של 6160 נשים נבדק קשר בין פעילות גופנית בשעות הפנאי לאורך תקופה ארוכה ובין היארעות סרטן השד (8). הנשים לא אובחנו כחולות במחלה לאורך שתי תקופות המחקר (1975-1971 ו-1984-1982), והיו לגביהן נתונים בנושא הרגלי הפעילות הגופנית. הפעילות בשעות הפנאי הוגדרה כקלה, בינונית ומאומצת. התוצאות הראו כי פעילות גופנית רבה לאורך השנים ציינה סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד אצל נשים מעל גיל 50, ללא קשר למשקלן כבוגרות במהלך השנים.

ג. במחקר שנערך בפולין ושבדק את הקשר בין פעילות גופנית בשעות הפנאי לאורך החיים והסיכון לחלות בסרטן השד, נבדקו 257 נשים שעברו ניתוח להסרת גידול סרטני בשד בין השנים 1993 ו-1998 וקבוצת ביקורת של 565 נשים שלא אובחנו כחולות בסרטן השד (9). המשתתפות התבקשו למלא שאלון שכלל נתונים סוציו-דמוגרפיים, נתונים גניקולוגיים (גיל המחזור, גיל הלידה הראשונה, סך ההריונות), גורמי אורח חיים (פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, תזונה, מתח נפשי) ונתונים אנתרופומטריים (גובה ומשקל). התוצאות לגבי כל הנבדקות הראו סיכון נמוך לסרטן השד באלו שדיווחו על פעילות גופנית בשעות הפנאי. תוצאות המחקר תומכות בממצאי מחקרים רבים המציגים שרמה גבוהה של פעילות גופנית בשעות הפנאי לאורך החיים מאפיינת נשים בסיכון מופחת לחלות בסרטן השד.

ד. בהולנד נבדק קשר בין ההיסטוריה של השתתפות בפעילות גופנית בשעות הפנאי אצל נשים לאחר הפסקת המחזור (10). השתתפו 62,537 נשים בגילים 69-55. הרגלי הפעילות הגופנית נבדקו באמצעות שאלון בתחילת המחקר ואחרי שבע שנים. נמצא כי נשים שעסקו בפעילות גופנית שכללה הליכה, רכיבה על אופניים וגינון של יותר משעה וחצי ביום היו בסיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד בהשוואה לנשים שלא עסקו בפעילות גופנית. הקשר בין השתתפות בפעילות גופנית לאורך החיים והסיכון לחלות בסרטן השד לא נמצא קשור לזמן שבו התקיימה הפעילות (לפני/אחרי הפסקת המחזור או לפני/אחרי גיל 20).

ה. במחקר מעקב נוסף, שנערך בארה"ב בין השנים 1993 ו-1998 ובדק 74,171 נשים גילאי 79-50 לאחר הפסקת המחזור, נשאלו הנשים לגבי הרגלי הפעילות הגופנית שלהן בשעות הפנאי לאורך חייהן (11). הנתונים שהתקבלו מראים כי פעילות גופנית מאומצת, ליתר דיוק הליכה מהירה, קשורה בהורדת הסיכון לחלות בסרטן השד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור. נמצא גם שפעילות ממושכת יותר 'מספקת הגנה' טובה יותר, וכי עצימות הפעילות אינה צריכה להיות גבוהה.

לסיכום ניתן לומר שמחקרים רבים שבדקו את ההשפעה של פעילות גופנית בשעות הפנאי על היארעות של סרטן השד מצאו כי סיכוייהן של נשים פעילוֹת לחלות בסרטן השד נמוכים מאלה של נשים שאינן פעילות.

 פעילות גופנית בתקופות חיים שונות
מחקרים רבים מצביעים על חשיבותה הרבה של התקופה שבה בוצעה הפעילות הגופנית לאורך חיי האישה, תקופה שיש לה משמעות בהקטנת הסיכון לחלות בסרטן השד.
א. במחקר שנערך בשנות התשעים בארה"ב ובדק פעילות גופנית בגיל צעיר וסרטן השד לאחר הפסקת המחזור נבדקו כמעט 6,900 נשים בגילים 74-20 שאובחנו כחולות בסרטן השד (12). באמצעות ראיון טלפוני הן נשאלו לגבי השתתפותן בפעילות גופנית, היסטוריה של מערכת הרבייה (גיל קבלת המחזור, לידות, גיל הפסקת המחזור), היסטוריה רפואית - אישית ומשפחתית, ומשתנים דמוגרפיים. הנשים התבקשו לציין רק עיסוק בפעילות גופנית מאומצת, מספר שנות עיסוק בה ותדירותה. תקופת ביצוע הפעילות חולקה לשתי קבוצות על-פי גיל: 18-14 ו-22-19. הנשים נשאלו גם לגבי משקלן הנוכחי ומשקלן בגיל 18. הממצאים מראים כי פעילות גופנית מאומצת (דוגמת כדורסל, כדורגל ושחייה) בתדירות גבוהה במהלך תקופת גיל ההתבגרות מסייעת בהפחתת הסיכון לחלות בסרטן השד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור, בתנאי שנמנעו מעלייה משמעותית במשקל כבוגרות. אצל נשים שצברו משקל משמעותי כבוגרות, היתרונות של פעילות גופנית מאומצת בגיל צעיר אינם באים לידי ביטוי.
ב. מחקר אחר, שנערך בהולנד, בדק פעילות גופנית בתקופות גיל שונות: 12-10, 15-13 ופעילות לאורך החיים (כלומר גם בגיל המבוגר) והסיכון לחלות בסרטן השד בגילים 54-20 (13). נמצא סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד אצל הפעילוֹת גופנית בשעות הפנאי, אולם הזמן שבוצעה - אם בגיל מוקדם או בשנים מאוחרות - לא הצביע על קשר להורדת הסיכון לחלות בסרטן.

פעילות גופנית עצימה
מחקרים מציינים את חשיבותה של עצימות הפעילות הגופנית במניעת מחלת הסרטן.
א. מחקר שנערך בארה"ב בדק את הקשר בין פעילות עצימה ושאינה עצימה ובין הסיכון לחלות בסרטן השד אצל נשים לאחר הפסקת המחזור (14). המחקר נערך במסגרת תכנית מעקב של פרויקט גילוי סרטן באמצעות ממוגרפיה, שנערך בכמה שלבים במשך כמה שנים והסתיים ב-1998. עצימות בינונית התייחסה לניקיון הבית, גינון, הליכה, גולף ורכיבה על אופניים במישור. פעילות עצימה התייחסה לניקיון מאומץ של הבית ופעילות אירובית כריצה, ריקוד ורכיבה מהירה על אופניים. כפעילות גופנית שאינה עצימה נכללו עבודות משק בית, פעילות במסגרת העבודה ופעילות קלה בשעות הפנאי. הנשים שהשתתפו במחקר נבדקו למציאת גידול סרטני בשד והתבקשו למלא שאלון פעילות גופנית, הכולל את מספר שעות הפעילות בשבוע, על-פי עצימות. תוצאות המחקר הצביעו על ירידה בסיכון לחלות בסרטן השד רק אצל נשים שעסקו בפעילות עצימה והיו במשקל תקין ולא בעודף משקל.
ב. במחקר אחר בארה"ב בשנים 1997-1996 בדקו בעזרת שאלונים היסטוריה רפואית של 15 השנים האחרונות (15). התוצאות אישרו ממצאים קודמים, המבוססים על דיווח עצמי, כי ספורטאיות תחרותיות לשעבר הראו סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד לאורך החיים. נמצא כי אצל נשים לפני גיל 45 הפעילות הגופנית עשויה לספק אפקט מגן כנגד סרטן השד.

פעילות גופנית לפני הפסקת המחזור
סיבה אפשרית לאפקט שונה של פעילות גופנית על הסיכון לסרטן השד לפני הפסקת המחזור ואחריו היא השינוי במצב ההורמונלי (16). ברוב המחקרים נמצא קשר בין פעילות גופנית והורדה בסיכון לחלות בסרטן השד אחרי הפסקת המחזור, אך לא נמצא קשר עקבי אצל נשים לפני הפסקת המחזור.

א. בשוודיה ובנורווגיה נבדקו קרוב למאה אלף נשים בגילי 49-30 (17). הן מילאו שאלון עצמי שכלל שאלות הקשורות לעיסוק בספורט, אם במסגרת שעות הפנאי או בספורט תחרותי שהן ביצעו בגיל 14, בגיל 30 ובזמן ההצטרפות למחקר. במשך תשע שנות המעקב נבדקו מקרי סרטן השד בקרב המשתתפות במחקר ולא נמצאו עדויות כי נשים פעילוֹת גופנית לפני הפסקת המחזור הראו סיכון מופחת לחלות בסרטן השד בהשוואה לנשים לא פעילות.

ב. במחקר נוסף שבדק אוכלוסיית אחיות במשך 10 שנים נמצא שפעילות גופנית אינה קשורה בהורדת הסיכון לסרטן השד אצל נשים לפני הפסקת המחזור, שהן בעלות BMI נמוך (משקל/גובה בריבוע), מדד המציין את מסת הגוף ומעריך משקל תקין (25-18.5 מוגדרים כערכים תקינים) (18).
האם פעילות גופנית קשורה בהפחתת שיעור סרטן השד בקרב נשים לפני הפסקת המחזור? אם כן, באיזה גיל זה נכון, ומהי העצימות הרצויה של הפעילות? 64,777 נשים לפני הפסקת המחזור, מתוך אותו מחקר אחיות שצוין קודם, מילאו שאלונים אודות הרגלי הפעילות הגופנית בשעות הפנאי, החל בגיל 12 ועד הגיל הנוכחי (19). בקרב נשים לפני הפסקת המחזור שעסקו בפעילות גופנית רבה באופן קבוע בגיל ההתבגרות ובגיל הבוגר נמצא סיכון מופחת לחלות בסרטן השד בצורה משמעותית.

הטבלה שלהלן מציגה מחקרים מייצגים לכל כל אחד מארבעת התחומים שצוינו:

 

נושא המחקר

השוואה

תוצאות

מסקנות

פעילות גופנית בשעות הפנאי (7)

פעילות גופנית רבה בשעות הפנאי לעומת פעילות מועטה או ללא פעילות

RR=1.7*

נשים שאינן פעילוֹת נמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד

פעילות גופנית בתקופות חיים שונות (13)

פעילות גופנית בשלוש תקופות חיים שונות

 **OR=0.7

(פעילות לעומת לא פעילות).

OR=0.68

(פעילות בגיל צעיר)

ככלל, פעילות גופנית בשעות הפנאי ציינה סיכון נמוך לחלות בסרטן השד.

לגיל שבו בוצעה הפעילות לא נמצאה השפעה נוספת בהורדת הסיכון

עצימות הפעילות (15)

ספורטאיות ולא ספורטאיות באוניברסיטאות

OR=0.6

לספורטאיות לשעבר סיכון נמוך משמעותית לחלות

פעילות גופנית לפני הפסקת המחזור ואחריו (19)

לפני הפסקת המחזור ואחריו

RR= 0.77

נשים לפני הפסקת המחזור העוסקות בפעילות גופנית רבה בגיל הצעיר והמבוגר נמצאות בסיכון נמוך יותר

* RR - סיכון יחסי. סיכון יחסי גבוה מ-1 מראה קשר חיובי בין לתוצאה. סיכון יחסי נמוך מ-1 מצביע על קשר שלילי בין החשיפה והתוצאה. סיכון יחסי השווה ל-1 מראה על העדר קשר בין החשיפה והתוצאה.
**OR - יחס צולב. מהווים את היחס בין ההסתברות (הסיכון) שהתוצאה אכן תתקיים ובין ההסתברות שלא תתקיים. בדומה לסיכון היחסי, יחס צולב גבוה מ-1 מראה על קשר חיובי, יחס צולב נמוך מ-1 על קשר שלילי ויחס צולב השווה 1 על העדר קשר.

לסיכום, מנקודת ראות של בריאות הציבור, הנתונים המדאיגים המעידים כי אחת מכל שמונה נשים בארצות המפותחות תחלה בסרטן השד מצביעים על צורך ניכר לפתח תכנית מניעה כדי להקטין את שיעור היארעות המחלה. הסיכון לחלות בסרטן השד קשור גם לגורמים גנטיים ולגורמים המשויכים לאורח חיים ולסביבה. חוסר בפעילות גופנית הוא אחד הגורמים הסביבתיים, המגבירים את הסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשים. במחקרים רבים שהקיפו אוכלוסיות רבות של מקרי סרטן השד נמצא כי נשים הפעילוֹת גופנית נהנות מסיכון נמוך לחלות במחלה. אמנם הקשר הוא תְלוי מינון, אך ישנה חשיבות לפעילות, בעיקר בגיל ההתבגרות, ולפעילות עקבית לאורך החיים. מרבית המחקרים האפידמיולוגיים מראים שכדי שהפעילות הגופנית תהיה יעילה במניעת הסיכון לחלות בסרטן השד עליה להשפיע באופן משמעותי על רמת הוצאת האנרגיה במשך תקופה ארוכה בחיי האישה.
 

המלצות לפעילות גופנית

שאלות רבות נותרו פתוחות באשר לעצימותה האופטימלית, למשכה ולתדירותה של הפעילות הגופנית להורדת הסיכון. מחקרים אחרונים מראים על סיכון נמוך משמעותית לחלות בסרטן השד על-ידי פעילות גופנית בינונית עד עצימה למשך 45 דקות לפחות בכל אימון, 5 פעמים בשבוע לפחות (20). ככלל, יש צורך לאמץ אורח חיים פעיל, הכולל פעילויות אירוביות כמו שימוש במדרגות במקום במעלית, להעדיף להגיע למקומות בהליכה ברגל במקום בנסיעה בכלי רכב, להקצות 10 דקות לפחות בזמן העבודה לתרגילי מתיחות או להליכה, לתכנן חופשות פעילות ו/או להצטרף לקבוצת ספורט. לילדים מומלץ לעסוק בפעילות גופנית בינונית עד עצימה 60 דקות ביום לפחות, 5 פעמים בשבוע ויותר. אלמנט הכרחי אצלם הוא ההנאה מהפעילות הגופנית במטרה להתמיד בה (20, 21).
מעבר לפעילות הגופנית, שלה יתרונות רבים לבריאותו של האדם, מציע משרד הבריאות האמריקני כמה דגשים כדי להוריד את הסיכון לחלות בסרטן השד (20):

 א. צריכה של מגוון מוצרי מזון בריאים תוך שימת דגש על מזון מהצומח
ב. שמירה על משקל תקין לאורך החיים
ג. הגבלת הצריכה של משקאות אלכוהוליים
ד. כאמור - אימוץ אורח חיים פעיל.
 

גלית שלימק הינהסטודנטית לתואר שני בחינוך גופני, המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט

תודה מיוחדת לפרופ' אורי גולדבורט על ההנחיה המקצועית.


רשימת מקורות

1. אתר האגודה למלחמה בסרטן: www.cancer.org.il/ .
2. שטיין, נ., אבורבה, מ. וחקלאי, צ. (2008). סיבות מוות מובילות בישראל 2004-1998. אתר משרד הבריאות: www.health.gov.il
3. Dishman, R.K., Washburn, R.A, Heat, G.W. (2004). Physical Activity Epidemiology. Champaign, IL: Human Kinetics
4. Jemal A., Siegel R., Ward E., Murray T., Xu J, Thun M.J. (2007). Cancer statistics. A Cancer Journal for Clinicians; 57: 43-66.
5. McTiernan A. (2008). Mechanisms linking physical activity with cancer. Nature Reviews Cancer; 8, 205-211.
6. Mctiernan, A. (2006). Cancer Prevention and Management through Exercise and Weight Control .Taylor and Francis Group.
7. Albeanes, D., Blair, A., Taylor, R. P. R. (1989). Physical Activity and Risk of Cancer in the NHANES 1 Population. American Journal of Public Health, 79, 744-750.
8. Breslow, R.A., Ballard-Barbash, R., Munoz, R., Graubard, B.I. (2001). Long-term Recreational Physical Activity and Breast Cancer in the NHANES 1 Epidemiologic Follow-up Study. Cancer Epidemiology, Biomarkers and Prevention, 10. 805-808.
9. Kruk, J. (2007). Leisure-time Physical Activity in Relation to the Risk of Breast Cancer. European Journal of Sport Science, 7. 81-91.
10. Dirx, J.M., Vorrips, L.E., Goidblhm, R.A. and Van den Brandt, P.A. (2001). Baseline Recreational Physical Activity, History of Sports Participation and Postmenpausal Breast Carcinoma Risk in the Netherlands Cohort Study. American Cancer Society, 92, 1638-1649.
 

שאר המקורות שמורים במערכת.

סגור