האם ישיגו אי פעם הנשים את הגברים בתחרויות ריצה?

| שתף |

מחקרים שנעשו בנושא ההבדלים בין גברים ונשים העלו מספר נתונים מעניינים, על ההפרש בין תוצאות הגברים לבין הנשים במרחקי הריצה השונים. נדמה כי הפער הולך ומצטמצם. על כל סוגיות אלו, במאמר מאת יורם אהרוני.

תאריך: 30/10/10, מאת: יורם אהרוני, גליון מס. 119

המגזין המדעי המכובד NATURE עשה זאת שוב: בגיליון שיצא ב – 30 לספטמבר 2004 התפרסם מחקר של מדען מחשבים מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת אוקספורד בשם אנדריו טאטם הטוען כי בשנת 2156 נשים ישיגו את הגברים בריצת 100 מטר. לפי התחזית השיא העולמי לנשים יהיה אז 8.079 וזה של הגברים 8.089 שניות. בשנת 1992 התפרסם באותו מגזין מאמר של צמד פיסיולוגים, סוזאן וורד ובריאן ויפ שכותרתו: "האם בקרוב ישיגו הנשים את הגברים בריצה?" צמד החוקרים ניתח את התקדמות שיאי העולם של הנשים והגברים בריצה משנות ה – 20 של המאה הקודמת ועד 1990 והראה שקצב התקדמות הנשים גדול משל הגברים. הם חזו שבעתיד הקרוב נשים אפילו ישיגו את הגברים בריצה. במרתון הם חשבו שכבר ב – 1998 ישתוו שיאי העולם ובשאר מקצועות הריצה בין השנים 2015 ל – 2050. במרחקים שבין 200 ל – 10,000 מטרים התקדמה מהירות הריצה של הגברים ב – 5.7 – 7.6 מטר/דקה בכל עשור שנים בעוד זו של הנשים עלתה ב – 14 – 18 מטר/דקה בכל עשור. במרתון התקדמות שני המינים הייתה מהירה יותר. אצל הגברים ההתקדמות הייתה 9.2 מטר/דקה בעשור ואצל הנשים 37.8 מטר/דקה בעשור. מאמר זה נתקל בביקורת קשה. מבקרים מסוימים הראו כי אם קצב התקדמות הנשים והגברים ימשך כך הרי שבשנת 2050 נשים ירוצו מרתון בקצב מהיר יותר מזה בו ירוצו גברים 800 מטר!...

טבלה מספר 1: התפתחות ההישגים הטובים ביותר של נשים וגברים במרתון ב – 40 השנים האחרונות.

*בסוגריים מהירות הריצה במטר/דקה

 

השנה

גברים

נשים

הבדל באחוזים

1963

2:14:28 (313.8)

3:37:07 (194.3)

61.5

1973

2:08:34 (328.2)

2:46:36 (253.3)

29.6

1983

2:08:18 (328.9)

2:22:43 (295.7)

11.2

1993

2:06:50 (332.7)

2:21:06 (299.0)

11.2

2003

2:04:55 (337.8)

2:15:25 (311.6)

8.4

2010

2:03:59 (340.3)

2:15:25

 

 

השתתפות הנשים בתחרויות ריצה הייתה מוגבלת מאד במחצית הראשונה של המאה ה – 20. כאשר התחרו נשים לראשונה באתלטיקה במשחקים האולימפיים בשנת 1928 נכללה בתכנית ריצת 800 אך זו הוצאה מהם מיד אחר-כך וחזרה לתכנית רק ב – 1960. מרחק הריצה הארוך ביותר לנשים במשחקים האולימפיים ב – 1956 היה 200 מטר! הריצה ל – 1500 התווספה לתוכנית האולימפית של הנשים ב – 1972, מרתון ו-3000 ב – 1984, 10,000 ב – 1988 ו – 5000 (במקום 3000) ב – 1996. מאחר שגברים התחילו להשתתף בתחרויות יותר מוקדם היה להם גם יותר זמן לשפר את השיאים . לא כדאי לבחון את התקדמות הגברים במרתון במחצית הראשונה של המאה ה – 20 מאחר שלא תמיד רצו אותם מרחקים והיו ללא ספק גם טעויות מדידה רבות. נראה את ההתקדמות בריצת 10,000.

טבלה מספר 2: השתפרות שיאי עולם ב- 10,000 לפי עשורים

 

 

שנה

שיא עולם גברים

שנה

שיא עולם נשים

1914

30:58.8

1984

31:13.78

1924

30:06.2

1994

29:31.78

1934

30:06.2

2004

29:31.78

1944

29:35.4

 

 

1954

28:54.2

 

 

1964

28:15.6

 

 

1974

27:30.8

 

 

1984

27:13.81

 

 

1994

26:52.23

 

 

2004

26:20.31

 

 

2010

26:17.53

 

 

 

 

רק קצת יותר מ – 10 שנים אחרי שנשים החלו לרוץ ברצינות 10,000 השיא העולמי שלהן היה כבר טוב יותר מאשר שיא הגברים אחרי יותר מ – 30 שנה של תחרויות במקצוע במסגרת האולימפית (ריצות 5000 ו – 10,000 לגברים הם בתכנית האולימפית מ – 1912). השיא העולמי לנשים לא השתפר ב - 17 השנים האחרונות אבל ממוצע ההישגים של 10 הראשונות עלה. בדרוג השנתי של 1993 האישה במקום העשירי קבעה 31:29.70. ב – 2003 זמנה של העשירית בדירוג השנתי היה 31:01.07. ממוצע עשר הראשונות ב – 1993 היה 31:02.0 וב- 2003 הוא השתפר עד 30:26.85.
ההבדל בין שיאי העולם של הנשים והגברים לא מראים מגמה ברורה של תלות במרחק.

טבלה מספר 3: השוואה בין שיאי העולם של הגברים והנשים

 

מרחק

שיא גברים

שיא נשים

הפרש באחוזים

100

9.58

10.49

9.5

200

19.19

21.34

11.2

400

43.18

47.60

10.2

800

1:41.01

1:53.28

12.1

1500

3:26.00

3:50.46

11.8

5000

12:37.35

14:11.15

12.4

10,000

26:17.53

29:31.78

12.3

מרתון

2:03:59

2:15:25

9.2

100 ק"מ

6:13:33

6:33:11

5.3


כמה נקודות בולטות כאן: 1) ההפרש הקטן יחסית בריצת 100. רבים נוטים לייחס אותו לכך שהשיא של פלורנס-גריפית-ג'וינר (10.49) חשוד בכך שמהירות הרוח שדווחה בו (0.0) לא סבירה נוכח דיווחי צופים רבים שהייתה רוח חזקה באצטדיון. אפילו אם נתעלם מהישג זה וניקח בחשבון רק את הישגה השני בטיבו של פלו-ג'ו (10.61) עדיין נקבל פער קטן יחסית (8.5 אחוזים).
2) כאשר פורסם המאמר בפעם הראשונה, בגיליון 119 של "עולם הריצה" (נובמבר 2004), עמד השיא העולמי של הנשים בריצת 5000 על 14:24.68 וההפרש באחוזים בין הגברים לנשים עמד על 14.2% ואז נכתב: "... ניתן לשער כי השיא הזה של הנשים חלש יחסית ובעתיד הקרוב הוא ישופר לפחות עד שיהיה בטווח של 12% משיא הגברים. לשם כך צריכה אישה כלשהי לרוץ את המרחק ב – 14:08…"
3) ההפרשים הקטנים יחסית במרתון ו – 100 ק"מ. כבר שנים רבות נשמעת התיאוריה כאילו במרחקים הארוכים מאד יש לנשים יתרון על גברים. חוקרים מסוימים מציינים כי לנשים מטבוליזים יעיל יותר של פרוק שומנים ומאחר שבמרחקים האלה זהו המסלול העיקרי של אספקת האנרגיה הרי שכאן אולי ישיגו פעם הנשים את הגברים. אחת הראיות שהובאו לכך הייתה במחקר בו בחנו צמדים של אישה וגבר שהיו להם זמנים דומים במרוץ ל – 56 ק"מ והשתתפו גם במרוץ ל – 90 ק"מ וגם במרחקים קצרים יותר. בכל המרחקים מ – 5 ק"מ ועד מרתון היו הגברים מהירים יותר אך במרוץ ל – 90 ק"מ קבעו הנשים זמן טוב יותר. מסקנת החוקרים הייתה כי לנשים התנגדות טובה יותר לעייפות כאשר משווים אותם לגברים שרמת האימון שלהם שווה. עם זאת ראוי לציין כי לא היה מדובר ברצים מן השורה הראשונה. היו אלה רצים שמהירות ריצתם ל – 90 ק"מ היא בסביבות 10 קמ"ש בעוד השיאן העולמי במרחק זה עושה זאת במהירות של מעל 16 קמ"ש. מחקרים שהשוו את מטבוליזם השומן אצל רצי צמרת לא הראו הבדלים בין גברים ונשים, העדויות הקימות כיום ליתרון הנשים על הגברים בתחום זה מוגבלות לרצים ברמה בינונית בלבד.

 

הסיבות להבדלים בין גברים ונשים
א) הבדלים ביולוגיים. מאמר זה יתרכז בהבדלים בריצות הארוכות. שני הגורמים העיקריים שחוקרים מנסים להסביר באמצעותם את ההבדל בין נשים וגברים הם: אחוז השומן הנמוך יותר וצריכת החמצן המרבית הגבוהה של הגברים. אחוז השומן הנמוך יותר גורם לכך שלנשים יש למעשה מטען מיותר בגופן המכביד עליהן בריצה. הורדת אחוזי השומן בגוף לרמות של רצי עילית עלולה לגרום לבעיות רפואיות לנשים.
צריכת החמצן המרבית הגבוהה ביותר שנמדדה לגברים היא בסביבות 90 מ"ל לק"ג בדקה. אצל נשים הערך הגבוה ביותר שנמדד הוא מתחת ל – 80. הבדל זה בכושר הובלת החמצן לשרירים נובע כנראה משתי סיבות עיקריות: לגברים יותר המוגלובין בדם ולכן הם יכולים לקשור יותר חמצן בריאות והלב שלהם יותר חזק ולכן הוא יכול לשאוב יותר דם במאמץ. הורמון המין הגברי טסטסטורון מגביר את יצור ההמוגלובין ואילו להורמוני המין של האישה אין אפקט כזה. 100 מ"ל דם של גבר מכילים 15 – 16 גרם המוגלובין בעוד אצל הנשים יש רק 13 – 14 גרם ב – 100 מ"ל.
מחקר שהשווה זמני ריצה למרחק ארוך של גברים ונשים שלהם אותם אחוזי שומן ואותה צריכת חמצן מרבית מצא כי גם זמני הריצה שלהם היו דומים.
תמציתו של הסבר מוזר אחר שהוצע לכל שאלת ההבדל בין המינים היא שהגובה הוא זה שעושה את ההבדל. הגברים גבוהים יותר וכתוצאה מכך גם צעדיהם ארוכים יותר. מאחר שתדירות הצעד בריצות ארוכות נמצאה שווה בין המינים הרי שאורך הצעד לבדו יכול להסביר את ההבדלים במהירות הריצה. אלה שהעלו את הרעיון ערכו השוואה בין פול טרגט שגובהו 1.82 לבין טגלה לורופ שגובהה 1.50. הם הציעו שבמקום למדוד את ההתקדמות ביחידות מהירות כמו מטר/שניה או קמ"ש נשתמש ביחידות של גובה האדם לשניה. כאשר עובר טרגט חצי מרתון ב – 59:13 דקות המהירות שלו היא 11,593 גבהים ל – 3557 שניות שהם 3.25 גבהים/ש ( 11,593= 21100/1.82 3.26=11,593/3557). לעומת זאת כאשר עוברת לורופ את אותו המרחק ב – 1:07:32 דקות הרי שהיא מתקדמת בקצב של 14,067 גבהים ל – 4052 שניות שזה 3.47 גבהים/שניה. אם כל זה היה נכון היינו מצפים לראות כי הרצים היו גבוהים יותר ויותר. מה שאנו מוצאים בפועל כי רצים למרחקים ארוכים אינם מצטיינים במיוחד בקומתם הגבוהה. השיאן העולמי ב – 10,000, קנניסה בקלה מתנשא לגובה של 1.66; קודמו – היילה גברסילאסי נמוך ממנו בסנטימטר. כך שכאשר רץ גברסילאסי חצי מרתון ב – 58:55 דקות הוא התקדם בקצב של 12,788 גבהים ל – 3535 שניות שזה 3.62 גבהים/שנייה, ושוב הגברים חוזרים להוביל...
טיעון מעניין אחר הוא שאצל בעלי-חיים לא מוצאים כמעט הבדלים במהירות הריצה של זכרים ונקבות. מדענים שהשוו מהירות ריצה של כלבים וסוסים המשתתפים בתחרויות ריצה מצאו כי היה לזכרים יתרון קטן שהסתכם באחוז אחד עד שני אחוזים לכל היותר. בתחרויות רכיבת סוסים יש לפעמים הפרדה בין זכרים ונקבות ובתחרויות ריצה של כלבים אין כלל הפרדה בין המינים.


ב) הבדלים במספר המשתתפים. הרבה יותר גברים משתתפים בתחרויות אתלטיקה. אחת הסיבות לשיפור השיאים היא הרחבת מעגל המשתתפים. כאשר מורחב מעגל המשתתפים קיים סיכוי גדול שיאותרו יותר כישרונות. עד 1952 עיקר המשתתפים בריצות הארוכות במשחקים האולימפיים באו ממדינות אירופה, מספר מדינות ביבשת אמריקה (ארה"ב, קנדה, מקסיקו, ברזיל, ארגנטינה), אוסטרליה, דרום-אפריקה ויפאן. ב – 1956 כבר השתתפו נציגים מקניה ואתיופיה. ריצת המרתון במשחקים האולימפיים ברומא בה זכה אבבה ביקילה מאתיופיה וסגנו היה עבדיסאלים ראדי ממרוקו סימנה את תחילתו של עידן חדש. נשים מאתיופיה קניה, מרוקו, אלג'יריה ומדינות אפריקאיות אחרות החלו להשתתף בתחרויות ובעשור הקודם הן גם החלו לזכות במדליות אולימפיות בריצות הבינוניות והארוכות אבל שיעור העוסקות בספורט בארצות אלה הוא זעום ביחס למספר הגברים להם ניתנת ההזדמנות להתאמן ולהתחרות. החברה בארצות אלה עדיין מעודדת את הנשים להישאר בבית לאחר הנישואין וכך מצטמצמת עוד יותר ההזדמנות שלהן למצות את הפוטנציאל בריצות. את עומק ההבדל בין גברים ונשים אפשר יהיה להעריך בצורה טובה יותר רק כאשר שיעור העוסקים ספורט משני המינים יהיה דומה ויום זה נראה רחוק מאד. גם בחברה שלנו אפשר להבחין שדפוסי הפעילות הגופנית של ילדים צעירים שונים מאד בין הבנות והבנים. בנים פונים הרבה יותר לחוגי ספורט וגם בשעות ההפסקה בבית-הספר מעורבים בנים הרבה יותר במשחקים שנדרשת בהם רמת מאמץ שעשויה לתרום לשיפור בסבולת בעוד הבנות מעדיפות משחקים ופעילויות בהם רמת המאמץ נמוכה יותר. עם זאת אפשר לראות ניצנים ראשונים של שינוי והתופעה של בנות המשתלבות במשחקי הכדור של הבנים כבר אינה נדירה כבעבר. ממדידות של הישגי ריצת 600 מטר שעשיתי בכיתות ה' – ו' בבית-הספר בו עבדתי עולה כי ממוצע זמני הבנים טוב יותר ב - 11 – 13% בכיתות השונות. כמה בנות נמצאות ממש ב"צמרת" ומתוך עשרת ההישגים הטובים ביותר שלושה היו של בנות.

סיבות שהועלו לעצירת צמצום ההפרש
א) יציאת המקצוע מ"שלב החיתולים". בכל מקצוע חדש קיים שלב בו שיפור הרמה הוא מהיר ושיאי העולם נשברים בקצב מהיר. חלוצת הרצות מן הדרג הראשון שניסתה את המרתון הייתה גרטה וייץ שב – 1978 קבעה 2:32:30 וקיזזה יותר משתי דקות מהישג השיא. בחמש השנים הבאות היא שיפרה את השיא עוד שלוש פעמים ועד 1985 שופר השיא פעמיים נוספות על-ידי ג'ון בנויט ואינגריד קריסטיאנסן. שיאה של קריסטיאנסן (2:21:06) החזיק מעמד 13 שנים חרף השתתפות של הרבה יותר נשים במרוצי המרתון, מה שמלמד כי המקצוע סיים אז את גיל הילדות שלו.
ב) שימוש בסטרואידים אנאבוליים. יש חוקרים הסבורים כי הסטרואידים האנאבוליים השפיעו יותר על הישגי הנשים מאחר שבגוף הגבר הם נמצאים מלכתחילה ברמות גבוהות יותר. החמרת הבדיקות לגלוי הסטרואידים לאחר תפיסתו של בן ג'ונסון בסיאול 1988 והעלמות אימפריית הספורט של מזרח-גרמניה (שעדויות על שימוש שיטתי בסמים שם נחשפו במסמכים מפורטים) מועלית כסיבה נוספת לעצירת התקדמות הנשים. יתכן שהאמצעים הלא-כשרים בהם נעשה כיום כמו הורמון הגדילה ו – EPO, משפיעים בצורה דומה על נשים וגברים. שיאי הנשים (להוציא מרתון ומקצועות חדשים כמו מוט ומכשולים) זוכים לאורך חיים מופלג במונחים ספורטיביים: שיא ה – 800 נקבע ב – 1983. מתוך 10 הנשים הטובות בהיסטוריה, שבע קבעו את הישגיהן בשנות השבעים והשמונים: ירמילה קרטוכבילובה, נדיז'דה אוליזארנקו, אנה פידליה קירוט, אולגה מינייבה, טאטיאנה קזאניקינה, דוינה מלינטה וזיגרון גראו (וודארס) . גם אצל הגברים אנו רואים נוכחות מרשימה של רצי שנות השמונים ברשימת הטובים של כל הזמנים ב – 800: סבסטיאן קו שלישי, ז'ואקים קרוז רביעי וסמי קוסקיי שישי. מיהן קו, ז'יאנג, לנג וואנג? אם לא ידעתם הרי שאלה הן ארבעת הראשונות בכל הזמנים ב - 1500. הסיניות הופיעו בסערה ב – 1993 וערכו טלטלה גדולה בשיאי העולם בריצות למרחקים. עברו כבר 17 שנים מאז אותה תחרות בסין ממנה שרדו השיאים ב – 1500, 3000 ו – 10,000. אין רבים המאמינים כי העלייה המטאורית של הסיניות וגם העובדה שנסוגו אחר-כך אינה קשורה לתכנית סימום שיטתית.

לסיכום: יש הבדלים פיסיולוגיים בין גברים ונשים המסבירים את ההבדל בין המינים. רצות העלית משיגות את רוב הגברים בעולם אבל כנראה שלעולם לא ישיגו את צמרת רצי הגברים. את גודלו של ההפרש לא נדע עד לאותו יום בו שיעור העוסקים בספורט בין המינים יהיה דומה. ההרגשה שלי היא כי הפער עוד יצומצם ולו בגלל העובדה שלגברים אין כבר הרבה מקום לשיפור. שימוש בטכניקות של "סימום" שיגשרו על ההבדלים הפיסיולוגיים בין המינים עשוי לצמצם עוד את ההפרש. גרטה וייץ בטאה זאת יפה: "כל עוד נשים יישארו נשים, הן לא ישיגו את הגברים".
 

סגור