ארבעת הD's של לוריס

| שתף |

במרתון טבריה האחרון נפל דבר בישראל. לראשונה בהיסטוריה של האתלטיקה זכתה בתואר 'אלופת ישראל' ספורטאית שתחגוג בקרוב יום הולדת 50! הכירו את לוריס מנדלוביץ. "הריצה מאתגרת אותי, מרגיעה אותי, גורמת לי לחלום על מטרות שלא יאומנו, נוטעת בי ביטחון וגורמת לי להבין שהחיים טובים יותר במחיצתה...".

תאריך: 04/02/10, מאת: עדנה בוקשטיין, גליון מס. 144

בסיום המסלול של מרתון טבריה 2010 חיכיתי בשמש הקופחת לראות את הישראלית הראשונה שמסיימת את המירוץ. והנה מגיעה אשה קטנה, שנראתה נהדר למרות המאמץ הגופני והנפשי הקשה שעברה זה עתה. בעלה פיטר, יחד עם מברכים רבים, הקיפו אותה מכל עבר וכשהגעתי אליה שאלתי איך ההרגשה. "חזקה", אמרה לי. "ומאין יש לך הכוח?", והיא ענתה לי "ארבעת ה-"D's. חשבתי לתומי שמדובר בסוג של תרופה או תוסף, אבל היא המשיכה ופירטה: "Desire, Discipline, Determination, Dedication " (תשוקה, משמעת, החלטיות ודבקות במטרה)

לוריס מנדלוביץ נולדה ב-1960, ביוהנסבורג. היא עלתה לארץ לבדה בגיל 18 במטרה ללמוד עברית והוראה ולהתגייס לצה"ל, אבל אביה טען שיש להקדים לימודים ופרנסה לציונות, והיא נאלצה לחזור לדרום אפריקה, שם החלה לעבוד באל על. במקום עבודתה פגשה את בן זוגה פיטר, הרומן פרח ויחד הם חזרו לארץ ב-1984 - והפעם לתמיד. לאחר לידת בתה הבכורה, ב-1986, החלה לוריס להתאמן בחדר כושר קטן, וזו היתה תחילתה של קריירה ספורטיבית ארוכת שנים. אביה ואחיה היו רצים בעלי הישגים מרשימים בדרום אפריקה במירוצי מרתון ואולטרה, כך שבדמה זורמים גנים של ספורטאים.
לאחר הסמכתה החלה לוריס לעבוד כמדריכת אירובי במכוני כושר שונים, וכיום היא משמשת כרכזת הענף האירובי, הספינינג וה-Core בכוכב יאיר-צור יגאל. היא תמיד היתה חדורת מוטיבציה ורצון להתקדם, בצד היכולת להתמיד באימונים ולעשות את העבודה השחורה. בכוכב יאיר, מקום מגוריה, התאמנה תחילה עם זהבה שמואלי, וכיום היא שייכת לאגודת אתלטי אורן השרון ומתאמנת בהדרכתו המקצועית של עמית נאמן, עמו ביצעה את הפריצה האיכותית הגדולה שלה בשלוש השנים האחרונות.

אלופת ישראל במרתון!
המירוץ הראשון שבו השתתפה היה בשנת 1999, (התריסרון במסגרת מרתון טבריה) כשהיתה בת 39, ואז זכתה במקום השלישי בקטגוריית הגיל שלה. מנקודה זו ואילך החלה להשתתף במרבית מירוצי הכביש בישראל. כמעט תמיד היא השתלבה בין חמשת המקומות הראשונים בין הנשים, ומאז היותה בת 45 - הראשונה בקטגוריית הגיל שלה. הישגיה הטובים ביותר עד השנה הם:
* ב-10 ק"מ - 38:16 (במירוץ הרצליה 2008)
* בחצי מרתון - 1:24:12 (מירוץ עמק המעיינות 2009; מקום שלישי באליפות ישראל)
* במרתון -2:58:11 (מרתון טבריה 2008, מקום שני באליפות ישראל, הישראלית ה-11 בכל הזמנים).

אבל במרתון טבריה 2010 הגיעה לוריס לפסגת הישגיה עד כה - אלופת ישראל בריצת מרתון - 2:58:50, ובכך היתה לאישה המבוגרת ביותר בהיסטוריה של האתלטיקה הישראלית שזכתה בתואר אלופת ישראל (במרתון או בכל מקצוע אחר באתלטיקה). במסגרת המירוץ סיימה לוריס שנייה בדירוג הכללי, תוך שהיא גוברת על רצות טובות ממנה מקניה ומאתיופיה, וכל זאת בתנאי מזג אוויר קשים. לפי מחשבון WMA (גרסת 2006) שווה הישגה במרתון, על-פי הגיל, לתוצאה של 2:33:24 בקטגוריית נשים כללית!
בקטגוריית הגיל 45+ מחזיקה לוריס בכל השיאים הישראלים במרחקים של 5, 10 ו-15 ק"מ, חצי מרתון ומרתון.


לרוץ מבעד לדם, לדמעות ולכאב
לוריס מתאמנת שש פעמים בשבוע, כולל אימוני חיזוק ומתיחות. לקראת תקופת המירוצים גדלים מרחקי הריצה עד כדי 115 ק"מ בשבוע. האימונים כוללים אימוני מרחק וסבולת ואימוני איכות ותרגול, שאת חלקם היא מבצעת על מסלול האתלטיקה בהדר-יוסף. כשסוקרים את תוצאותיה לאורך זמן ניתן לראות שהן כל הזמן הולכות ומשתפרות, ובמירוצים רבים היא מצליחה לשבור את שיאיה האישיים. מטרתה הבאה היא לשפר את זמנה במרתון. השיא האישי חשוב בעיניה יותר מאשר התואר, ואת הגעתה לגיל 50 היא רוצה לחגוג במרתון המבורג, גרמניה.

שאלתי את לוריס מהי משמעותה של הריצה עבורה. היא חשבה מעט וענתה: "כדי להשיב על שאלה לא פשוטה זו אצטט לך מה שכתבתי ברגעי משבר שחוויתי מיד אחרי מרתון טבריה בשנה שעברה. בקושי סיימתי אותו בגלל פציעה קשה בברך, שאילצה אותי לשבות מריצה במשך חודשים ארוכים ולעבור טיפולים קשים. הייתי מדוכאת ואז 'שפכתי' בכתב את מה שהרגשתי: 'הריצה היא חלק ממני. היא חלק מנשמתי. היא משחררת אותי מלחצים ושומרת שאהיה באיזון ובשליטה בכל הדברים בחיי. הריצה עיצבה את מי שאני - מתאמנת קשה, מבלי להתחשב בשום דבר ומבלי לוותר אף פעם! אני יכולה לרוץ מבעד לדם, לדמעות ולכאב. ריצה איננה רק לשם ניצחון. היא כל כך הרבה יותר מזה. זהו המפלט שלי מהעולם כשאני כועסת או עצובה, נלהבת או חסרת תקווה..." ועוד הוסיפה: "אנשים רבים שואלים אותי מדוע אני רצה. אני מאמינה שלכולנו יש תשוקה בוערת שחייבים למצוא לה ביטוי. שלי באה לידי ביטוי דרך הריצה. הריצה מאתגרת אותי, מרגיעה אותי, גורמת לי לחלום על מטרות שלא יאומנו, נוטעת בי ביטחון וגורמת לי להבין שהחיים טובים יותר במחיצתה. בכל פעם אני מחכה בהתרגשות לבחון את גבולות הגוף שלי, גם נפשית וגם פיזית".

 

 


 

סגור