חוויות מטרייל הרי ירושלים או מישהו פה הזכיר "צינור"?

| שתף |

מנצחת מקצה 40 ק"מ בטרייל הרי ירושלים מסכמת את הריצה ביער בגין, בעיקר היא לא תשכח, כמו כולנו, את ה"צינור".

תאריך: 09/07/13, מאת: שמרית גוטמן-עידן

העולם מתחלק לשניים – משוגעים ומשוגעים יותר. רצי הטריילים למיניהם, איך לומר, הם גם וגם יותר, ואם אפשר להתחיל את זה מהר ומשם להגביר - גם הולך. ותנו להם צינור-שניים ובכלל הם מבסוטים עד הגג.

אז מה בעצם היה שם או על מה הם מדברים כשהם מדברים על "הצינור"?

ארבע לפנות בוקר, אי שם בתוך יער אפל בין בר-גיורא לנס הרים, בעוד כמה שעות יפתח בית הקפה במורד הרכס המכונה "בר בהר" ויחבוק אליו את החצי של החצי של הפחות משוגעים שישתו בו קפה עם קרואסון על-יד.
בינתיים בתוך החורש מתכנסת לה עדה קטנה של אנשים עוטי חולצות זוהרות וטייצים הדוקים, חלקם עם איזה טוטפת על המצח (פנס ראש, חושך אתם יודעים, מסתבר שגם לשמש יש גבולות).
האזנה מקרית לאחדים מהם משקפת לי עד כמה המחלה שלי היא קלה... בחור שדוף רגליים מספר לחברו שהוא אחרי 200 (ק"מ, כן-כן) השבוע, והיום הוא ב-60 ומחר? אלוהים גדול אולי יעגל ל-300...
בקיצור, מה שנקרא - פה הגודל או יותר נכון האורך כן קובע וכמה שיותר – יותר טוב.

ראשונים בשעה 4:00 בדיוק מוזנקים רצי ה-60 – משאירים שובל זוהר של פנסים ואבק כוכבים. שניים, בשעה 5:00 ובתוכם אנוכי, ממריאים רצי ה-40. וכן הלאה 20, ו-10 בהפרשים דומים.
המסלול מתחיל בירידה תלולה ומבשרת רעות שהרי כבר נאמר בספר דברי הימים - כל ירידה היא סימן לעליה שתבוא אחריה או מתישהו בסוף הדרך... (צינור, מישהו הזכיר?)

ממשיכים להדס בשבילים, עליות קלות יותר, ירידות קשות פחות, דרדרים סגולים עגלגלים לצד הדרך, והחורש הנהדר שנפרש אל מול עיננו. אור ראשון עולה וגם הגוף מתחיל להתעורר 5, 10, 15 ק"מ חולפים וכבר מתחילה לחוש את ריח סיומו של הסיבוב הראשון. הזהירו אותי מבעוד מועד אודותיו ואני מתכוננת נפשית ובכיליון עיניים. השעון מראה ק"מ 19 ואני חושבת, נו טוב בינתיים זה נסבל.
500 מ' חולפים, פניה חדה שמאלה וחץ שלא משאיר ספק, מסמנים לי שהגעתי אליו, אל זה העגלגל, המוארך וחורש המזימות הזדוניות, "הצינור". אני מתחילה בגבורה בריצה במעלה התלול שהולך ומתחדד ומבינה שיהיה פה קרב. אבל הוא לא ישבור אותי. צעד אחר צעד והנה זה נגמר. "צלם הבית" בחיוך קונדסי אורב לי בקצה המעלה ואני מעלה על פניי חיוך של שיכרון חושים ושל מי שהבינה שעדיף שזה יגמר בצחוק כי זה רק החצי ואנחנו עוד ניפגש בהמשך.

הסיבוב הנוסף עובר-חולף לו באור מלא ונדמה כאילו השבילים שגמעתי רק לפני שעה קלה (שעתיים ליתר דיוק) שינו פניהם וצבעם. החל מהקילומטר ה-37 אני עוטה על עצמי רוח קרב וכבר כמהה למפגש עם ה- ב_ ז*/^$.. בידיעה ברורה שאין מצב שהוא 'גומר' אותי ואכן זה מסתיים בבכי ולא שלי... כן אפילו צינורות נשברים, אני אומרת לכם, ולא מחמת זקנה...
זהו. נגמר. טרייל ראשון ומהנה בהרי ירושלים עבר לו בשלום ובטוב.

מעדנים ומגדנות כיד המלך מחכים לנו בסיום והמון אנשים טובים שמחים וטובי לבב שמברכים זה את זה ומדסקסים כבר את היעד הבא.
ולסיכום – לפעמים צינור הוא רק צינור. הוא רק צינור.
ושוב תודה לצוות SPORTWEB על ההפקה המשובחת.

 

 

 

שמרית גוטמן -עידן (MSW)
פסיכותרפיה למבוגרים ונוער. טיפול בשילוב פעילות גופנית
www.shimritgutman.com


 

  • שימרית בעליית "הצינור"

    צילום: ערן ירדני

סגור