חום יולי אוגוסט - חוויות מהמכביה ה-19

| שתף |

"לידי עומדת בחורה אוסטרלית חטובה שנראה כאילו כל זה לא נוגע לה – שערה הבלונדיני מתנופף ברוח הדמיונית..." שמרית גוטמן-עידן מסכמת "הזיה" בארועי הריצה של המכביה.

תאריך: 28/07/13, מאת: שמרית גוטמן -עידן

אני באמת לא יודעת מה עבר לי בראש כשנרשמתי לחצי המרתון הלילי במכבייה. אין לי שום הסבר הגיוני מלבד העובדה שכנראה הייתי נתונה תחת השפעת אנדורפינים והיד הייתה קלה על המקלדת...
אבל בהשפעתו של אותו התקף פסיכוטי קל ורעד באצבעות היד לחצה על 10 במקום על 21 מה שהסתבר כאחת ההחלטות היותר שפויות או פחות משוגעות שקיבלתי בחיי.

יום שלישי שעת בין ערביים, אני נוטשת את ביתי בשפלה ומתחילה לגלוש איטית כיוון גוש-דנה. הדרך באופן מפתיע, עוברת בזריזות ואני מקדימה להגיע לשטח הפארק הלאומי ב19:30. אך השמחה מוקדמת. באזור ההזנקה וחלוקת הערכות אני נתקלת בטור ארוך ומאיים של אנשים שממתין לקבלת הערכות וזיעה קרה מתחילה לזלוג לאורך גבי. אני משתחלת לאחד התורים ומרגישה כיצד "הזמן היבש" הולך ונעלם. מלפני, מאחורי, מצדדי ומעלי עומדים המוני אדם בשקט ובסדר יחסית מופתי – אף אחד לא דוחף מחשש הידבקות (ולא בוירוס אלא באופן ממשי וטכני לגמרי..יאאק). בשלב מסוים אני חושבת להוציא את לשוני כאחרון הכלבים ולנסות את טכניקת הקירור הזו. כי אם כבר נידונתי לחיי כלב לפחות שאהנה מאפשרויות המיזוג העצמי.

שלב א' תם, הערכה בידיי. מספר מוצמד לגופיה לחה, שרוכים נקשרים, פיפי אחרון וכבר לא נותר לי הרבה זמן. יוצאת לחימום קל בפארק. 10 דקות של ריצה + מתיחות + מתגברות מסתיימות במצב, איך לומר את זה בלי שזה ישמע מפתה ומזמין, חם ורטטטטוב.
ממהרת לעמדת הזינוק. המוני אנשים שסגורים במכלאות אנושיות, אני משתחלת לכיוון הקו הראשון - לא בגלל שאני ב"רצי העילית" אלא בגלל כיווני האוויר. שורה ראשונה משמעה זרימת אויר חלקית, לפחות מצפון. 10-5- 15 דקות של ציפייה להזנקה. יאללה שנתחיל ונגמור עם הסיוט הזה. מי המציא את הקיץ הזה?! ומי עושה מרוץ בפאקינג 21:00 בערב?! לידי עומדת בחורה אוסטרלית חטובה שנראה כאילו כל זה לא נוגע לה – שערה הבלונדיני מתנופף ברוח הדמיונית ועיניה הכחולות – אוקיינוס של צינה, ורגליה הארוכות... אוחחח. טוב, כבר אמרתי שנכנסתי לסוג של הזיה... אישורים אחרונים להזנקה. "טח-טח" , ירייה באוויר, כיאה למדינה שוחרת שלום כשלנו ופוצחים בריצה. לרגע אני מרגישה זרימת אויר קלה וקולטת שזהו משב הרוח שמגיע מטורבינות הרגליים שנעות לפני בקצב מסחרר.
הכביש נפתח ואנו יוצאים לרחובות רמת גן. קהל חם ומפרגן עומד בצידי הדרכים וצוהל לקראתנו לאורך הדרך.

הקילומטרים נוקפים, הרגליים מצליחות לנוע על אף הכל. בכל נקודת מים אני דואגת לשפוך מים על ראשי ומופתעת מהמפגש של חום גופי עם קרירות המים.
עליות ומורדות מסתבר יש לא רק בירושלים ובגבעתיים ונראה שרמת גן בכלל "לא פראירית". הגיוון הזה דווקא מצליח לשמח אותי. הנה הפארק כבר באופק והלב מתרונן – כמה טוב שאני רצה 10 ק"מ ולא 21, אוטוטו זה נגמר. נכנסים לפארק, מרכזת כוחות אחרונים ופותחת בפיניש לקו הסיום. זהו נגמר...

הגופיה, הטייצ וגופי – חד הם. צופה לא חד עין עשוי לחשוב בטעות שברז אנושי דולף ניצב לפניו - אך לא! סורי גייז - אלו המראות הקשים להם נידונו החבר'ה האירופאים שהגיעו אלינו ללבנט מהמערב הפחות פרוע. שוב משרד החוץ והקמפיינים המטורפים שלו להברחת יהודי התפוצות מארצנו המהממת.
טוב, אחרי שסיימתי לקטר ולקטרג – אין מה לומר זו הייתה חוויה של פעם בחיים.
כל ניסיון לשחזור יהביל לו ויתאדה. אז חבל. באמת חבל לנסות.
וכמו שאמרתי לחבר קרוב– מומלץ בחום לא לנסות.
אם אתם מתעקשים – 21 או 10 באווירה לחה ומפנקת, לכו על זה עד הסוף . 10-12 שעות באוויר ואתם בתאילנד. שם זה יגמר לפחות בשייק קריר ומתוק ו"פוט-מסאז'".

 

 

שמרית גוטמן -עידן (MSW)
פסיכותרפיה למבוגרים ונוער. טיפול בשילוב פעילות גופנית
www.shimritgutman.com
  • © Maridav - Fotolia.com

סגור