הגישה ההומאופתית לטיפול בפציעות ספורט

| שתף |

ההומאופת ערן אינדיג מביא במאמר הבא זווית נוספת בכל הקשור בטיפול בפציעות ספורט. "הבעיה היא הפציעה, הדלקת היא הפתרון".

תאריך: 21/03/12, מאת: ערן אינדיג

דלקת אינה בעיה שיש לטפל בה אלא היא הפיתרון של הגוף והדרך שלו להחלים מפציעות. בטיפול ההומאופתי אנחנו לא פועלים כנגד הגוף אלא יחד איתו, פועלים עם כיוון הפתולוגיה וכך מעוררים אותו לפעולה. זוהי התנועה האמיתית לכיוון ריפוי.

מהי פציעת ספורט?
לפני שמנסים לרפא צריך קודם כל להבין מהי פציעת ספורט. ובכן, אם רצתי, מעדתי ונקעתי קרסול זו בהחלט פציעת ספורט. אם אחרי שנים של בטלה יצאתי לרוץ 30 דקות ולאחר מכן התחילו כאבי ברכיים זו גם כנראה פציעת ספורט. אבל מה אם אני עוסק בספורט כבר כמה שנים ולאחרונה התחילו לי כאבי גב. האם זו פציעת ספורט?
אנו הספורטאים נוטים להגדיר כל בעיה במערכת השלד כפציעת ספורט מתוך הנחה סמויה שאנשים שאינם עוסקים בספורט חווים בריאות נפלאה ולא סובלים משום מכאוב.

כדי לקבוע האם זו פציעת ספורט יש לבחון האם התגובה פרופורציונלית לגירוי. למה הכוונה? תוכנית אימון המורכבת מריצות על משטח קשה, בטכניקה גרועה, עם נעליים שחוקות ותוך חריגה מסרגל מאמצים תגרום כנראה לבעיות שלד כמו כאבי גב או ברכיים. הבעיה במקרה זה נובעת אך ורק מהעיסוק הספורטיבי ואם עדיין לא נגרם נזק רב הרי שכל מה שדרוש הוא מנוחה קלה ומעבר לאימון נכון.
אולם, אם תוכנית האימון בנויה כהלכה ואביזרי האימון תקינים הרי שפציעות או כאבים הם סימפטום לחולשה של הגוף, במקרה זה התגובה אינה פרופורצינלית לגירוי מה שמצביע על בעיה מערכתית והטיפול גם צריך להיות בהתאם.

הבעיה היא הפציעה, הדלקת היא הפתרון
בדרך כלל בעקבות פציעת ספורט מתחילה דלקת שהיא תגובה של המערכת החיסונית. הגוף שולח הרבה תאי דם לאזור הפגיעה על מנת לפרק רקמה פגועה ולבנות את הרקמה מחדש (מה שגורם לאדמומיות וחום) ובנוסף דפנות כלי הדם הופכים לחדירים יותר על מנת שתאי מערכת החיסון יוכלו לצאת אל מחוץ לכלי הדם ולפעול שם את פעולתם מה שגורם לנפיחות, לחץ על העצבים, תחושת כאב והגבלה בתנועה.
אגב, דלקת כרונית אין משמעה שהאזור מודלק כל הזמן אלא כי ישנה פגיעות שבעקבותיה כל הכבדה גורמת לדלקת. גם כאן, היעדר פרופורציה בין הגירוי (מאמץ סביר או מעט קור) לתגובה (כאבים עזים) מצביע על בעיה סיסטמית.

דלקת איפוא היא התגובה הטבעית והנכונה של הגוף, היא אינה הבעיה. הבעיה היא הפציעה, הדלקת היא הפתרון. לפיכך, כל טיפול שמטרנו למנוע דלקת נותן לנו רווח קצר טווח (ירידה בנפיחות, תחושה יותר טובה) אבל פוגע בתהליך ההתאוששות הנכון של גופנו וזוהי למעשה הבעייתיות שבסדרת המלצות הידועה : R.I.C.E - Rest, Ice, Compression and Elevation.

ההמלצה הראשונה (מנוחה) נכונה ברוב המקרים. לעומתה, שלוש ההמלצות האחרות (קירור, הפעלת לחץ והרמה) כל מטרתן היא למנוע זרימת דם, לעצור את תהליך הדלקת והן מפריעות לגוף במהלך הריפוי.
יחד עם זאת שיטות אלו אינן חסרות היגיון, עיכוב תהליך הדלקת מכין אותנו במהירות לאימון או לתחרות הקרובה ולכן זו שיטה שיכולה להתאים למי שמוכן לוותר על הבריאות בעבור הישג ספורטיבי אבל הספורטאים החובבנים שבינינו יטיבו לעשות אם יתנו לדלקת לפעול את פעולתה, זהו אינו באג בגוף האדם, זהו תהליך ריפוי טבעי ולנו רק נותר להביט משתוממים על היצור הפלאי הזה שמצליח להשתקם מכל הייסורים שאנחנו מעבירים אותו.

הטיפול ההומאופתי בפציעות ספורט
אם ככה מתי צריך לטפל? במצבים שהגוף נכשל בהשבת הבריאות ניתן לפנות לטיפול הומיאופתי וזה אומר בשני מצבים. הראשון - בעיה כרונית שאינה טכנית נטו (תגובה לא פרופורציונלית לגירוי, זוכרים?) והשני - בעיה אקוטית שמכניסה את הגוף למשבר, סטרס.

ההומאופתיה מבוססת על חוק הדומים שמזכיר במשהו את החוק השלישי של ניוטון. חוק זה קובע כי גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, יגרום לגוף השני להפעיל על הגוף הראשון כוח שווה בגודלו אך מנוגד בכיוונו ובתרגום לשפת הרפואה, מתן תרופה הומאופתית (המדמה בפעולתה את המחלה ממנה סובל האדם) מביאה לתגובת נגד שבמקורה היא כנגד התרופה אבל בפועל היא מכוונת כנגד הפתולוגיה. כך אנו מעוררים את הגוף לפעולה והגוף הוא זה שמבצע בעצמו את הריפוי, לא התרופה!

ניקח דוגמא מתחום אחר, במקרה של כוויה למשל יש לקרב את האזור הפגוע למקור חום, עד שנרגיש אי נעימות קלה ואז נמשוך אותו חזרה, ככה פעמיים או שלוש. אין לגרום לכוויה נוספת חלילה אלא להרגיש מעט אי נוחות ולאחר מכן נראה החלמה מהירה של הכוויה. כך גם בפציעות ספורט, יש לתת תרופה אשר ביכולתה לגרום לסימפטומים דומים. במצב של אדמומיות וכאב למשל אנחנו נותנים תרופה שגורמת ל... אדמומיות וכאב.
הטיפול בבעיות כרוניות מעט יותר מורכב, הוא מתבצע מתוך תפיסת המטופל כמכלול ומושפע הן מגורמים ישירים (מהות הפציעה, סוג הכאב) והן ממצבו הפיזי והנפשי של המטופל למרות שזה לכאורה לא קשור לפציעה.
בפציעות כרוניות מספר התרופות הוא גדול מאוד. כל מטופל שונה מחברו ולצערי אין תרופות פלא שניתן להמליץ לכאבי גב, כאבי קרסול וכולי. יחד עם זאת, מצבים אקוטיים דומים ברוב המקרים אחד לשני (כמעט כל האנשים שנטרקה להם דלת על האצבע יגיבו באותו אופן) ולכן ניתן בהחלט לציין מספר תרופות מובילות:

ארניקה (Arnica Montana) היא התרופה הנפוצה ביותר לפציעות ספורט אקוטיות. התרופה מופקת מפרח הארניקה, היא יעילה מאוד למקרי טראומה כהה (שאינה פגיעה מחפץ חד) ושימושית מאוד במקרים של נקעים, חבלות, מתיחות חזקות ודימומים פנימיים. המטופל מרגיש חבול, חושש שכל מגע רק יחמיר את הכאב והתחושה הכללית היא "עזבו אותי! אל תתקרבו! ".

תרופה נוספת היא Rhus Toxicodendron המופקת מצמח הקיקוס, מתאימה לפגיעות ברקמות החיבור (שרירים, גידים, מפרקים) והאינדיקציה לשימוש בה היא החמרה בכאבים בזמן מנוחה יחד עם הטבה בזמן תנועה. מכירים את הכאבים הללו שמציקים לכם כל היום אבל בזמן פעילות ספורטיבית אתם לא מרגישים אותם? ייתכן שזו התרופה בשבילכם.

לסיכום
חשוב להקשיב לגוף, לא להצר את צעדיו ולא להילחם כנגדו מתוך המחשבה שאנחנו יודעים יותר טוב ממנו. ברוב המקרים, הוא יודע יותר טוב מאיתנו.


*ערן אינדיג, רץ מרתונים והומאופת קלאסי מוסמך.
www.eran-homeopat.com
 

  • © Bartlomiej Zyczynski - Fotolia.com

סגור