טיפול הומיאופתי בספורטאים

| שתף |

מה משותף למרטינה נברטילווה, בוריס בקר, דיווד בקהאם, קלי סלייטר (אלוף העולם בגלישה 11 פעמים), הרמן מאייר (גולש סקי) ול- 92% מקבוצות הליגה הראשונה בגרמניה (הבונדסליג) ? נכון. כולם מטופלים בהומיאופתיה. מדוע הם בוחרים בדרך זו? מהם היתרונות בטיפול ההומאופתי? הכל במאמר הבא.

תאריך: 19/04/12, מאת: ערן אינדיג*

דרכם של ספורטאים, מקצוענים וחובבנים כאחד, לא תמיד סוגה בשושנים. המאמץ הגבוה שמוטל על הגוף נוטה להציף נקודות חולשה, בעיות שתחת סדר יום אחר ייתכן שהיו פחות מציקות לנו, מופיעות ביתר שאת עקב סגנון החיים המאומץ.

המעמסה מתבטאת בכמה מקומות. ברקמה החיבורית (שרירים, גידים, מפרקים, עצמות), ברמת האנרגיה הכללית (מחלת העייפות, אנמיה), ברמה החיסונית (נטייה רבה יותר אצל ספורטאים לחלות במחלות מידבקות*), ברמה הנפשית (מתחים, לחצים) וגם באופנים אחרים.

אפשר להסתכל על הגוף כשרשרת המורכבת מהמון חוליות ואת הפעילות הספורטיבית כיוצרת מתח על שרשרת זו. כל שרשרת חזקה כחוזק החוליה החלשה ביותר שלה וכשהמתח בשרשרת עולה - החוליה החלשה נפגעת.

במה נבדלת ההומיאופתיה משיטות אחרות?
התפיסה ההומאופתית מתייחדת במבטה הרחב על הספורטאי. ראייה הוליסטית (מלשון whole שלם ולא holly קדוש) משמעה שאנו מתייחסים למטופל כיחידה אחת ואנו מחליטים על הטיפול על סמך כלל הסימפטומים ולא על סמך פרמטר אחד.

כולנו יודעים שגוף האדם עובד כיחידה אחת ואין שני דברים שקורים בו ואינם קשורים אחד לשני. ההומיאופתיה לוקחת בחשבון את כל המאפיינים של המטופל ולפיהם קובעת את התרופה כך שלמשל ייתכן בהחלט שחמישה ספורטאים הסובלים מכאבי ברכיים יקבלו חמש תרופות שונות.

ההומיאופתיה נותנת לנו אפשרות לטפל במגוון רחב של בעיות הנובעות מהעיסוק בספורט ומכיוון שהטיפול הינו טיפול באדם כולו הוא מסייע גם בנקודות אחרות, כאלו שאינן קשורות לכאורה לבעיה העיקרית של הספורטאי. הראייה הרחבה מגדילה את פוטנציאל הריפוי של הטיפול ההומאופתי וזה בא לידי ביטוי בהרבה מקרים.

מקרה לדוגמא

מאיר (שם בדוי), בן 48, רץ כבר כמה שנים, השתתף במספר תחרויות, רץ מרתון וכבר כמה שנים שהוא מתאמן 4-5 פעמים בשבוע. בשנתיים האחרונות סבל מאיר מכאבי גב המוחמרים בקימה לאחר ישיבה ממושכת וכאבים בכפות הרגליים המופיעים בזמן הריצה, מלווים בתחושת רדימות. צילומים של כף הרגל לא הראו כל ממצא פתולוגי.

הריצה היא חלק חשוב מחייו, הוא מדבר על זה כל הזמן, מחכה כל יום לאימון, זה נותן לו לדבריו טעם לחיים וגם אם יש לחץ בעבודה – הוא לא יפספס שום אימון.

המעניין היה שכאבים אלו לא היו הבעיה היחידה ממנה סבל מאיר. בנוסף הוא דיווח על מתח ואי שקט המביאים להתפרצויות והדבר היחיד שמקל עליו הוא.... ריצה. “אני דאגן לא קטן” אומר מאיר, “אומר לילדים לא לעשות את זה ולא לעשות את זה ואשתי אומרת שאני מעיר להם יותר מידי".

מאיר איש נחמד, נראה צעיר לגילו, מלא חוש הומור, היה לי כיף לשוחח איתו ועל סמך כל המידע שהוא מסר נתתי לו מנה בודדת של תרופה הומיאופתית.

בפגישת מעקב לאחר חודשיים הוא סיפר שבמהלך השבועיים שלאחר לקיחת התרופה הייתה החמרה בכאבי הגב אבל מאז המצב השתפר משמעותית. בכפות הרגליים ישנן פחות בעיות וכבר אין רדימות בכלל.
הוא הוסיף כי יש פחות מתח ופחות התפרצויות. “מה לגבי הדאגה הילדים?” שאלתי, “נשאר, זה אופי, אבל אני מצליח להתגבר ולא להעיר להם כמו מקודם”.

לאחר שישה חודשים הוא כבר דיווח כי "הגב משתפר, הרבה יותר טוב, אין בעיה לקום ואין בעיות ברגליים". בעבר עקב המתח ואי השקט מאיר היה נוהג ליטול מידי פעם כדור הרגעה ואילו כעת הוא מצליח להסתדר גם בלי זה.

המקרה של מאיר מציג את אידיאל הריפוי אליו אנו תמיד שואפים: ריפוי מהיר, ללא תופעות לוואי, ללא הכבדה על אורח החיים ועם שיפור כללי במצבו של המטופל ולא רק של הסימפטום הספציפי.

בטיחות הטיפול ההומאופתי
גורם נוסף שמושך את העוסקים בספורט לפנות לקבלת טיפול הומאופתי הינו הבטיחות הגבוהה של השימוש בתרופות הומיאופתיות. בין יתרונות הטיפול ניתן למנות:

• היעדר תופעות לוואי
• בטיחות גבוהה (תרופות הומאופתיות מאושרות לשימוש על ידי ה-FDA האמריקאי)
• אין סכנה לתגובה בין תרופתית עם תרופות אחרות שהמטופל לוקח
• אין סכנת התמכרות או צורך להעלות במינונים על מנת לקבל את אותה השפעה
• הטיפול ההומיאופתי כולל לקיחה מועטה מאוד של תרופות
• עקב המינון הנמוך אין כל שייר של התרופה או חומרי הפירוק שלה בדם ואין כל בעיה לספורטאים הנבחנים לבדיקות סמים לקבל טיפול הומאופתי

 

למאמר הקודם - הגישה ההומאופתית לטיפול בפציעות ספורט

 

*אודות הכותב:
ערן אינדיג, הומאופת קלאסי מוסמך, מתמחה בטיפול בספורטאים

ביבליוגרפיה:
The Homeopathic Revolution by Dana Ullman

* מחקר על משתתפי מרתון לוס אנג'לס גילה כי לאחר המירוץ 7% מתוכם נדבקו במחלה בדרכי הנשימה העליונות בהשוואה ל 2% בלבד בכלל האוכלוסייה. הסיכון אצל מי שהשתתף בריצת 100 מייל עלה ל 25%.
International Journal of Sports Medicine 2003; 24:541-47
 

  • © freshidea - Fotolia.com

סגור