שיפור סגנון ריצה והומאופתיה

| שתף |

המון נאמר בנוגע לשיפור סגנון ריצה, האם אפשרי לשפר? מה הדרך לעשות זאת, והאם יש בכך סיכון לפציעה. ומה יש להומיאופתיה להגיד על זה? הכל במאמר הבא.

תאריך: 06/05/12, מאת: *ערן אינדיג

אין כמעט אף רץ שלא שמע הערות על סגנון הריצה שלו. "אתה מרים ברכיים גבוה מידי, את כפופה מידי קדימה, אתה מניע את הראש יותר מידי, את לא מרימה מספיק את הרגליים", ותמיד נשאלת השאלה: האם אנו צריכים להתאים את סגנון הריצה שלנו לדפוס כזה או אחר?

קשה לתת תשובה גורפת על שאלה זו. המאמן דניאל קרן אומר שתרגילי הסגנון שהוא מעביר הם בבחינת גירוי לגוף או מתן דוגמא ולא דרך של כפייה. גופנו חכם יותר מאיתנו וברצותו יאמץ את השיטות האלו בזמן הריצה וברצותו יתעלם מהם.

גיל לוטם מרצי חוף הכרמל נוהג להביט על הרצים ובן רגע הוא מגלה איזו קבוצת שרירים אינה מפותחת דיו. חיזוק של אותה קבוצת שרירים גורם לתיקון הסגנון כמעט באופן אוטומטי.
בנוסף לאותם גורמים פיזיולוגיים משתנים (קואורדינציה, חוזק, גמישות) קיימים גורמים פיזיולוגיים קבועים (גובה, אורך הרגליים, מבנה הגוף), וכן גורמים פתולוגיים (פציעות, רגישויות, כאבים) המשפיעים על אופן הריצה וגורמים לכך שלכל אחד מאיתנו סגנון ריצה ייחודי.

הגורמים הקבועים כמובן אינם ניתנים לשינוי, את הגורמים הפיזיולוגיים המשתנים ניתן בהחלט לשפר באמצעות תרגילים אולם כשאנו דנים בגורמים הפתולוגיים חייבים להבין שגוף האדם עובד בשיטת הרע במיעוטו.

הרע במיעוטו

כפי שגם הדלקת שאנו נוטים לראותה כבעיה היא דרכו של הגוף להשיב את הסדר על כנו ואי הנוחות שהיא גורמת לנו היא למעשה הרע במיעוטו כך הדברים אמורים גם בסגנון הריצה שלנו. במקרה של פציעה או בעיה אחרת גופנו מנסה לשמור על מינימום נזק ולשם כך הוא כופה עלינו שינוי סגנון גם אם זה הופך את הריצה לפחות יעילה.
למה הכוונה? אם חלק מסוים בגוף שלי פגיע אני אאמץ (לפעמים באופן בלתי מודע) סגנון ריצה שמפעיל פחות עומס על אותו חלק. למשל, אם גיד אכילס פגיע אני ארוץ על העקבים במקום על אצבעות כף הרגל, אם השריר הארבע ראשי פגיע אני ארוץ בלי להרים ברכיים ואם הגב התחתון כואב אני ארוץ כפוף.

מה יקרה במצבים אלו אם אנסה לכפות על עצמי ריצה "נכונה"? כנראה שאחת מהשתיים. או שהבעיה תחריף כי הגוף כעת מגדיל עומס על אותה נקודה או שהגוף ינסה למנוע החמרה של הבעיה הקיימת, יאמץ את הסגנון החדש אבל למעשה יטיל עומס גדול על חלק אחר וכך תופיע לי פציעה "חדשה" שהיא למעשה המשך של הפציעה הישנה.
זה גם הסיבה הרבה פעמים לרצף פציעות. מגיעה פציעה ראשונה ובמקום לנוח אנחנו ממשיכים לרוץ, הגוף נאלץ לשנות סגנון ולהטיל עומס על חלקים אחרים וכך מופיעה לה עוד פציעה ועוד פציעה.
ייתכן שלא נחשפנו לריצה נכונה (ועל כן תרגילי סגנון חשובים) או שאנו סובלים מחולשה בקבוצת שרירים מסוימת (ועל כן תרגילי כוח חשובים) אולם אם הבעיה בסגנון הריצה אינה נובעת מסיבות אלו הרי היא למעשה צורת הגנה של הגוף, היא הרע במיעוטו וכל ניסיון לאנוס את הגוף ולכפות עליו צורת ריצה אחרת סופו בגרימת נזק.

אז מה אפשר לעשות?

תרגילי סגנון, כוח, גמישות וקואורדינציה תמיד חשובים. מעבר לזה, במקרה של ריצה לא אסטטית או לא יעילה שבה הרץ עצמו מרגיש טוב ולא סובל מכאבים עדיף בדרך כלל שלא להתחיל שום סוג של טיפול ופשוט להשלים עם המצב.
יחד עם זאת, במצב שהריצה שפעם הייתה פעילות מהנה הופכת למקור של כאב או מצב שבו פציעה טורדנית גורמת לפגיעה בסגנון הריצה אזי כדאי לטפל אבל חושב שהטיפול ייעשה מתוך ראייה רחבה ותוך ירידה לשורש הבעיה ולא באמצעות שינוי מאולץ שעלול להחמיר את הבעיה.

*אודות הכותב:
ערן אינדיג, הומאופת קלאסי מוסמך, מתמחה בטיפול בספורטאים
www.eran-homeopat.com
 

למאמר הקודם בסדרה

  • © yanlev - Fotolia.com

סגור