שביל ישראל בחבורת צבר-טיול מספר 7

| שתף |

ושוב אנחנו בַּשביל, עם הפתעות צפויות ולא צפויות. המסלולים כוללים הפעם את מצפה משואה, בית גוברין, מושב אחוזם בחבל לכיש ושמורת פורה באזור צפון הנגב.

תאריך: 01/06/07, מאת: ריקי ומאיר בראון, גליון מס. 132

מחורבת חנות למצפה משואה
את הטיול הקודם סיימנו במושב מטע. הפעם אנו מתחילים, 19 חברים, בחורבת חנות, מרחק של 1.5 ק"מ מהמושב. אנו צופים למסלול קל עד בינוני לאורך כ-20 ק"מ.
בתחילה זה היה נכון. צעדנו במורד קל, בשביל נוח להליכה באזור מיוער. בדרך ירדנו במדרגות רומיות נוחות מאוד, שהובילו אותנו לשרידי בית-הבד הנמצא ממש ליד הכביש. אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו מערבה לכיוון תל עזקה. גם כאן הדרך היתה נוחה יחסית עד הגיענו למרגלות התל.
נראה שאיבדנו מעט את סימון השביל, אולי עקב עבודות הנעשות בשטח, אך ידענו שעלינו להגיע לפסגת תל עזקה. התחלנו לטפס בעלייה תלולה וקשה מאוד. התוואי היה עשוי סלע גירני גרוס, הרגל ממש טבעה בו, ולמעשה טיפסנו על ארבע. היה זה חודש יוני, החום של תחילת הקיץ הכביד והמים היו מצרך מבוקש מאוד, מה שמזכיר לכולנו את הצורך בהצטיידות כהלכה עוד לפני היציאה.
לאחר תל עזקה המסלול פונה דרומה, מתפתל בין החורשות והישובים באזור. עצרנו כמה פעמים למנוחה ולשתייה והתחלנו לטפס לכיוון מצפה משואה, שהיא נקודת הסיום. למעשה הלכנו בפארק בריטניה המיוער ברובו, מה שהקל במעט על החום והמאמץ. העלייה כאן אמנם אינה תלולה כמו בתל עזקה, אך היא ארוכה ומתמשכת מאוד. שמחנו להגיע למצפה משואה ולתת מרגוע לגוף העייף והצמא. כאן חשוב להדגיש את חשיבותם של תרגילי מתיחוֹת בסיום הפעילות (ראה בהמשך) רגע לפני שהעייפות משתלטת עליך, בוודאי כאשר מדובר בסיומו של קטע הליכה קשה וממושך.
בשטח המִצפה ישנם שולחנות לפיקניק אך המסעדה במקום סגורה בשבת. לצערנו, למרות פחי האשפה המפוזרים מסביב האזור מזוהם, מלא בשאריות שהותירו מטיילים במקום.

ממצפה משואה לבית גוברין
זהו מסלול קל יחסית (כפיצוי על המסלול הקודם). אורכו 12 ק"מ, מצפון לדרום, ורובו בירידות או בעליות קלות בהתאם לתוואי השטח. אנחנו עוברים את חורבת צורה ועורכים תצפית מערבה לעבר מישור החוף. למעשה, אנו הולכים בשפלת החוף, חבל ארץ המקשר בין מישור החוף השטוח לבין הרי השומרון במזרח. המאפיין את האזור הזה של סביבת בית גוברין הוא המספר הרב של מערות ובורות שנוצרו עקב המסלע הרך. מובן שיש ללכת בזהירות ורק בשבילים סלולים כדי לא להיקלע לבור או למערה שאינם נראים בבירור על פני השטח. עברנו את תל גודד ובצהריים סיימנו בחדווה קטע קל זה. הזיכרון מעלה חיוך נעים.

מצומת גוברין למושב אחוזם
השכמנו בבוקר ויצאנו, 27 משתתפים, לכיוון כללי דרום-מערב. בתחילה הלכנו סביב עתיקות בית גוברין, צופים ב'ווילה' הנטושה, עוברים את אזור תל מראשה ואט אט מעמיקים אל חבל לכיש. אף שאנחנו בתחילת אוקטובר ולפני עונת הגשמים אי אפשר שלא להתפעל מיפי המקום. הכרמים מסודרים שורות שורות, ואנחנו יורדים בגאיות ובנחלים המובילים אותנו היישר לענבי לכיש השחורים והלבנים. לחלק מאתנו זה מזכיר אזורים בארצות רחוקות, אבל אנחנו ראינו, נפעמנו והתרגשנו. נו, ואיך לא נטעם מהענבים? טעם שלא נשכח במהרה. את ארוחת הבוקר ערכנו בצל הזיתים ליד תל לכיש, ואחר-כך חלפנו על פני האנדרטה של איציק הוכמן ז"ל. חסרו לנו דברי הסבר על המקום.
את הגפנים החליפו שדות של חמניות. תוואי השטח וסימון השביל בקטע האחרון משתנים, מאחר שמתבצעות עבודות קרקע עבור כביש 6. לאחר שחצינו את המכשולים בהצלחה הגענו למושב אחוזם. עקב המרחק הגדול יחסית בין נקודת ההתחלה והסיום והקושי למצוא מקום נוח ובטוח עבור המכוניות השתמשנו בשירותיו של נהג מיניבוס, שהוזמן מבעוד מועד להקפיץ את הנהגים בחזרה לצומת גוברין.

ממושב אחוזם לשמורת פורה
אנו ממשיכים דרומה ולמעשה מגיעים לאזור צפון הנגב. צעדנו ממושב אחוזם לתל קשת, ואז איבדנו את הסימון של שביל ישראל. האזור קשה לניווט, אין ציוני שטח מיוחדים, ופני השטח דומים ואינם מקלים על מציאת המסלול הנכון. נאלצנו להסתפק במפות בלבד, ורק לאחר שעתיים עלינו בחזרה על השביל. רווח לנו מאוד כשהגענו לתל נגילה. ממנה ועד לשמורת פורה ולמעשה לכביש קריית גת-באר שבע השתדלנו לא 'לפספס' את סימון השביל, משימה שדרשה תשומת-לב יתרה.
ההליכה באזור זה מחייבת כמה צעדי הגנה: א. להימנע מללכת בימים חמים ובפרט בקיץ; ב. להצטייד בכמויות גדולות יותר של מים - 3 ליטר לפחות לאדם; ג. להצטייד בכיסוי ראש, משקפי שמש וקרם הגנה לעור ולשפתיים.


מה עושים כשמאבדים את סימון השביל בשטח?
להלן כמה טיפים:
א. לנווט על-פי מפת 50,000 ששביל ישראל מסומן בה.
ב. להשתמש בנקודות ציון ברורות בשטח.
ג. לחזור אל הסימון האחרון שנראה ולנסות למצוא את הסימון הבא.
ד. לבחור באדם אחד ש'ייקח פיקוד' על הקבוצה כולה. פיצול הקבוצה במקרה כזה אינו מומלץ.
ה. טרם היציאה חשוב להתייעץ עם כאלה שהלכו בַּשביל בזמן האחרון ולהתעדכן בשינויים.


מתיחות במהלך ההליכה ובסיומה
הגמישות היא בעלת משמעות רבה בתפקודי היום-יום בכלל ובעת ההליכה ובסיומה בפרט, ולמרות זאת היא אינה זוכה לתשומת-לב מספקת. להלן שני תרגילי מתיחות שניתן לבצע בשטח הן במהלך ההליכה והן בסיומה:

1. מתיחת שרירי השוק האחוריים. עמידת פסיעה רחבה, הרגל הקדמית כפופה והאחורית ישרה, הידיים נשענות על עמוד: מתיחה של הרגל האחורית על-ידי הורדת העקב לקרקע והעברת המשקל קדימה; שהייה של כ-20 שניות. החלפת רגליים.

 2. מתיחת שרירי קדמת הירך. עמידה על רגל אחת, השנייה כפופה לאחור, כף הרגל אחוזה ביד הנגדית: מתיחת הרגל האחורית. שהייה של כ-20 שניות.

 


ריקי בראון - פיזיותרפיסטית; MSc.PT
 

סגור