שביל באמצע שביל בצד והפעם - 'שביל ישראל' טיול מספר 6

| שתף |

חזרנו לשוחרי 'שביל ישראל' לאחר הפסקה ארוכה יחסית. הפעם ריכזנו שישה מסלולים, העוברים במרכז הארץ ובפרוזדור ירושלים ומשלבים סיפורי קרבות ממלחמת השחרור. הקטע הראשון מתחיל במקורות הירקון והאחרון מסתיים במושב מטע.

תאריך: 01/11/06, מאת: ריקי ומאיר בראון, גליון מס. 129

שביל ישראל הומה בהולכים לאורך כל השנה. קבוצות ובודדים, מבוגרים וצעירים לפני גיוסם, זוגות המחפשים אווירה רומנטית, שוטרי משטרת ישראל וחיילי צה"ל וגם רוכבי אופניים - כולם גילו את נפלאות השביל. 

אורכו של השביל הוא 940 ק"מ, מדן ועד אילת, וכיום הוא עובר גם לאורך שפת הים ובקרבת ישובים עירוניים. בצעדת ירושלים שהתקיימה ב-11 באוקטובר נחנך קטע חדש הכולל את ירושלים.
השביל מסומן בצבעי כחול-כתום-לבן ולעתים חובר לשבילים קיימים. הוא אינו מחייב הליכה רצופה וחד-פעמית, וניתן לבצעו בקטעים ובמועדים שונים. ליוצאים בפעם הראשונה מומלץ להקדים ולהתייעץ עם החברה להגנת הטבע - הוועדה לשבילי ישראל, וכמובן - להשתמש במפות המיועדות לשביל ולהקפיד תמיד על ביטחון ובטיחות.

הטיול האחרון של 'שביל ישראל' בחבורת צבר (ראה גיליון 123, אוגוסט 2005) עבר מחוף הים בתל-אביב, לאורך נחל הירקון - ועד למקורותיו ליד כפר הבפטיסטים. למעשה היה זה המסלול האחרון ממערב למזרח שתועד בעיתון זה. סדרת הקטעים החדשה המתוארת כאן והכוללת שישה מסלולים נוספים שונה מבחינה טופוגרפית ונופית.


מהגן הלאומי 'מקורות הירקון' ועד למצפה מודיעין
בקטע זה אנו הולכים במקביל לכביש 6, מצפון לדרום, עושים היכרות עם מקומות לאורך המסלול שהגישה אליהם קשה. אנו חולפים על פני העיר החרדית אלעד ומבצר קולה, ומקשיבים לסיפורי קרבות שנערכו במָקום בזמן מלחמת השחרור. אנו נמצאים בשוליים המערביים של הרי השומרון, עולים ויורדים לאורך כל המסלול. התשתיות של כביש 6 מאלצות אותנו לעבור מצד לצד, בתוך מעברי מים גדולים (בעת הצורך הם מאפשרים הגנה מגשם או מִשֶמש). אנו חולפים ממזרח לעיר שוהם, חוצים את יער ברקת, עולים לתל חדיד ומסיימים במצפה מודיעין שביער בן-שמן.
אורכו של המסלול בקטע זה הוא 20 ק"מ, בדרגת קושי בינונית עד קשה (לא מומלץ לבצעו בחודשי הקיץ). כל אחד חייב להצטייד ב- 3 - 5 ליטרים מים לאדם ולהביא בחשבון שאין מקור מים בדרך.


ממצפה מודיעין ללטרון
גם בקטע זה הולכים מצפון לדרום. המסלול, שאורכו 17 ק"מ בדרגת קושי קלה עד בינונית, משופע קלות ונוח להליכה. אנו עולים לחרבת רגב, שממנה יש תצפית יפה לכיוון מערב - מישור החוף מהרצליה ועד אשדוד, ומצד שני תצפית לכיוון העיר מודיעין. במהלך המסלול אנו עדים לבנייה רחבת היקף של גשרים וכבישים. הטבע, פשוטו כמשמעו, משתנה לנגד עינינו. בהמשך עוברים מתחת לכביש מספר 1 ומגיעים לאזור לטרון. מומלץ להצטייד ב- 3 ליטרים מים לאדם, וגם את המסלול הזה לא מומלץ לבצע בקיץ.


מלטרון למושב בית מאיר
בקטע זה אנו הולכים ממערב למזרח, ולמעשה נכנסים לפרוזדור ירושלים ולעלייה להרי ירושלים.
המסלול מוליך אותנו דרך מנזר לטרון, מבצר לטרון (צלבני), נווה שלום ולדרך בורמה ההיסטורית. מזג האוויר נוח, הרקפות והנרקיסים פורחים סביבנו והכול צבוע בצבע ירוק. אנו הולכים בדרך בורמה, חולפים על פני הסרפנטינות, השפאלות וצינור השילוח - כולם שזורים במלחמת השחרור ובניסיונות להעביר לוחמים, אספקה ומים לירושלים הנצורה.
אנו חוצים את כביש 38, את מחלף שער הגיא בואכה בית-שמש ונחים בחניון דרך בורמה. לאחר הפסקה למנוחה, אוכל ומשקה מצפה לנו העפלה קשה לשלוחת השיירות, דרך המשלטים 21 ו -16 - אתרים הקשורים אף הם למלחמת השחרור. אנו צופים על כביש 1 העולה לירושלים דרך באב אל וואד, או בשמו העברי מעלה שער הגיא. התצפית נפלאה, ומומלץ לשבת על הספסל ולהשקיף בנחת על הנוף שנפרש ממול. המשך הדרך נוח יחסית, אך יש להיזהר בירידה התלולה לכיוון שמורת המסרק ומושב בית מאיר.
בסך-הכול הלכנו 14 ק"מ ב-6 שעות. מומלץ להצטייד ב- 2 ליטר מים לאדם. העלייה לשלוחת השיירות קשה, אך שאר קטעי הדרך קלים.


ממושב בית מאיר לקיבוץ צובה

בתחילת המסלול ממתינה לנו ירידה תלולה וארוכה ובסיומו - עלייה ארוכה. מִכּביש הגישה למושב בית מאיר אנו יורדים דרומה לנחל כסלון, מקפידים לרדת במתינות ובזהירות, לא למהר ולא להילחץ (בקבוצה נוספת שהלכה במקביל אלינו אחת המשתתפות נקעה את רגלה, וחילוצה היה כרוך במבצע לא פשוט). הַצעָתי למי שמתקשה בירידות תלולות - להיעזר בחבר 'יציב' שילך אחריו ויאחז בידית תרמילו ובכך ימתן את הירידה ויעזור לו לשמור על שיווי המשקל.
מזג האוויר נוח, הפריחה בעיצומה וכך גם תחושת התרוממות הנפש. אנו מגיעים לעין לימון, מעיין שכבה עם בריכת אגירה קטנה. ישנם מטיילים המגיעים למקום ברכב מכיוון קיבוץ צובה. האמת היא שהמקום יכול היה להיות פסטורלי לולא... הטינופת מסביב. נחל כסלון, היפה כל כך, מהווה פח אשפה אחד גדול למטיילים הזורקים את אשפתם לאורך הנחל, וככל שמתקרבים למעיין מדד הזבל עולה. זו הסיבה העיקרית שמיהרנו, בעצב רב, לעזוב את המעיין ולעלות במעלה קשה לקיבוץ צובה, שם חיכו לנו המכוניות.
14 ק"מ, 5 שעות הליכה. דרגת הקושי: בהתחלה ובסיום קשה, בין לבין - קל.


מקיבוץ צובה לחִרבת סעדים
הקטע הזה של המסלול אינו ארוך אך חווייתי במיוחד. אנו יורדים מקיבוץ צובה לכיוון דרום, על-פי הסימון של שביל ישראל (נא לא 'לפספס' את הסימונים כפי שאירע לנו בהיסח הדעת), ומגיעים למרגלות הר איתן. מכאן מתחיל הטיפוס בהר, שעלול להיות חלקלק לאחר גשם. הקרקע רטובה, השיפוע גדול, ויש להיעזר בענפים שבצידי המסלול. בסופה של העלייה אנו מגיעים לדרך עפר רחבה שמקיפה למעשה את הר איתן. פונים שמאלה ומגיעים לשמורת הסטף ולאתר לשחזור חקלאות הררית קדומה, ובו שני מעיינות וטראסות שעליהן גידולים חקלאיים שונים ותעלות השקיה. הסתובבנו במקום והתפעלנו מיכולתם של יושבי ההר להפיק את המרב מהטבע.
ממשיכים ויורדים במדרגות בנויות אך תלולות לאפיק נחל שורק ועולים למושב אבן ספיר. עוקפים את המושב מצד שמאל, עוד עלייה קטנה ואנו בעין חנדק - מעיין שכבה נוסף שכמותו מצויים לרוב בהרי יהודה. למי שלא נבהל מהמים המלוכלכים מומלץ להצטייד באמצעי תאורה (נרות, פנסים), להיכנס דרך תעלה אל תוך הנִקבּה וליהנות מחוויה מרתקת. מעט לפני המעיין אנו רואים סכר גדול יחסית מהתקופה הרומית שמטרתו, כמו בטראסות בסטף, לאפשר גידולים חקלאיים במקום. ממשיכים לעלות מעט ומסיימים את המסלול בחרבת סעדים שבה שרידים של כפר עתיק הפזורים בשטח.
10 ק"מ, 4 שעות הליכה בדרגת קושי בינונית, 3 ליטר מים לאדם. להולכים ב'שביל ישראל' המגיעים ברכבם הפרטי מותרת חניה בתוך קיבוץ צובה. ליד חרבת סעדים יש מגרש חניה (ללא שמירה), אך בשעות הבוקר המאוחרות המגרש מתמלא. במקום נמצא גם חניון מסודר הכולל שולחנות.


מחִרבת סעדים למושב מטע
מחרבת סעדים אנו יורדים בירידה תלולה לנחל רפאים (ושוב - בזהירות). הולכים כברת דרך לאורך פסי הרכבת, חוצים אותם ועולים למעיין נוסף - עין קובי. העלייה אינה תלולה אך ממושכת, והנשימה מתקצרת. לאחר ארוחת הבוקר אנו ממשיכים לטפס במעלה מסודר ויפה לכיוון חניון בגין. איבדנו את סימון השביל (כפי שקורה לנו לעתים), אך ידענו לאן מועדות פנינו והמשכנו שלא על-פי הסימון. כאן המקום לציין שלפני שיוצאים למסלול כדאי לבדוק בחברה להגנת הטבע אם לא חלו שינויים, כפי שקרה לנו במסלול זה. אין להסתפק במפת סימון שבילים, אלא יש לבדוק אם קיימת מפה מעודכנת הכוללת את השינויים בשביל, במיוחד בדרום הארץ.
אחת המשתתפות חשה כאבים ברגלה. סטינו מהמסלול לכיוון מבוא בית"ר ושם היא פונתה (מקרה כזה אינו צפוי, אך כשהוא קורה הוא מחייב פתרון יצירתי שאינו נשיאה על כפיים).
אורך המסלול 15 ק"מ, 6 שעות הליכה בדרגת קושי בינונית. התקופה כבר חמה, וכובע ומשקפי שמש - חובה. יש להצטייד ב- 5 ליטר מים לאדם.

 

 

איציק גולדברג ז"ל מאת ריקי בראון ועדנה בוקשטיין
ברצוננו להיפרד מחבר יקר בחבורה, איציק גולדברג ז"ל, שהלך לעולמו בטרם עת. חבורת צבר הולכת יחד יותר מ-25 שנה. איציק היה טייל ותיק ואהוב והשתתף בקביעות בכל טיול ובפרט בשביל ישראל. הוא היה אוזן קשבת לאנשים שלצידו. תמיד פרגן וידע להעביר אירועים קשים בקלות. לזכותו המשפט שהפך לשגור בחבורת ההולכים - "צריך להוריד את זה מהראש". איציק מצא גם זמן להליכות עצמאיות ברחבי הארץ ובחו"ל, ותמיד חברו אליו חברים, נשים וגברים אוהבי הליכה.
היתה לו יכולת נדירה לשמור על מידת צניעות, ואת הידע הרב שלו בהיסטוריה ובגיאוגרפיה חָלק אתנו בזמן ההליכה לאורך המסלולים. בדרכו המיוחדת הראה לנו שהחיים נועדו גם להנאה, ואפילו בעת מחלתו הקשה קיבל כל אחד ואחת מאיתנו במאור פנים ובאהבה גדולה והמשיך ללכת עד שגופו לא עמד עוד במשא.
איציק יהיה תמיד עמנו. כל חבריו וחברותיו דואבים את מותו בטרם עת, ביולי 2006.


 


 

סגור