האיש שלא ידע לנצח

| שתף |

רון קלארק היה הראשון שירד מ – 28 דקות בריצת 10,000 מ'. הוא שבר שיאים רבים גם במרחקים אחרים אך עשה זאת בתחרויות קטנות ונכשל במפעלים החשובים. בשנות ה – 60 נסדקה ההגמוניה האירופאית והחלו להופיע רצים מצטיינים מאפריקה, אוסטרליה ואמריקה.
תולדות ריצת 10,000 לגברים חלק ג'.

תאריך: 25/08/11, מאת: אנטוניו סנטורי, גליון מס. 127

עד 1956 היו כל הזוכים במדליות האולימפיות ב – 10,000 נציגי אירופה פרט לזוכה בכסף ב – 1912, האמריקאי לואיס טואנימה. גם כל שוברי השיאים היו אירופאים. ב – 1960 הזוכים בזהב ובכסף היו גם כן אירופאים (בולטניקוב וגרודוצקי) אך הארד הוענק לנציג אוסטרליה, דיויד פאואר. שלוש שנים מאוחר יותר נשבר לראשונה השיא על-ידי לא –אירופאי, האוסטרלי רון קלארק.

קלארק שנולד ב – 21.2.1937 נחשב לכישרון מבטיח בהיותו בגיל הנוער ושיפר ב – 1956 תוך מספר שבועות שלוש פעמים את ההישג הטוב ביותר לנער בריצת מייל: 4:11.7, 4:07.6 ו – 4:06.8. לאור הישגיו אלה הוא זכה בכבוד להיות מצית האש האולימפית במשחקי מלבורן 1956. זמן קצר אחר כך זרח בשמי האתלטיקה האוסטרלית כישרון חדש, צעיר בשנה מקלארק, הרברט אליוט, ששיפר פעמיים את הישגו של קלארק ל- 4:06.0 ו - 4:00.3. ב - 1958, בגיל 20, היה אליוט כבר שיאן עולמי ב - 1500 ומייל וקלארק לא השתפר והישגו הטוב ביותר היה 4:08.1.

במשחקי רומא 1960 ניצח אליוט ב - 1500 עם שיא עולמי (3:35.6) ונציגי ניו-זילנד זכו בזהב ב - 800 (פיטר סנל) ו - 5000 (מורי האלברג). גם במרתון נראה ניו-זילנדי על דוכן המנצחים: לבארי מגיי הוענקה מדליית הארד, ושני מקדימיו היו נציגי יבשת אפריקה: האתיופי אבבה ביקילה והמרוקאי ראדי בן עבדסלאם. קלארק לא נראה בשטח ונראה היה שפרש מפעילות. לקראת סוף 1961 החל קלארק לחזור לפעילות והפעם ניסה מזלו ב – 5000 וקבע זמן צנוע יחסית: 14:23.0. ב - 1962 הוא דורג שני בריצת שלושה מייל במשחקי האימפריה הבריטית (אחרי האלברג) וזמניו הטובים בעונה היו 14:11.6 ב - 5000 ו - 29:53.0 ב - 10,000. זמנים אלה דרגו אותו במקומות ה - 69 ו ה - 74 ברשימה העולמית השנתית, בהתאמה. על רקע זה הדהים קלארק את העולם כשקבע ב - 18.12.1963 שיא חדש: 28:15.6 (הפעם היחידה שנשבר שיא ב – 10,000 בחודש דצמבר, ח.ר. – 14:06.5, ח.ש. – 14:09.1). עד כמה התחרות במלבורן קטנה תעיד העובדה שחזו בה פחות מ – 30 צופים... עם תוצאה כזו נחשב קלארק לפייבוריט לזהב בטוקיו 1964. קלארק לקח מיד ההובלה ונקט בטקטיקה מוזרה: הקפה אחת מהירה ואחריה הקפה איטית יותר. במחצית המרחק נשארו צמודים אליו מוחמד גאמודי מתוניסיה, מאמו וולדה מאתיופיה, קוצ'יקי טסובוראיה מיפאן ובילי מילס מארה"ב. כשנותרו 1000 מטר לסיום נשרו כבר היפאני והאתיופי מהדבוקה המובילה. כאן היה נראה כמעט בוודאות שקלארק ינצח מאחר שעד למירוץ זה לא הצליחו גאמודי ומילס (שני בלבד במבחנים של ארה"ב) לרדת מ – 29 דקות. עם תחילת ההקפה האחרונה עדיין היו השלושה צמודים. המסלול היה עמוס ברצים שפיגרו בהקפה אחת או יותר ושלושת המובילים נאלצו לפלס את דרכם ביניהם. בישורת האחורית הגביר גאמודי את הקצב ויצר לעצמו מקדמה מפתיעה של כ – 10 מטרים. קלארק החל לרדוף אחריו ולרגע נראה היה כי למילס אין תשובה. קלארק צימצם בהדרגה את הפער מגאמודי והדביק אותו עם הכניסה לישורת האחרונה. גאמודי לא ויתר ופרץ שוב קדימה. כאן הגיע אחד הרגעים המפתיעים והמרגשים ביותר בתולדות הגמרים האולימפיים: "משום מקום" פרץ לפתע מילס בפיניש אדיר בישורת האחרונה וניצח עם 28:24.4 לפני גאמודי (28:24.8) וקלארק (28:25.8). למילס זה היה שיפור שיא אישי ב – 46 שניות ולגאמודי ב – 47!

כמה ימים אחר-כך זכו האמריקאים להצלחה גדולה אף יותר בגמר ה – 5000: בוב שול (חניכו של ההונגרי הגולה מיהאלי איגלוי) זכה בזהב וביל דלינג'ר בארד. מכלל 15 המדליות בטוקיו בריצות 800 ועד מרתון (לא כולל מכשולים) זכו נציגי אירופה בשלוש מדליות בלבד (כולן מכסף). נציגי אוקיאניה (אוסטרליה וניו-זילנד) נטלו 4 (2 זהב ו – 2 ארד), נציגי אפריקה - 3 (זהב, כסף וארד), אמריקה (ארה"ב וקנדה) – 4 (2 זהב, כסף וארד) ומדלית כארד אחת הוענקה לרץ אסיאני. מכאן ואילך אפשר לומר שנפתח העידן הגלובאלי בריצות הארוכות שחדלו להיות עניין אירופאי פנימי.

השנה המשוגעת של קלארק

רון קלארק חזר לזירה ב – 1965 ופרק את תסכולו מהכישלון האולימפי בשנה מטורפת בה התחרה לא פחות מ – 66 פעמים בארבע יבשות במרחקים מ – 800 ועד מרתון. 19 מהמירוצים היו ל – 5000 (או 3 מייל שזה קצת פחות: 4828 מטרים). במהלך שנה זו הוא קבע 11 שיאים עולמיים (לא כולם אושרו). בתאריך 16.6 הוא רץ בטורקו, פינלנד, 10,000 בזמן טוב מהשיא העולמי – 28:14.0 (ח.ר. – 14:02.0, ח.ש. – 14:12.0) אך שיא זה לא אושר בטענה פרוצדורלית שהרישום של קלארק לתחרות בוצע אחרי שנסגרה רשימת המשתתפים. קלארק לא נח ועד ל – 14.7 השתתף ב – 9 מירוצים נוספים למרחקים שבין 3000 ל – 5000 כולל שיא עולמי ב – 3 מייל בלונדון ב – 10 ליולי – 12:52.4, הראשון מתחת ל – 13 דקות במרחק זה. ב – 14.7 התייצב קלארק במסלול באוסלו עם שני מתחרים נוספים בלבד לריצת 10,000 ואל חצי המרחק הגיע בזמן "דמיוני": 13:45.0. בהמשך הוא האט מעט אך עדיין הצליח לגמוא גם את החצי השני מתחת ל – 14 דקות – 13:54.5 ובסך הכל שיא עולמי מדהים - 27:39.4 (זמן זה נמדד גם אוטומטית והיה 27:39.89). זה היה השיפור הגדול בהיסטוריה לשיא, 36.2 שניות.

הנה לפניכם כל רשימת שיאיו של קלארק בשנת 1965:

 

תאריך

מקום התחרות

מקצוע

השיא

השיא הקודם

16.1

הובארט, אוסטרליה (טסמניה)

5000

13:34.8

קוטס, 13:35.6, 1957

1.2

אוקלנד, ניו-זילנד

5000

13:33.6

 

3.3

מלבורן, אוסטרליה

10 מייל

47:12.8

ביטי, 47:26.8, 1964

4.6

קומפטון, קליפורניה

3 מייל

13:00.4

קלארק, 13:07.6, 1964

4.6

 

5000

13:25.8

 

16.6

טורקו, פינלנד

10,000

28:14.0

קלארק, 28:15.6, 1963

10.7

לונדון

3 מייל

12:52.4

 

14.7

אוסלו, נורווגיה

6 מייל

26:47.0

מילס ולינדגרן, 27:11.6, 1965

14.7

 

10,000

27:39.4

 

27.10

גילונג, אוסטרליה

20,000

59:22.8

ביילי, 59:28.6, 1963

27.10

 

שעה

20,232 מ'

ביילי, 20,190 מ', 1963

 

בתקופתו של קלארק פעל באוסטרליה המאמן הדגול פרסי סראטי (מאמנו של אליוט) ובניו-זילנד אימן ארתור לידיארד (בין היתר את סנל והאלברג) אולם קלארק התאמן ללא מאמן. רוב ריצותיו באימונים היו על כבישים ונעשו בדרך כלל במהירות גבוהה. רק לעיתים רחוקות הוא התאמן על מסלול וכמעט שלא נעזר בשעון-עצר. פעמים רבות התאמן קלארק שלוש פעמים ביום. אימוני המסלול שלו כללו 10 פעמים 200 מ' על 26 – 28 שניות עם 200 מ' התאוששות בריצה קלה או 10פעמים 400 מ' על 60 שניות עם 400 מ' התאוששות.

קנייתים מנצחים בקינגסטון החמה והלחה

קלארק שנכשל בניסיונו לזכות בזהב בטוקיו, היה מועמד מוביל לזהב בריצה ל-6 מייל במשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו בשנת 1966 בקינגסטון, ג'מייקה. מזג-האוויר בג'מייקה היה חם ולח וקלארק התקשה לתפקד בתנאים אלה. הניצחון היה הפעם לקנייתי אלמוני בשם נפתלי טמו (27:14.6) וקלארק סיים הרחק מאחור עם 27:39.4. המקום השני בו זכה קלארק בריצת 3 מייל כמה ימים אחר כך כבר לא היווה הפתעה כי המנצח היה מי ששבר את שיאו של קלארק ב – 5000, קיפצ'וגה קיינו מקניה שזכה בזהב גם בריצת המייל במשחקים אלה. בניסיון לזכות בזהב כלשהו התחרה קלארק בקינגסטון גם במרתון, פתח בקצב מהיר ויצר לעצמו יתרון גדול אך נחלש בהמשך ופרש אחרי 27 ק"מ. מדליות הזהב במרתון של אבבה ביקילה מאתיופיה במשחקים האולימפיים של 1960 ו – 1964 שמו את אפריקה השחורה על מפת הריצות למרחקים ארוכים. הניצחונות של קיינו וטמו על קלארק ב – 1966 ביססו את קניה ככוח עולה על מסלול הריצות הארוכות והצמידו לקלארק את תואר ה"לוזר". באליפות אירופה 1966 ניצח יורגן האסה ממזרח-גרמניה בזמן 28:26.0 לפני רצים מהונגריה וברה"מ. ב – 1967 לא השתתף קלארק במירוצים ל – 10,000 אבל הזמן שקבע ב – 6 מייל ( 27:21.6 ) מהיר יותר מההישג הטוב ביותר בשנה פרה-אולימפית זו שהיה 28:26.6.


אפריקאים מנצחים בגבהים

כאשר הוענקה זכות אירוח המשחקים האולימפיים של שנת 1968 למקסיקו-סיטי החלו רבים להשמיע ביקורת וטענו כי תהיה לכך השפעה שלילית על ההישגים בריצות הארוכות. בוועד האולימפי הבין-לאומי דחו את הטענות וגרסו כי לגובה לא תהיה כל השפעה על ההישגים אבל הסתבר שהם לא ידעו על מה הם מדברים. הריצה ל-10,000 הייתה הגמר הראשון בתחרויות האתלטיקה. הריצה התנהלה בקצב איטי אך הרצים הראו בכל זאת סימני מצוקה בגלל האוויר הדליל בחמצן. קצת יותר מקילומטר מהסיום פרש במפתיע קיפצ'וגה קיינו – שרץ מרחק זה לראשונה בחייו על מסלול - בגלל כאבי בטן. שתי הקפות לסיום כללה חבורת המובילים את האתיופי מאמו וולדה, קלארק, טמו, וגאמודי. עברו עוד מאתיים מטר וקלארק נשר מהחבורה המובילה. טמו עבר את ההקפה ה – 24 (הלפני אחרונה) בזמן מהיר מאד יחסית לתנאים – 64.4 שניות וגם גאמודי כבר לא היה יכול להחזיק בקצב כך שעם צלצול הפעמון להקפה האחרונה נותרו בראש רק טמו ווולדה. וולדה פרץ ויצר לעצמו מקדמה של מספר מטרים אבל טמו לא נשבר והדביק את יריבו 50 מטר לפני הסיום. הזמנים היו איטיים בדקה (לפחות) מהשיאים האישיים של הרצים: 1) טמו 29:27.4; 2) וולדה 29:28.0; 3) גאמודי 29:34.2; 4) חואן מרטינז (מקסיקו) 29:35.0; 5) ניקולאי סבירידוב (ברה"מ) 29:34.2; 6) קלארק 29:44.8; 7) רון היל (בריטניה) 29:53.2.

אחרי המירוץ שכב קלארק שעה ארוכה באצטדיון באפיסת כוחות. זו הייתה הפעם הראשונה שכל המדליות הוענקו לנציגי אפריקה וגם מדליית הזהב האולימפית הראשונה של קניה. רון היל (שהיה ידוע יותר בהישגיו במרתון אבל נכשל במבחנים הבריטיים במקצוע זה) כתב באוטוביוגרפיה שלו The Long Hard Road כי בסופו של דבר הוא יכול להרגיש די מרוצה מהישגו שכן שני הראשונים במירוץ גדלו והתאמנו באזורים גבוהים, גאמודי התאמן חודשים ארוכים בפירנאים לקראת המשחקים, מרטינז גם הוא גדל והתאמן בגבהים, סבירידוב חי והתאמן שלוש שנים לקראת המשחקים בגבהים, אפילו קלארק התאמן כמה חודשים בפירנאים ובלייק טאהו בארה"ב ואילו הוא עצמו לא ערך כל אימונים בגבהים והגיע למקסיקו-סיטי רק 19 ימים לפני המירוץ.

מה קרה ליורגן האסה אלוף אירופה? הוא סיים במקום ה – 15 המאכזב בתוצאה של 30:24.2 ואחד ממאמני המשלחת של מזרח-גרמניה תרץ: "מה כבר אפשר לצפות אם הוא התכונן רק 8 חודשים בתנאי גובה?" רוב גיבורי ריצה זו השתתפו גם בריצת 5000 וגם כאן נקבעו זמנים איטיים בהרבה בהשוואה לתחרויות "בגובה פני הים": 1) גאמודי 14:05.0; 2) קיינו 14:05.2; 3) טמו 14:06.4 4) מרטינז 14:10.8; 5) קלארק 14:12.4. שלושה ימים מאוחר יותר חזר קיינו למסלול לגמר ה – 1500 והפעם זכה בזהב ואף קבע שיא אולימפי - 3:34.9.

מחוץ לזירה האולימפית, 1968 הייתה שנת התקדמות בהישגים של רצי הצמרת. הישג השנה היה שייך לקלארק – 27:49.4 , יורגן האסה קבע שיא אירופאי – 28:04.4 וחמישה רצים נוספים ירדו מ - 28:20.
השנה האחרונה בה הוביל קלארק את רשימת התוצאות הייתה 1969 עם הישג של 28:03.6. באליפות אירופה שנערכה אותה שנה באתונה הגן האסה על תוארו כשהקדים את מייק טאג הבריטי וסבירידוב.
קלארק קיווה לסיים את הקריירה שלו ב – 1970 עם ניצחון במשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו אותה שנה באדינבורו, סקוטלנד. הוא הוביל לאורך כל המירוץ אך נכנע בישורת האחרונה לסקוטי אלמוני בשם לאחי סטיוארט שאמר אחרי התחרות כי היה לו ממש לא נעים לנצח את קלארק...בראש רשימת הזמנים השנתית של 1970 מופיע שם חדש: דייב בדפורד מאנגליה ואפשר לומר כי הוא בהחלט היה ראוי לתואר יורש ראוי לקלארק: שבר את שיאו בלי לזכות בתואר בין-לאומי חשוב על המסלול. על-כך בפרק הבא.

 

בתמונת השער: בילי מילס מארה"ב מנצח במשחקים האולימפיים טוקיו 1964 בריצת 10,000 מטר לפני מוחמד גאמודי ורון קלארק.
 

סגור