תכניות לעידוד פעילות גופנית וצמצום השמנה בקרב תלמידים

| שתף |

השמנת ילדים וצמצום העיסוק בפעילות גופנית הם בעיות חמורות המדאיגות את העוסקים בבריאות הציבור במדינות רבות בעולם המפותח. המאמר סוקר תכניות לעידוד פעילות גופנית וצמצום ההשמנה, המופעלות ברחבי העולם החל משנות השמונים

תאריך: 01/10/08, מאת: עדנה בוקשטיין,יורם אהרוני, גליון מס. 138

השמנת ילדים וצמצום העיסוק בפעילות גופנית הם בעיות חמורות המדאיגות את העוסקים בבריאות הציבור במדינות רבות בעולם המפותח: בין השנים 2000-1980 הוכפל מספר הילדים בארה"ב הנמצאים בעודף משקל, ומספר המתבגרים במצב זה עלה שם כמעט פי 3! ההשמנה אינה נגרמת רק מהקטנת העיסוק בפעילות גופנית אלא גם מצריכת קלוריות עודפת. ב-1978 שתה תלמיד בארה"ב בממוצע כ-210 מ"ל משקה ממותק ליום. ב-1999 הוא שתה פי 3! צריכת המשקאות הקלים באה על חשבון שתיית חלב: לפני כשלושים שנה כמות החלב ששתה ילד אמריקאי הייתה כפולה מזו של משקאות קלים. כיום התמונה הפוכה. חברות המשקאות הקלים והמזון המהיר חדרו לבתי-ספר, והן מציעות סכומי כסף ניכרים. המנהלים, שתקציבם קוצץ באופן ניכר על-ידי המדינה, מתקשים שלא לקבל את הצעות התמיכה. חברת 'פיצה האט' נתנה את חסותה לתחרות קריאה שבה מוענקת מנה גדולה של פיצה חינם לילדים המגיעים למנת הקריאה החודשית הנדרשת מהם. חברת קוקה-קולה העמידה מכסת מכירה של מוצריה כתנאי להמשך התמיכה שלה בפרויקטים חינוכיים. אי עמידה ביעדי המכירה גררה הקטנת התמיכה. בחוזר שנשלח מטעם מחלקת החינוך של מחוז בקולורדו הונחו מנהלי בתי-הספר בשיטות להגברת המכירה של קוקה-קולה: התרת הכנסת בקבוקי קולה לכיתות, מיקום מכונות המכירה במקומות נגישים וכו'. עוד פרטים ניתן למצוא בספר:'אומת המזון המהיר' מאת אריק שלוסר (התרגום לעברית בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד', 2007).

 

הסיבות שנמנו לצמצום הפעילות הגופנית בקרב תלמידים:

1. פחות תלמידים הולכים ברגל או נוסעים באופניים לבית-הספר. לכך כנראה שתי סיבות עיקריות:
א) הסעות. בערים רבות פונו בתי-ספר מלב השכונות, שם הקרקע יקרה, ונבנו קריות חינוך גדולות מחוץ למרכזי הערים, שם הקרקע זולה יותר. בתי-הספר נמצאים במרחק גדול מריכוזי האוכלוסייה, והילדים מוסעים באוטובוסים אל בתי-הספר ומהם הביתה. הצורך לצאת חזרה בהסעה גם מונע מהילדים הזדמנות למשחקים לא מאורגנים במגרשי בית-הספר מיד אחרי הלימודים, ולמעשה מקטין במידה ניכרת את הסיכוי למשחקים לא מאורגנים בשעות אחר-הצהריים.
ב) עליית מספר המכוניות הפרטיות. להורים רבים יותר יש היום מכוניות פרטיות, והם מעדיפים להסיע את הילדים. להסעת הילדים על-ידי ההורים כמה גורמים: 1) בטיחות. בעבר הסביבה הייתה יותר בטוחה להליכה ולנסיעה באופניים. עם התרבות מספר המכוניות לא דאגו מתכנני הערים לשבילי אופניים ומדרכות במספר מספיק כדי לאפשר לילדים הליכה בטוחה לבית-הספר, ולכן יש הורים המסיעים את ילדיהם מסיבה בטיחותית גרידא. 2) נוחות ועצלנות. ההורים מביאים את הילדים לבית-הספר בדרכם לעבודה. להורים רבים נראה בזבוז של זמן ללוות את הילדים ברגל לבית-הספר, לחזור ברגל הביתה ולנסוע לעבודה מהבית. אחים גדולים של ילדים הזקוקים לליווי מצטרפים גם הם להסעה המשפחתית מטעמי נוחות ועצלנות.

2. הילדים מבלים יותר שעות בבית: צופים בטלוויזיה, משתמשים במחשב, משוחחים עם חברים בטלפון ודרך המחשב ומבצעים ופעילויות יושבניות אחרות, ועקב כך יוצאים פחות לפעילויות מחוץ לבית. חלק מהפעילויות האלה מתבצע כבר לפני שעות הלימודים. לפעמים ההורים צריכים ברגע האחרון לנתק את הילדים מהטלוויזיה או המחשב ולמהר להסיע אותם כדי שלא יאחרו ללימודים.

 

תכניות לעידוד פעילות גופנית וצמצום השמנה

TAF
זוהי תכנית שהתקיימה בסינגפור בין השנים 1992 - 2007. הצליחו שם להקטין את ממדי השמנת יתר בקרב ילדים מ-14% ל-9.8% בין 1992 ל-2002 וזאת בתקופה שבארצות רבות אחרות בהן נבדק הדבר עלו שיעורי השמנת היתר. התכנית שמה לה למטרה לפעול בעיקר בקרב אוכלוסיית התלמידים בעלי עודף המשקל ועשתה זאת בשיתוף המורים, ההורים וכלל אוכלוסיית התלמידים. התכנית נקראה Trim And Fit או בקיצור TAF שזה בדיוק ההיפך מ-FAT. בין היתר כללה התכנית את המרכיבים הבאים:
א) חינוך תזונתי הוכנס כמקצוע חובה לתכנית הלימודים.
ב) בוצע פיקוח על המזון והמשקאות הנמכרים לתלמידים בבתי-ספר.
ג) פוזרו הרבה מתקני שתיית מים ("קולרים") בבתי-הספר.
ד) בתי-ספר שהשיגו תוצאות טובות בפרמטרים של בריאות הציבור זכו בפרסים.
ה) בהפסקה הגדולה, הנמשכת 30 דקות, אורגנו פעילויות גופניות מאומצות למשך 20 דקות. ההשתתפות הייתה חובה לכל התלמידים בעלי עודף משקל. ב-10 הדקות הנותרות של ההפסקה הם אכלו מזון בריאותי. בסך-הכול צריכים היו התלמידים בעלי עודף המשקל לבצע 90 דקות של פעילות גופנית מאומצת בשבוע. ישנם בתי-ספר שביצעו את הפעילות לפני הלימודים או אחריהם במקום בהפסקה.
ו) התלמידים בעלי עודף משקל גדול הופנו לייעוץ פרטני אצל רופאים ותזונאים וגם קיבלו הכוונה לפעילויות בשעות שאחרי הלימודים.
בשנת 2007 הוחלט שם לשנות את הגישה עקב תלונות של הורי התלמידים השמנים, שטענו כי התלמידים המופנים לתכנית הופכים מושא ללעג בפי שאר התלמידים. עוד נמצא כי בתקופת התכנית עלה פי 6 מספר הפרעות האכילה בקרב התלמידים, אם כי האחראים לתכנית טוענים כי אין קשר בין הדברים, בניגוד למה שטענו מבקרי התכנית.

Walking school Bus
זוהי תכנית הקיימת במספר מדינות לעידוד הליכה לבית-הספר. מתנדבים אוספים את הילדים המחכים בפתחי בתיהם והולכים יחד לבית-הספר ברגל. וריאציה של התכנית היא The bicycle train :מבוגר נוסע על אופניים עם קבוצה של ילדים. בשנת 2007 השתתפו במדינת ויקטוריה באוסטרליה 198 בתי-ספר בתכנית שבה היו מעורבים יותר מ-6000 ילדים בכ-700 'אוטובוסים' שהופעלו על-ידי יותר מ-1000 מתנדבים. על התכנית במדינת ויקטוריה ראו בכתובת: http://www.vichealth.vic.gov.au/Content.aspx?topicID=23
באנגליה פרסם הארגון Cycling England תוצאות סקר שהראה כי כ-80% מההורים אינם מרשים לילדים לנסוע לביית-הספר באופניים מסיבות בטיחותיות, ורק כ-4% מהתלמידים מגיעים באופן קבוע לבית-הספר באופניים. 56% מההורים ציינו כי הם עצמם רכבו על אופניים לבתי-הספר. עוד נמצא בסקר כי כיום מרשים ההורים רק בגיל 12 נסיעה חופשית באופניים, בעוד שכאשר היו הם עצמם ילדים הרשו להם לרכוב באופן חופשי כבר בגיל 10.

Iwalk
זהו ארגון בין-לאומי לעידוד הליכה ברגל לבית-הספר שבו חברות 42 מדינות. ישראל מיוצגת בו על-ידי ארגון 'בטרם'. פרטים על הפעולות שלהם לעידוד הליכה לבית-הספר ניתן למצוא באתר האינטרנט http://www.beterem.org . בין היתר מצוין באתר כי המכוניות הפרטיות הרבות שבהן מסיעים ההורים את ילדיהם לבתי-הספר פולטות לאוויר הרבה גזים מזהמים, ואם הילדים ילכו ברגל לבית-הספר וממנו הביתה יפחת זיהום האוויר בסביבתו. הליכת ילדים והקטנת מספר המכוניות יתרמו לבטיחות, מאחר שבגלל העומס על כבישי הגישה לבתי-הספר קורות בהן תאונות לא מעטות ומתפתחים הרגלי יציאה מהרכב שאינם עומדים בכללי בטיחות מינימליים. כל מי שמגיע עם ילדיו למוסדות החינוכיים יכול לראות את הסכנות האורבות לילדים ביציאה מרכבי ההורים ואת העצבנות של הנהגים בגלל הפקקים הנוצרים ליד המוסדות החינוכיים. כמו כן קיימת הערכה כי תלמידים שילכו ברגל או ייסעו באופניים לבית-הספר יפתחו הרגלים של פעילות גופנית יום-יומית ויראו בכך אפשרות סבירה להגעה גם לחוגים, לבתי חברים ולמקומות אחרים הנמצאים בטווח הליכה או נסיעה באופניים. מנגד, קיימת הסברה כי ילדים שמסיעים אותם אפילו למרחק של כמה מאות מטרים ישקלו תמיד קודם כול את אפשרות ההסעה לפני שיעלו בדעתם את האופציה ללכת או לדווש למקומות שאליהם הם רוצים להגיע. חודש אוקטובר הוכרז כחודש הליכה עולמי לבית-הספר. כתובת האתר של IWALK: http://www.iwalktoschool.org

We Move Kids
זוהי תכנית אמריקאית שמשתתפים בה מורים לחינוך גופני מקדמי אורח חיים בריא שפעילות גופנית היא מרכיב מרכזי בו. בין הרעיונות שהועלו איך יוכלו המורים לקדם את המטרות:
1) דוגמה אישית. מורה המבצע בעצמו פעילות גופנית ואולי אפילו מגיע לבית-הספר בהליכה או ברכיבה על אופניים.
2) תכנית שיעורי החינוך הגופני. התכנית צריכה להיות כזו שתיתן הזדמנות לכל התלמידים להיות מעורבים בפעילות נמרצת במרבית זמן השיעורים.
3) מתן חיזוקים. תלמידים המתאמנים באופן מסודר מחוץ לשעות הלימודים זכאים להעלאה בציון, לאות מיוחד וכו'. המורים יכולים לעודד את התלמידים להשתתף בפעילויות כאלה ולספק להם מידע על האפשרויות הקיימות בקהילה.
4) עידוד שימוש בעזרים. המורים יכולים לעודד שימוש בעזרים להערכת כמות הפעילות הגופנית כמו פדומטר ויומן אישי המדווח על הפעילות הגופנית.
5) מתן הזדמנות לפעילות בהפסקות בין השיעורים. קיימת נטייה לקצר את ההפסקות, מאחר שמתרחשים בהן מקרי אלימות רבים וגם בגלל הרצון לקצר את הזמן שבו שוהים התלמידים בבתי-ספר. המורים לחינוך גופני צריכים לעבוד בשיתוף פעולה עם ההנהלות כדי להאריך את ההפסקות ולראות בהן הזדמנות לעיסוק בפעילות גופנית.
6) פעילות במתקני בית-הספר אחרי שעות הלימודים. בבתי-ספר רבים עומדים מתקני הספורט שוממים אחרי שעות הלימודים, מאחר ששערי בית-הספר ננעלים בגלל החשש לוונדליזם וגם החשש מתביעות משפטיות של אנשים שעלולים להיפצע בזמן הפעילות. המורים צריכים לחפש דרכים כדי לעודד שימוש במתקנים על-ידי הקהילה ולעבוד בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות כדי למצוא פתרונות לכך.
7) קיום מעקב אחרי הישגי התלמידים ושיעור השמנת יתר. המורים לחינוך גופני יכולים לבצע מעקב אחר התפתחות הכושר הגופני, מידת הפעילות הגופנית ושיעור השמנת היתר. מורים רבים רואים את כל תפקידם בהעברה חלקה של השיעורים ואינם מבצעים כל מעקב אחר הישגי התלמידים. מורה המעודד אורח חיים בריא כדאי מאוד שיבדוק אם יש תוצאות לפעילות שלו.
8) מתן מידע על פעילות גופנית ותזונה נכונה. המידע יכול להימסר בשיעורים, בכרזות בכיתות ובמסדרונות, באתר האינטרנט של בית-הספר, בעלון בית-הספר, בעיתונות ובטלוויזיה מקומית ובהרצאות הסברה להורים.
9) קיום ימי ספורט ובריאות.המורים צריכים לדאוג למבצעים דוגמת 'יום ספורט ובריאות' שבו ישתתפו כלל תלמידי בית-הספר וגם בהם ייערכו הרצאות של מומחים.
10) השתתפות באירועים בקהילה. המורים יכולים ליזום השתתפות באירועי ספורט בקהילה כמו צעדות, משחים, מירוצים, מסעי אופניים וטורנירים של משחקים.
11) עידוד הליכה לבית-הספר. אם הדבר אפשרי מבחינת המרחק ושיקולים בטיחותיים, יכולים המורים לעודד את התלמידים ללכת ברגל או לרכוב על אופניים לבית-הספר. הם גם יכולים לזהות את הבעיות הבטיחותיות המקשות על התלמידים להגיע לבית-הספר ברגל ולפעול מול הרשויות המקומיות לשיפור המצב על-ידי סלילת מדרכות, סימון מעברי חצייה, בניית איי תנועה ומציאת הנתיב הבטוח להליכה.
12) בדיקת חסויות. לא כל הנהלות בתי-הספר בארה"ב הסכימו לתכניות החסות שהציעו להן חברות המזון המהיר. המורים לחינוך גופני צריכים להשמיע קולם במידה שתכניות החסות מעבירות מסרים מטעים, או שהן בעלות אופי פרסומי ממדרגה ראשונה.

FITNESSGRAM/ACTIVITYGRAM
זוהי תכנית אמריקאית שאת הפילוסופיה שלה מציינים ראשית התיבות HELP:
H - Health and health related-fitness. המטרה העיקרית היא עידוד הפעילות הגופנית בקרב הנוער. התכנית מתרכזת במיוחד בפיתוח כושר גופני בריאותי ואינה מטפלת כלל בפיתוח כושר גופני ספורטיבי.
E – Everyone. התכנית מיועדת לכלל אוכלוסיית התלמידים ומבקשת לחנך אותם לבצע פעילויות גופניות שילוו אותם לכל ימי חייהם.
L – Lifetime. התכנית מתייחסת להישגי התלמידים בטווח הקצר, אך המטרה כאמור היא שיעסקו באותן פעילויות כל ימי חייהם.
P – Personal. התכנית יוצאת מתוך הנחה כי לאנשים שונים יכולות שונות והעדפות אישיות, ולכן על כל אחד להתאים את התכנית לצרכיו ורצונותיו.

התכנית נוצרה בשנת 1982 במכון קופר בטקסס, ומטרתה לאפשר למורים לחינוך גופני לדווח על הישגי התלמידים במבחני כושר גופני בריאותי להורים, למחנכים, למנהלים, למפקחים ולכל המעוניינים. התלמידים נבחנים בשורה של מבחני כושר גופני בריאותי ונעשית גם הערכה של מידת פעילותם הגופנית (ACTIVITIGRAM). בכל מבחן על התלמיד לשאוף להגיע להישג שהוא ב-'טווח הכושר הבריאותי'. כאשר הגיע התלמיד להישג בתוך הטווח מדרבנים אותו לשפר את הישגו בתוך הטווח, אך לא בהכרח מעבר לתחום, וזאת בהתאם לגישה של קופר כי מעבר לרמה מסוימת של פעילות גופנית התוספת לכושר היא שולית בעוד הסיכון לפציעה עולה בהרבה. את התלמידים שהישגיהם מתחת לטווח הכושר הבריאותי מדרבנים לשפר את הישגיהם ולהתקרב לטווח ככל האפשר.
חוקרים בתחום החינוך הגופני מהשורה הראשונה המייעצים לתכנית בוחנים אותה מעת לעת ומכניסים בה שינויים בהתאם למשוב המתקבל ולתוצאות המחקרים כדי להעריך את התכנית. במדינת קליפורניה נבחנים מדי שנה מאות אלפי תלמידים, ושיעור אלה הנמצאים בטווח מתפרסמים באתר האינטרנט http://www.cde.ca.gov/ta/tg/pf. מהתוצאות מתברר בין היתר כי בשנת 2007 השתתפו 447,676 תלמידי כיתות ט' בלפחות אחד ממבחני הסבולת האירובית שבתכנית (מבחן ההליכה למייל של רוקפורט, מבחן ריצת מייל ומבחן ביפ הנקרא אצלם PACER). 55.5% מהתלמידים הגיעו להישגים מעל הסף הנמוך של הטווח. הסף הנמוך של הטווח לבנים בכיתה ט' הוא 51 קטעים בביפ (10 קטעים בשלב 6, 6:20 דקות) ו-32 קטעים לבנות ( השלמת שלב 4, 4:13 דקות.) בריצת מייל הסף הנמוך של הטווח לבנים בכיתה ט' הוא 9:00 דקות ו- 10:30 דקות לבנות. במבחן רוקפורט מבצעים חיזוי של צריכת החמצן המרבית לפי מין, גיל, משקל, זמן הליכת מייל ודופק בסוף ההליכה. הסף הנמוך של הטווח הוא 35 מ"ל/ק"ג/דקה לבנות ו-42 לבנים. התלמידים בתכנית מזינים את הנתונים בתוכנה ומקבלים ממנה את התוצאה. מחשבון כזה אפשר למצוא גם באתר כאן
את טבלאות 'טווחי הכושר הבריאותי' ניתן למצוא בין היתר כאן 

התלמידים המשתתפים בתכנית מקבלים תוכנת מחשב המסייעת להם לעקוב אחרי כושרם הבריאותי ומידת פעילותם הגופנית. אתר התכנית: http://www.fitnessgram.net.

 


סגור