אות החינוך הגופני-סטנדרטים להערכת הישגי התלמידים

| שתף |

זה שנים קיים צורך לעדכן את מבדקי הכושר הגופני במקצוע החינוך הגופני בבית-הספר. 'אות החינוך הגופני' החדש הוא תוצאה של שינוי הגישה, שבאה לידי ביטוי בתכנית הלימודים במקצוע זה: פחות תחרותיות, המטפחת הצטיינות ספורטיבית, ויותר שליטה במיומנויות והדגשת אורח חיים פעיל ובריא, המותאם אישית לכל תלמיד.

תאריך: 30/04/08, מאת: ד"ר רוני לידור, גליון מס. 136

הספר, 'אות החינוך הגופני - סטנדרטים להערכת הישגי התלמידים'*, יצא לאור לאחרונה על-ידי משרד החינוך. הספר מבטא את עמידתו של התלמיד בהשגת כמה מיעדיה של תכנית הלימודים בחינוך הגופני שפורסמה לפני כשנתיים. יעדים אלו באים לידי ביטוי הן בהיבט הגופני והן בהיבטים של ידע והבנה ומודעות לפעילות גופנית נכונה. בספר זה מקובצים הליכי הערכה שנועדו לשקף כמה מהיסודות החדשים שבתכנית הלימודים ובעיקר אלו הקשורים בהטמעת הפעילות הגופנית כחלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא של כלל ציבור התלמידים. תכנית הלימודים מאפשרת בחירה של מקצועות ומתאימה את הפעילות הגופנית לכל תלמיד על-פי יכולתו וצרכיו. מבחינה זו החינוך הגופני אינו מיועד רק לטיפוח כישורים ספורטיביים-תחרותיים אלא גם מיומנויות מוטוריות, ידע והבנה והרגלי פעילות גופנית, המשרתים את התלמידים במהלך לימודיהם וגם לאחר מכן בהמשך חייהם כבוגרים.

זיקה בין אות החינוך הגופני לתכנית הלימודים

קיימת זיקה ברורה בין אות החינוך הגופני לבין תכנית הלימודים בחינוך הגופני. לדוגמה:
* עיקרון מרכזי בתכנית הלימודים הוא חינוך לקראת בחירה. מתן אפשרות לבחור את הנושאים עשוי לתת מענה לצרכים של תלמידים בגילים שונים והעברת האחריות מהמורה לתלמיד. גם אות החינוך הגופני מבוסס על עקרון הבחירה: המורה יכול לבחור את המבדקים המתאימים לו מתוך ההיצע הקיים בספר. התלמיד אינו נדרש לעמוד בדרישות של כל המבחנים המוצגים אלא רק של אלו שנבחרו על ידי המורה לשם הערכת הישגי התלמיד.
* תכנית הלימודים מדגישה את מודעותו ומחויבותו של המורה לחינוך התלמידים להפנמת ערך הפעילות הגופנית כחלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא. כך הדבר באות החינוך הגופני: התכנים של מרבית המבדקים הם כאלו שעשויים לשרת את התלמיד גם מחוץ למסגרת השיעור בניסיונו לאמץ הרגלים של פעילות גופנית מתונה ומבוקרת שיקפיד לקיים בקביעות ובעקיבות.

יש לראות אפוא באות החינוך הגופני חומר עזר המסייע למורה לחינוך גופני להוציא לפועל את תכנית הלימודים, בעיקר במיצוי תהליך ההערכה של התלמיד. ההערכה היא חלק בלתי נפרד של תהליך ההוראה-למידה, והמבדקים הכלולים באות החינוך הגופני מסייעים למורה לעקוב אחר מידת התקדמותם של תלמידיו בתהליך הלמידה ואף לעודדם לשפר את הישגיהם הלימודיים - המוטוריים והקוגניטיביים כאחד. כמו כן, מבחני אות החינוך הגופני עשויים לשרת את המורה בהערכת השגת יעדי הלמידה שהציב בתכנון הוראתו. הישגי התלמידים יכולים לספק למורה משוב על העמידה ביעדים שהציב בתחילת הלמידה או במהלכה.

שתי מטרות למאמר זה, המבוסס על פרק המבוא הפותח את הספר: א. להציג את הרקע והרציונל לבחירת המבדקים במקצועות הלימוד השונים הנכללים בספר; ב. להציג כמה מן ההנחיות הדרושות לשימוש יעיל במבדקים השונים.

השינויים בתפיסת תפקידו של החינוך הגופני בחברה המודרנית
בשנים האחרונות ישנן ראיות אפידמיולוגיות כבדות משקל, המעידות כי לפעילות גופנית יש ערך רב בהיבט הבריאותי: הורדת הסיכון לתחלואה ואף לתמותה והשבחת איכות החיים. חוסר פעילות גופנית נחשב כיום לגורם סיכון משמעותי בבריאות הציבור ובכלל זה בילדים ובבני נוער. הירידה בפעילות הגופנית בילדים זוהתה כאחד הגורמים העיקריים למגיפת השמנת היתר בילדים ולמחלות הנלוות לה. בישראל, שכיחותה של השמנת היתר בילדים היא בין הגבוהות ביותר בעולם המערבי. במדינות רבות בעולם נקבעה תכנית הלימודים בבית-הספר כמסגרת עיקרית להטמעת הידע והמודעות לפעילות גופנית נכונה, ולכך הותאמו גם דרכי ההוראה והדגשיה. המחקר מדגיש את הצורך לבסס את הפעילות הגופנית על עקרונות יסוד אלו:
א. הפעילות הגופנית אמורה להיות חלק מאורח החיים הרגיל של האדם ולא התנסות חד-פעמית או מזדמנת.
ב. עצימות הפעילות צריכה להיות ברמה תת-מרבית, כיוון ששיעור ההיענות וההתמדה בה גבוהים באופן ניכר מאלה שבתכניות של פעילות בעצימות גבוהה, ואף הסיכון לפציעות נמוך בהרבה.
ג. לשם הורדה משמעותית של הסיכון לתחלואה במחלות לב כליליות, הפעילות המומלצת היא פעילות אירובית של כ-30 דקות מדי יום, וכאמור, לא בעצימות גבוהה.
ד. המחקר מדגיש גם את הצורך בפעילות קבועה של 10-8 תרגילי סבולת-כוח של קבוצות שרירים עיקריות כבסיס לתפקוד בעומסי היום-יום ולשמירה על רמת הכוח וחוזק השלד שתשפר את התפקוד בגיל מבוגר יותר.
ה. שמירה על אחוז שומן נאות כחלק מאורח חיים פעיל היא חיונית בשל הזיקה שבין עודף משקל ותחלואה.
נוכח עקרונות אלה מוטל על מערכת החינוך בכלל ועל החינוך הגופני בפרט להקנות לתלמידים הרגלי פעילות התורמים לבריאותו ולאיכות חייו. כאמור, טיפוח הרגלי בריאות ואורח חיים פעיל הוא אחד מיעדיה המרכזיים של תכנית הלימודים, ומכאן החשיבות הרבה לדרכי ההערכה הנלוות אליה. התוקף של רכיבי ההערכה במבדקים נגזר אפוא מתועלתם לבריאותו של הפרט ולאיכות חייו ולאו דווקא מתרומתם להצלחתו בספורט התחרותי.
כמו כן, לטיפוח הרגלי פעילות גופנית התורמים לבריאות התלמיד ולאיכות חייו נדרש כיום המורה לחינוך גופני גם לטפח את ההיבט החברתי והערכי של התלמיד. על המורה לתכנן את תהליך הלמידה כך שהתלמיד יהיה מודע לחשיבותה של הפעילות הגופנית כדפוס התנהגות מועיל וקבוע, כפרט וכחלק מקבוצה. נוסף לכך, על התלמיד לדעת ולהבין כללים, חוקים ועקרונות המכוונים להגינות ספורטיבית, לסובלנות ולשיתוף פעולה כמשתתף, כבעל תפקיד וכצופה.


הבסיס להערכת הזכאות לאות החינוך הגופני: שינויים בהדגשים
המבחנים הקודמים ששימשו את מערכת החינוך הגופני - 'מבחני אות הכושר והספורט' - התבססו על הערכת יכולת מרבית במטלות ספורטיביות או תפקודיות. הבסיס להערכת ההצטיינות במבחנים אלו היה נורמטיבי, כלומר הפרשנות של רמת התפקוד של התלמיד היתה באמצעות השוואת רמת ההישגים במבחנים אלה ביחס להתפלגות ההישגים המאפיינת את אוכלוסיית הגיל והמין שאליה משתייך הנבדק. כך, בעלי הישגים תפקודיים גבוהים יותר זכו להערכה גבוהה יותר ולהיפך. מבחנים אלו באו לידי ביטוי מעשי בתפקודים מוטוריים נורמטיביים מבוססי הֶספק, כלומר ביצוע מרבי של מיומנויות ספורטיביות המצריכות מרכיבי כושר שונים: סבולת לב-ריאה, כוח וסבולת שריר, מהירות, זריזות ושיווי משקל.
להערכה מסוג זה מגבלה עקרונית, המטילה ספק באשר לתוקף המבחנים ששימשו בעבר ביחס לתכנית הלימודים. הם מדדו רק יכולת ביצועית של מטלות תנועתיות, שלרובן קשר בעיקר ליכולת ספורטיבית-תחרותית, אך הם לא התייחסו לתרומת הפעילות הגופנית לאדם בהיבטים כמו בריאות, תפקוד יום-יומי או הופעה אסתטית. יתר על כן, נוכח המרכיב התורשתי הגבוה ביכולת גופנית מרבית, ההערכה הנורמטיבית מותירה בדרך כלל את בעלי המטען התורשתי הנמוך יותר כבעלי הצלחה נמוכה יחסית ומתייגת אותם כפחות 'מתאימים' לתחום הפעילות הגופנית. תיוג זה עשוי לפגוע במוטיבציה של תלמידים שאינם מצטיינים בספורט ובכך לפגוע באימוץ פעילות גופנית כחלק מאורח החיים. ואולם התועלת הבריאותית הגלומה בפעילות גופנית חשובה ומועילה לתלמידים אלה לא פחות מלאחרים, ונראה שאף יותר. התוצאות ניכרות ביחסם של התלמידים למבחנים הנורמטיביים וביחס של חלק גדול מהציבור הבוגר לפעילות גופנית ולכושר גופני.

המעבר מהדגשת התחרותיות, המטפחת הצטיינות ספורטיבית, להדגשת אורח חיים פעיל, המותאם אישית לכל תלמיד, מלוּוה בשינוי הדגשים בתהליך ההערכה של התלמידים. הדגש בקביעת הזכאות לאות החינוך הגופני הוא על הערכה על-פי קריטריון של עמידה בפעילות גופנית מומלצת ועל שליטה במיומנויות ובתחומי דעת רלוונטיים לאורח חיים פעיל ברמה שהוגדרה בתכנית הלימודים בחינוך הגופני לכלל הלומדים; כל זאת תוך שילוב של אפשרות בחירה לתלמיד. כלומר, ההישגים של תלמיד מסוים אינם מושווים לאלה של האחרים בכיתתו, אלא התקדמותו נקבעת על-ידי עמידה ביעדים מסוימים: עמד ביעדים - עבר את המבחן; לא עמד ביעדים - לא עמד במבחן.
אות החינוך הגופני לא נועד אפוא להעריך הצטיינות ספורטיבית. לשם כך יש לבנות מסגרת הערכה נוספת דוגמת מבדקים ל'אות הספורט', שישמשו להערכת הצטיינות בספורט לאותם תלמידים שמעוניינים בכך ושהם גם בעלי יכולת לעמוד בדרישות של אותם מבדקים. אין להסיק מכך ששיעורי החינוך הגופני אינם צריכים לטפח גם מצוינות בתחומי הספורט והתנועה, אך יש לראות בכך מטרת משנה עבור אוכלוסייה בעלת כישוריים ייחודיים ולא מטרה עיקרית לכלל ציבור התלמידים.


מאפייני ההערכה בזכאות לאות החינוך הגופני
ההערכה לעמידה בקריטריון הזכאות לאות החינוך הגופני מבוססת על המאפיינים הבאים:
א. התבחינים לזכאות כוללים מרכיבים הרלוונטיים לטיפוח ידע ויכולת בקרב כל התלמידים.
ב. ההערכה מבוססת על מדדים המשקפים תהליך של אימוץ פעילות גופנית נאותה ושליטה ביכולות גופניות בעלות משמעות לבניית אורח חיים פעיל לטווח ארוך.
ג. ההערכה מבוססת על מרכיבים שיש בהם כדי לעודד גישות ועמדות חיוביות לפעילות גופנית. לפיכך היא כוללת רכיבים המאפשרים לכל תלמיד לחוש תחושת הישג ולטפח שליטה עצמית. בכל מקרה, ההערכה אינה כוללת רכיבים ומצבים מאיימים, שיש בהם כדי לגרום ליחס שלילי כלפי הפעילות הגופנית.
ד. ההערכה מאפשרת לכל התלמידים לעמוד בהצלחה ביעדים בתחום הפעילות הגופנית ובכלל זה גם לבעלי יכולת מוטורית מולדת נמוכה, המשקיעים בלמידה ומאמצים הרגלים של פעילות גופנית נכונה.
ה. ההערכה כוללת רכיבים שיש בהם כדי לשקף את מומחיותו ואחריותו של כל תלמיד לפעילותו העצמאית ולכושרו הגופני.
ו. ההערכה מתבססת על רמת שליטה, המאפשרת פעילות גופנית מועילה, ולא על נורמות. הרמה הנדרשת ניתנת להשגה בעקבות למידה משמעותית תוך הקפדה על פעילות נכונה ומתמשכת בתחום הנלמד.
ז. ההערכה היא מצטברת ואינה מבוצעת במתכונת של מבחן חד-פעמי.
ח. ההערכה מתבססת גם על מרכיב של ידע תיאורטי, על פעילות-חוץ לימודית ועל שיעורי בית.


מקצועות הלימוד הכלולים בספר
אות החינוך הגופני כולל מבדקים במקצועות הלימוד השונים. המבדקים בכל מקצוע נכתבו על-ידי כותבים שונים, כל אחד מומחה בתחומו. להלן רשימת מקצועות הלימוד הכלולים בספר זה, על-פי סדר הופעתם, והמחברים:
* כושר גופני (עיוני ומעשי) - דוד בן-סירא
* אתלטיקה - יהודה מור
* התעמלות - עינת ינוביץ ואיל דולב
* משחקי נופש - חנן שטיין
* כדורגל - יצחק רם
* כדוריד - קרן גבע
* כדורסל - יצחק רם ורוני לידור
* כדורעף - יוסי גבע
* חינוך לתנועה - אלה שובל ונועה נאבל
* חינוך חברתי - אלה שובל, מיכל טל ובת-שבע בן-חורין.
שני המקצועות האחרונים נוספו כדי לאפשר למורה להעריך את יכולת התלמיד הן בתחום התנועתי והן בתחום החברתי. אות החינוך הגופני בחינוך לתנועה יאפשר למורה להעריך את יכולתו של התלמיד להביע את עצמו בתנועה ולפתח יצירתיות ודמיון באמצעות התנועה. האות בחינוך חברתי יאפשר למורה להעריך את יכולת התלמיד לפתח מיומנויות והרגלים חברתיים במסגרת הכיתה, בית-הספר, המשפחה והקהילה כמו גם לפתח מערכת התנהגויות על-פי חוקים, כללים ועקרונות של הגינות ספורטיבית, סובלנות ושיתוף פעולה כמשתתף, כבעל תפקיד וכצופה.


מתכונת ההערכה
בהתאם לעקרונות שהוגדרו אין מקום ללוחות הישג כבסיס לזכאות לאות החינוך הגופני. הווה אומר שהישגי הלומד אינם מושווים להישגיהם של בני גילו אלא הוא מוערך בעיקר על-פי רמת השליטה שלו בפעילות הנלמדת ועל יכולתו ללמוד את המיומנויות תוך הקפדה על דפוסי תנועה נכונים ועל הבנתו את החומר הנלמד. הערכת הלומד נעשית באמצעות גיליון הערכה או גיליון משימות, הכולל את המטלות העיקריות הנלמדות בתכנית הלימודים. בין התבחינים נכללים ידע תיאורטי, הבנה ויכולת לשלב את התחום הנלמד באורח החיים של התלמיד. רוב תבחיני השליטה ביחידות הלימוד מוגדרים מראש, ואולם במקרים מסוימים המורה רשאי להגדיר תבחינים נוספים בהתאם להדגשים שבחר. דוגמה לכך היא הגדרת פרויקטים ייחודיים או תרומה ייחודית של התלמיד בתחום הנלמד.
בספר זה מקובצים תבחינים רק לחלק מהנושאים הנכללים בתכנית הלימודים בחינוך הגופני. בחלק מהם התבחינים טרם גובשו או שלא הושלמו. במהדורות עתידיות יש כוונה להרחיבם גם לנושאי הלימוד האחרים הכלולים בתכנית הלימודים. אשר על כן, בשלב זה על המורה לגבש לעצמו תבחיני הערכה עצמאיים ליחידות לימוד שאינן כלולות בספר זה ולהכינם במתכונת דומה לזו של נושאי הלימוד המופיעים בספר ועל-פי אותם עקרונות.

זכאות לאות החינוך הגופני: תלמיד הצובר 80% מהניקוד לפחות בכל אחד מהנושאים שנלמדו במהלך שנת הלימודים זכאי לאות החינוך הגופני. תלמיד שהשתתף בכל המבחנים אך לא עמד ב-80% לפחות באחד או יותר מנושאי הלימוד יוגדר כ'משתתף'.

הנחיות מעשיות לביצוע אות החינוך הגופני
הערכת הישגים היא כאמור חלק בלתי נפרד של תהליך ההוראה-למידה בחינוך הגופני. אחת ההמלצות העולות מהספרות העוסקת בתהליכי מדידה והערכה בחינוך גופני ובספורט היא שפרק הזמן המוקדש לתהליכים אלו לא יעלה על 10% מהזמן המוקדש ללמידה ולהוראה בחינוך גופני. על המורה לחינוך גופני להפעיל אפוא שיקול דעת בבחירת המבדקים ובארגון יעיל של הזמן המוקדש לביצועם.

הנחיות מעשיות לביצוע המבדקים הנבחרים:
א. המבדקים מתמקדים יותר ב'איך' ביצע התלמיד ולא ב'כמה' הוא ביצע, לכן נדרש זמן רב יותר לביצועם. על המורה לחינוך גופני לתכנן את זמן ההוראה כך שיעמוד לרשותו הזמן המתאים להוצאתם לפועל.
ב. מומלץ למורה לנצל את מבדקי אות החינוך הגופני גם להערכת יעדי תכנית ההוראה האישית שלו - האם הוא עמד ביעדים שהציב לעצמו בתחילת הלמידה ובמהלכה או לא.
ג. הניקוד (או ההערכה) המוצע לכל קריטריון ניתן לשינוי על-ידי המורה. אם הוא מבליט קריטריונים שונים מאלו המוצגים במחוון, והוא מעוניין לתת ציון שונה מזה שמוצג במבדק לקריטריון מסוים, הוא יכול לעשות זאת על-ידי ארגון מחדש של המחוון.
ד. המורה יכול לבחור מיומנויות נוסף על אלו שמוצגות בפרקים השונים ולהציע דרכי הערכה למיומנויות אלו ברוח דרך ההערכה המוצעת בספר זה.
ה. לאחר לימוד של מקצוע מסוים מומלץ למורה להשתמש במבדק המתאים פעם אחת בשנה לפחות. לתלמידים המתקשים והזקוקים להזדמנויות נוספות לשיפור הישגיהם ניתן להציע מבדקים חוזרים.
ו. המורה יקבע את המשקל היחסי של הישגי התלמיד במבדקי אות החינוך הגופני בציון הגמר בחינוך גופני בהתאם לפילוסופיית ההוראה שלו. עם זאת, עליו להביא בחשבון את ההנחיות להערכת תלמידים בשיעורי חינוך גופני בכיתות ג'-יב כפי שהן מוצגות בחוזר מנכל תשסז/3(א) 16-9.3***. לדוגמה, עליו ליידע את תלמידיו בתחילת שנת הלימודים על משקלם היחסי של הישגים אלו בציון הגמר בחינוך גופני. כך ידע התלמיד מבעוד מועד כיצד המורה יעריך את יכולתו ויוכל להשקיע את זמן הלמידה והתרגול הדרוש לו כדי לעמוד בהצלחה במבחנים אלו ובדרישות האחרות של המקצוע.

 

מאמר מאת:

רוני לידור*, דוד בן-סירא* ועופר שמעוני**
* המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט 
** משרד החינוך

 

* לידור, ר., בן-סירא, ד. ושמעוני, ע. (עורכים). (2007). אות החינוך הגופני - סטנדרטים להערכת הישגי התלמידים. ירושלים: משרד החינוך - המזכירות הפדגוגית.
** משרד החינוך, התרבות והספורט. (תשס"ו). תכנית לימודים בחינוך גופני לכיתות ג'-י"ב ולחינוך המיוחד בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, הערבי והדרוזי. ירושלים: הוצאת המחבר.
*** ראה אתר
 

סגור