מקומו של המורה לחינוך גופני באיתור כישרונות באתלטיקה

| שתף |

ככל שהדבר יישמע מפתיע, מעורבותם של מורים לחינוך גופני בגילוי כישרונות צעירים בספורט קטנה מהמצופה. דווקא ההורים ובני המשפחה הם ה'מגלים' העיקריים. אבל בענף ספורט כמו אתלטיקה, שכבר מזמן אינו מהווה מוקד משיכה לבני הנוער, מעורבותו של המורה חשובה הרבה יותר מאשר בענפי הכדור למשל.

תאריך: 11/11/10, מאת: ד"ר רוני לידור ופטר דוידוביץ, גליון מס. 134

 אחת השאלות המעניינות את אלה שמעורבים בתהליכים של איתור כישרונות צעירים וטיפוחם הראשוני בספורט היא מה מקומו ותפקידו של המורה לחינוך גופני בתהליכים אלו: האם הוא דמות מרכזית באיתור הילד המוכשר ובהפנייתו למסגרות הטיפוח המתאימות, או שמא מלאכת האיתור נעשית בידי אחרים כמו מאמנים מקצועיים או בני משפחתו של אותו ילד. מאמר זה מציג ממצאי מחקרים שעסקו בסוגיה זו ומספקים ממצא מפתיע למדי לגבי מקומו של המורה לחינוך גופני בתהליך האיתור: ספורטאי עילית כמעט שאינם מתגלים בצעירותם על-ידי המורים לחינוך גופני. למרות זאת, כותבי המאמר ממליצים לערב את המורה לחינוך גופני בתהליכי האיתור של אתלטים צעירים בישראל במטרה לחזק את יסודותיו של ענף ספורט זה.


מי באמת מגלה את הספורטאי הצעיר?
מחקרים אחדים עסקו בשאלה מי הם הגורמים שמגלים ילדים מוכשרים בספורט ומפנים אותם למסגרות טיפוח מתאימות. ממצאים משני מחקרים מוצגים במאמר זה. אחד מהם מתאר גורמי טיפוח בקרב ספורטאים ישראלים, והשני מדווח על גורמים אלו בקרב ספורטאים גרמנים.
המחקר הראשון נערך על אוכלוסייה של ספורטאי עילית וטרום-עילית ישראלים, במטרה לבחון היבטים התפתחותיים ופסיכולוגיים הקשורים לשלבים הראשונים של התפתחותם הספורטיבית במסגרות טיפוח מקומיות (לידור ולויאן, 2002). במחקר נטלו חלק 141 ספורטאים שמוינו על-פי שתי רמות הישג:
* 63 ספורטאי עילית שהגיעו לרמה התחרותית הגבוהה ביותר בישראל וייצגו את המדינה באירועי ספורט מרכזיים כגון משחקים אולימפיים, אליפויות עולם ואליפויות אירופה.
* 78 ספורטאי טרום-עילית שהתחרו ברמה הלאומית הגבוהה ביותר אך לא צברו ניסיון בין-לאומי.
בהתבסס על המידע שסיפקו הספורטאים בראיונות עומק שנערכו עמם, התקבלו ממצאים גם על מעורבות המורה לחינוך גופני בתהליך האיתור:
* הגורם המרכזי שהפנה את הילד לעיסוק בספורט היה אחד מבני המשפחה: 48% מספורטאי העילית ו-33% מספורטאי הטרום-עילית התגלו בידי הוריהם, אחיהם ואחיותיהם או קרובי משפחה אחרים.
* מורים לחינוך גופני ומאמנים היו אחראים לגילוי של 19% מכלל ספורטאי העילית ושל 28% מכלל ספורטאי הטרום-עילית. הווה אומר שכ-80% מספורטאי העילית וכ-70% מספורטאי הטרום-עילית לא התגלו על-ידי מורים לחינוך גופני.

המחקר השני ]שנערך על-ידי לנרץ וקרל ודווח אצל מרטין (1991)] אסף מידע מספורטאים ממחוז נורדריין-וסטפליה שבגרמניה. הספורטאים נשאלו מי הפנה אותם לעיסוק בספורט, ותשובותיהם העיקריות היו אלה: 54% דיווחו שהוריהם הפנו אותם לעסוק בספורט, 41% - חברים, 27% - המאמנים באגודות ו-17% - מורים לחינוך גופני (ניתן היה לדווח על יותר מגורם אחד). אם כך, גם במחקר זה מורים לחינוך גופני אינם מהווים גורם מרכזי באיתור ספורטאים צעירים.

הממצאים שעולים ממחקרים אלו מלמדים שמעורבותם של אנשי המקצוע שהוכשרו, בין השאר, לגלות ילדים מוכשרים בספורט, קטנה מהמצופה. ניתן היה לצפות שמורים שעברו הכשרה מקצועית בחינוך גופני ובספורט ובאים במגע עם ילדים יגלו מעורבות רבה יותר בתהליך האיתור של המוכשרים בספורט. אפשר היה גם לצפות שיותר ספורטאים מצטיינים ידווחו שהמורים לחינוך גופני הם אלו שגילו אותם והפנו אותם לעיסוק בספורט. אבל כאמור, לא כך הוא הדבר. על-פי המחקרים דווקא ההורים ובני המשפחה של הספורטאי הם אלו שגילו אותו והפנו אותו לעסוק בספורט.


האתלטיקה אינה מוקד משיכה לבני נוער
ניתן להציע שני הסברים לממצאים אלו: האחד, הורי הספורטאים, המודעים לפוטנציאל החברתי-כלכלי הטמון בעיסוק בספורט, דוחפים את ילדיהם כבר בגיל צעיר - טרום בית-הספר - לעסוק בספורט. השני, מסגרות לטיפוח ספורטאים צעירים כמו חוגים וסדנאות מוצעים לילדים כבר בגיל הגן, כך שהללו מופנים לעסוק בספורט עוד לפני השתתפותם בשיעורי חינוך גופני בבית-הספר. מן הראוי להדגיש שההורים ובני המשפחה שהפנו את הצעירים למסגרות טיפוח בספורט הצליחו בכך, שכן הדיווחים במחקרים אלו, בעיקר במחקר הראשון על הספורטאים הישראלים, היו על אלה שהגיעו לרמות הביצוע הגבוהות ביותר בספורט.
לצערנו, מעטים הם הילדים ובני הנוער העוסקים כיום באופן מסודר באתלטיקה. טענה מקובלת מאוד בקרב אנשי מקצוע באתלטיקה, כמו גם בספורט הישראלי, היא שהמוכשרים בספורט מכוּוָנים ונשאבים למקצועות ספורט פופולריים כמו כדורגל, כדורסל, טניס וג'ודו. ניתן להניח שלמידת החשיפה והפופולריות של ענפי הספורט ולפוטנציאל הכלכלי שלהם יש השפעה רבה על הצעירים בבואם לבחור עיסוק ספורטיבי, ומכאן העדר הפופולריות של האתלטיקה.
בהקשר זה יש לציין שטרם נערך מחקר על איתור הגורמים המניעים ילדים בישראל לבחור בעיסוק ספורט מסוים. אם ברצוננו להבין את מניעיהם של ילדים ובני נוער לעסוק בספורט, אישי וקבוצתי, ואולי גם של הוריהם המפנים אותם לעסוק בספורט, עלינו לערוך מחקר תיאורי מקיף שיספק לנו את המידע הדרוש להבנת מניעים אלו.


המורה לחינוך גופני והאתלטיקה הישראלית
אם הטענה שמספר הילדים העוסקים כיום באתלטיקה בישראל הוא נמוך מבעבר, הרי יש לכך כמה סיבות:

1. הפסקת הפעילות של אגודות רבות כמו הפועל חיפה, הפועל תל-אביב, אס"א תל אביב, מכבי נתניה, הפועל פתח תקווה והפועל גלבוע; 2. צמצום פעילות הספורט המחוזית, שאורגנה בידי מרכזי הספורט בישראל כמו 'הפועל' ו'מכבי'; 3. צמצום הפעילות התחרותית שאורגנה על-ידי מרכזי הספורט כמו האליפות הבין-מחוזית באתלטיקה; 4. המסחור של כמה ענפי ספורט בישראל כמו משחקי הכדור הגדולים, המשפיע, כאמור, על ילדים צעירים לבחור לעסוק בענפי ספורט אלו ולהתעלם מאחרים.
המסקנה היא שלשם איתור המוכשרים יש לגייס את כל מי שמעורבים בתהליך ובעיקר את המורים לחינוך גופני. למרות ממצאי המחקרים כפי שדווחו בסעיף הקודם, אנו קוראים לשימוש רב יותר במורים לחינוך גופני - הן בבתי-הספר היסודיים והן בתיכוניים, בתהליך האיתור של אתלטים מוכשרים בישראל.
אך גיוס מורים אלו למשימה דורש שיתוף פעולה מצד שלושה גופים מערכתיים בישראל: הפיקוח על החינוך הגופני, התאחדות הספורט לבתי-ספר ואיגוד האתלטיקה בישראל. שיתוף פעולה זה הוא הכרחי כדי לאתר ילדים מוכשרים באתלטיקה ולהפנותם למסגרות טיפוח מתאימות. יתרה מזאת, שיתוף פעולה זה נדרש להיות קבוע וממושך. הגופים המערכתיים השותפים לגיוס האתלטים הצעירים נדרשים אפוא לגלות מחויבות ארוכת-טווח למען השגת מטרה זו.


שיתוף פעולה בין איגוד האתלטיקה להתאחדות הספורט לבתי הספר
ואכן, שיתוף פעולה כזה, אם כי חלקי, קיים בשנים האחרונות בין איגוד האתלטיקה לבין התאחדות הספורט לבתי-ספר. אחד הפרויקטים המתקיימים בשנתיים האחרונות הוא הקמת ליגות באתלטיקה:
* ליגה למרכזי מצוינות לנערים בגילי 13 ו-15, ובמסגרתה מתחרים אתלטים צעירים במקביל לפעילותם באגודות
* ליגה למועדונים בית-ספריים, שאמורים להזין את מרכזי המצוינות באתלטים צעירים מוכשרים.
בליגה למרכזי מצוינות לגילי 15 רשומות 15 קבוצות: באר שבע, קריית-גת, אשקלון, אשדוד, ראשון לציון, ירושלים, חולון, תל-אביב, רעננה, כפר סבא, עמק חפר, חיפה, עראבה, נצרת וגליל עליון. קבוצות אלו מתחרות בארבעה מחזורי ליגה: שני מחזורים הכוללים את המקצועות הבאים: ריצת 80 מ', 80 מ' משוכות, 1000 מ', רוחק, גובה, הוקי, הדיפת כדור ברזל וריצת שליחים 5 X 80 מ', מחזור ליגה של קרב-רב (ארבעה מקצועות – ריצת 60 מ', רוחק, הדיפת כדור ברזל וריצת 600 מ') ומחזור ליגה נוסף של מירוצי שדה. בליגה למרכזי מצוינות לגילי 13 נוטלות חלק אותן קבוצות שמשתתפות גם בליגה לגילי 15. עם זאת, הילדים משתתפים במספר קטן של תחרויות (שלוש בלבד) בהשוואה למספר התחרויות של גילי 15. יש לציין שגופים אחדים (כגון ה-IAAF - הפדרציה הבין-לאומית לאתלטיקה) קוראים לשינוי בתוכני התחרויות לגילים אלו. המטרה היא לכלול מקצועות תנועה כלליים יותר, בעלי אופי של משחק המטפח הנאה מעצם העיסוק, והמבוססים על פעילות של ריצות, קפיצות וזריקות. משום שליגות אלו החלו לפעול לפני זמן קצר לא ניתן עדיין להעריך את תרומתן לגיוס אתלטים צעירים.
למרות הקשיים ההתחלתיים המלווים פרויקטים מערכתיים כמו הליגות לגילי 13 ו-15, הרי ברור שזהו הכיוון שיש לאמץ אם ברצוננו לחשוף ילדים רבים יותר לעסוק באתלטיקה (ראה גם סדרת המאמרים על איתור כישרונות בספורט ובאתלטיקה, 'עולם הריצה', גיליונות 130 ו-131). המורה לחינוך גופני, המלמד את מקצועות האתלטיקה בהתאם לתכנית הלימודים של משרד החינוך, יאתר את בעלי הכישורים הטובים ביותר במקצועות האתלטיקה הנלמדים ויפנה אותם לפעילות במועדון הבית-ספרי ו/או לפעילות במרכזי המצוינות. הטובים מביניהם יוכלו להמשיך ולהתפתח במסגרת הפעילות המקצועית באגודות המסונפות לאיגוד האתלטיקה. המורה הוא זה שיכול לדרבנם לעסוק באתלטיקה גם מחוץ לשיעורי החינוך הגופני ואף לעקוב אחר מעורבותם בפעילות.


מעורבות הפיקוח על החינוך הגופני
כדי ליעל עוד יותר את תהליך איתור הילדים המוכשרים באתלטיקה יש לרתום אליו גם את הפיקוח על החינוך הגופני. זאת משום שאחד מיעדיו, אם כי לא העיקרי שבהם, הוא לטפח מצוינות בספורט. העיסוק באתלטיקה הוא חשוב לא רק כדי לאתר את המוכשרים באתלטיקה אלא גם כדי להקנות לילדים מוכשרים במקצועות ספורט אחרים יסודות נכונים של תנועה בפעילויות כמו ריצה, קפיצה, זריקה ותפיסה, הנדרשים גם בענפי הכדור, המחבט והקרב למיניהם. לכן, על הפיקוח על החינוך הגופני להירתם למשימת איתור האתלטים המוכשרים, תוך העשרה של ספורטאים צעירים גם במקצועות אחרים. על המורים לחינוך גופני, בהכוונת הפיקוח, להגביר את המודעות לעיסוק במקצועות אתלטיקה הנלמדים בשיעורי החינוך הגופני על ידי הקנייה נכונה של היסודות הטכניים של מקצועות אלו כמו גם על ידי עידוד המצטיינים להשתתפות פעילה ומקיפה יותר במסגרות המטפחות אתלטים צעירים כמו מועדוני הספורט ואגודות הספורט.
פיתוח מודעות זו בקרב תלמידים הוא הכרחי. ייתכן שרק תלמידי חטיבות ביניים או בתי-ספר תיכוניים ייענו לאתגר, וייתכן שכבר בבתי-הספר היסודיים תלמידים רבים יותר יתחילו לעסוק באתלטיקה. כך או כך, המורה לחינוך גופני ישמש חוליה מרכזית בשרשרת הגורמים המעורבים באיתור ובטיפוח ראשוני של אתלטים צעירים.
שיתוף פעולה פורה ומפרה בין המורה לחינוך גופני לבין המאמנים במועדונים הבית-ספריים, במרכזי המצוינות ובאגודות הספורט (אלו שעדיין פעילות) הוא שלב הכרחי בגיוס ילדים מוכשרים לעסוק באתלטיקה. ענפי הספורט הפופולריים אינם זקוקים לעזרתם של המורים לחינוך גופני. לעומת זאת, הענפים ש'נשארו מאחור' בקרב הצעירים כמו האתלטיקה הם אלו שזקוקים למעורבותם של המורים לחינוך גופני. כך שלמרות שממצאי המחקר מראים שמורים לחינוך גופני כמעט שאינם מעורבים בתהליך איתור ילדים מוכשרים בספורט, יש לשנות תמונה זו בספורט הישראלי: מעורבותם חשובה וחיונית כדי להתמודד עם המגמות העכשוויות, והלא כל כך מעודדות, באתלטיקה הישראלית.



ד"ר רוני לידור ופטר דוידוביץ - המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן, מכון וינגייט

מקורות
1. Lidor, R., & Lavyan, N. Z. (2002). A retrospective picture of early sport experiences among elite and near-elite Israeli athletes: Developmental and psychological perspectives. International Journal of Sport psychology, 33, 269-289.
2. Martin, D. (Ed.). (1991). Dbuch Trainingslehre. Germany: Orndorf.  

 

פורסם לראשונה 1.11.2007

סגור