טבלאות ניקוד והשימוש בהן

| שתף |

בחינוך גופני ובספורט רווח השימוש בטבלאות ניקוד למטרות שונות: ניקוד בתחרויות אתלטיקה ובמבחני כושר גופני, מעקב אחר הישגים, מתן ציון לתלמיד ועוד. מאמר זה פורס את סוגי הטבלאות השונים ומציג את הטעויות בבניית טבלאות ובדרך השימוש בהן. מאמר ראשון בסדרה.

תאריך: 31/05/10, מאת: יורם אהרוני, גליון מס. 145

בחינוך גופני ובספורט נעשה שימוש בטבלאות ניקוד למטרות שונות:
א. ניקוד בתחרויות קרב-רב באתלטיקה
ב. ניקוד בתחרויות קבוצתיות באתלטיקה
ג. קביעת דרגות לאתלטים
ד. השוואת הישגים בין אתלטים במקצועות שונים לצרכים שונים, כגון הענקת פרס לאתלט המצטיין בתחרות
ה. ניקוד במבחני כושר גופני
ו. ניקוד בימי ספורט המכילים מקצועות אתלטיקה ו/או מקצועות ספורט אחרים
ז. מעקב אחרי פעילות גופנית.
כאשר מחליטים להשתמש בטבלאות ניקוד לאחת המטרות האלו צריך לדעת להשתמש בטבלה הנכונה, ואם אין כזו אפשר לבנות טבלה מתאימה.

טבלאות ניקוד משקפות עמדות של יוצריהן. לדוגמה: במבחני כושר גופני המכילים כמה מקצועות, מקובל לקבוע ניקוד מרבי לכל מקצוע. מי שקובע הישג טוב יותר מן הניקוד המרבי אינו מקבל תוספת ניקוד, וזאת כדי למנוע מצב שבו הישג מעולה במקצוע אחד יאפשר למשתתפים הקובעים הישגים חלשים במקצועות אחרים לקבל ציון מעולה. לעתים נוהגים כך גם באתלטיקה, בתחרויות קבוצתיות (לדעתי, שלא בצדק), אך לעולם אין לנהוג כך בתחרויות קרב-רב.

סוגי טבלאות
ישנם שלושה סוגי טבלאות:

א. טבלה לינארית - על כל שיפור ביחידת הישג (עשיריות שנייה, ס"מ, מספר ביצועים) מקבלים תוספת קבועה בניקוד. דוגמה לניקוד כזה מובאת בטבלה 1:
טבלה 1: ניקוד לריצת 100 מטרים מתוך מבחן כושר כללי לחיילי צה"ל בשנות השבעים

 

זמן  17.4   16.9   16.4    15.9    15.4   14.9   14.4    13.9   13.4   12.9

ניקוד   1       2         3         4        5         6        7         8       9       10

בדוגמה זו, כל שיפור של חצי שנייה מביא לתוספת של נקודה. בכל מקרה, אם התוצאה הנמדדת נמצאת בין שני ערכי ניקוד, הנבחן יזוכה בערך הנמוך יותר ולא בהכרח בקרוב יותר. לדוגמה: הישג של 13.5 שניות יזַכה את הנבחן ב-8 נקודות.

ב. טבלה פרוגרסיבית - ככל שההישג טוב יותר יקבל הנבחן תוספת ניקוד גדולה יותר על אותה יחידת שיפור בהישג. דוגמה לניקוד כזה מובאת בטבלה 2:
טבלה 2: ניקוד במבחן שכיבות סמיכה מתוך מבחן כושר לחיילי צה"ל בשנות השישים

הישג  12   16     20     23     26      29      32    35      38     40

ניקוד  1      2        3       4       5        6       7      8        9       10

ניתן לראות כי על שיפור מ-12 ביצועים ל-16 מוענקת תוספת של נקודה אחת, וכך גם על שיפור מ-38 ל-40.

ג. טבלה רגרסיבית - טבלה שבה ככל שההישג טוב יותר, קטֵנה גם תוספת הניקוד ליחידת שיפור בהישג. דוגמה לטבלה כזו מובאת בטבלה 3:

טבלה 3: ניקוד במבחן עליות און על מתח, מתוך מבחן כושר כללי לחיילי צה"ל בשנות השבעים

 

הישג    1    2    3    4    5    6    7      8      10    12    16    20

ניקוד    1    2    4    6    8    9    10    11    12    13    14    15

קשה להבין את ההיגיון המקצועי לקיום טבלאות רגרסיביות, אך יש לציין שטבלאות כאלה היו בשימוש גם בניקוד קרב-רב באתלטיקה. הטבלאות של IAAF משנת 1962 עד 1984 היו פרוגרסיביות במקצועות הריצה, אך רגרסיביות במקצועות השדה. לדוגמה: ההפרש בניקוד לגברים בקפיצה לגובה בין הישגים של 1.85 מ' ל-1.80 היה 45 נקודות, אבל בין 2.15 ל-2.10 ההפרש היה 41 נקודות בלבד.

 

בניית טבלה
לצורך הכנת טבלה יש לאסוף תחילה נתונים, ולהקפיד שהישגים טובים במקצוע אחד יזכו לניקוד דומה לזה של הישגים טובים במקצוע אחר. אם מחליטים שהניקוד במקצוע מסוים לא יהיה לינארי, כדאי מאוד שהוא יהיה פרוגרסיבי. דוגמה לטבלה כזו מובאת בטבלה 4:
טבלה 4: תקציר טבלת ניקוד לקרב 5 באולם ספורט לתלמידי חטיבת ביניים

נקודות (שניות)/מקצוע

ריצת 20 מ'

    ריצת 20 מ' עם מעבר שתי משוכות (שניות)

קפיצה לרוחק מהמקום (מטרים)

קפיצה משולשת מהמקום (מטרים)

הוצאת חוץ בכדורגל (מטרים)

100

3.0

3.4

2.80

7.00

21.00

90

3.1

3.6

2.60

6.50

19.00

80

3.3

3.8

2.40

6.00

17.00

70

3.5

4.1

2.20

5.50

15.00

60

3.7

4.4

2.00

5.00

13.00

50

3.9

4.7

1.80

4.50

11.00

40

4.1

5.1

1.60

4.00

9.00

30

4.3

5.5

1.40

3.50

7.00

20

4.6

6.2

1.20

3.00

5.00

10

4.9

6.7

1.00

2.50

3.00

 

 

ניתן לראות כי בשני מקצועות, ריצת 20 מ' וריצת 20 מ' משוכות, ננקטה הגישה הפרוגרסיבית בבניית הטבלה, וזאת מאחר שטווח ההישגים במקצועות אלה היה גדול יחסית ומתוך רצון לתת ניקוד לכל התלמידים.

טעויות נפוצות בבניית טבלאות ובשימוש בהן
לפני כמה שנים, המקצוע המסיים בתחרות הגמר הארצי באתלטיקה לכיתות ט' היה מירוץ שליחים שוודי. המארגנים פרסמו מראש טבלת ניקוד, אך מסיבות שאינן ידועות לי החליפו את הטבלה סמוך למועד התחרות, מבלי לאפשר לאנשי מקצוע לבדוק אותה. בטבלה החדשה, הניקוד המרבי (100 נקודות) ניתן להישג של 2:15 ד', ואילו ניקוד המינימום (נקודה אחת), ניתן להישג של 2:30 ד'. שני בתי-ספר נאבקו על הבכורה, וההפרש ביניהם - לפני המקצוע המסיים - עמד על נקודות בודדות. במירוץ קבעה הקבוצה שהובילה בניקוד הישג של 2:15 דקות, וקיבלה 100 נקודות. הקבוצה שהיתה במקום השני לפני מירוץ השליחים קבעה 2:10 ד', וגם היא קיבלה 100 נקודות. וכך, למרות העובדה שהגיע לה לזכות בתחרות, היא הסתפקה במקום השני (ההפרש בניקוד בין הישג של 2:15 ד' להישג של 2:20 ד' היה למעלה מ-30 נקודות!). היו פה שתי טעויות: א. קביעת ניקוד מרבי להישג בתחרות אתלטיקה, שממנו משתמע כאילו המארגנים אומרים: "אנחנו רוצים הישגים טובים, אך לא הישגים טובים מאוד..."; ב. ריכוז כל הניקוד בטווח צר מאוד של הישגים. אדם בעל ידע מעמיק יותר באתלטיקה היה פורס את הניקוד על פני טווח תוצאות גדול יותר. בתחרות המסוימת ההיא מספר קבוצות לא הצליחו להשיג את הניקוד המינימלי במירוץ השליחים השוודי.
שגיאה נוספת היא הענקת ניקוד גבוה מדי למקצוע מסוים ביום ספורט. נתקלתי לא פעם במורים המדרגים את הקבוצות המשתתפות ביום ספורט במספר נקודות בכל מקצוע, השווה למספר הביצועים. זו שיטה בעייתית מאוד, שכן היא מחייבת את המורים לקבוע שמספר הביצועים בכל התחנות יהיה באותו סדר גודל, כדי שהניקוד יהיה הוגן. ביום ספורט מסוים נקבע תקנון, שלפיו הניקוד בכל מקצוע יהיה סכום הביצועים של 20 התלמידים הטובים ביותר בכל כיתה. אחת התחנות היתה קפיצה בדלגית. בתחנה זו, כל תלמיד היה יכול לצבור עד 50 נקודות (50 קפיצות רצופות), ובסך-הכול ניתן היה לצבור במקצוע הזה 1000 נקודות. תחנה אחרת היתה בעיטת כדורגל לשער כדוריד ממרחק של 20 מטר. לכל תלמיד ניתנו חמישה ניסיונות, ובסך-הכול הוא יכול היה לצבור 5 נקודות, והכיתה כולה יכלה להגיע ללא יותר מ-100 נקודות. כדי שהניקוד יהיה באותו סדר גודל כמו הקפיצה בדלגית היה צריך להעניק 10 נקודות לכל הבקעת שער. עדיף בימי ספורט כאלה לתת ניקוד לפי מיקום, כפי שנהוג למשל בתחרויות שייט: הקבוצה בעלת ההישג הטוב בכל מקצוע מקבלת נקודה אחת, הקבוצה שהישגה הוא השני בטיבו מזוכה בשתי נקודות וכך הלאה. הקבוצה הזוכה במספר הנקודות (מיקומים) הקטן ביותר בסיכום כל המקצועות מוכרזת כמנצחת ביום הספורט.

שימוש בטבלאות למתן ציונים בחינוך גופני
שימוש לא נאות ונפוץ למדי בטבלאות ניקוד נעשה לצורך מתן ציון בחינוך גופני. המורים לחינוך גופני צריכים לעודד את כל תלמידיהם להתקדם ללא קשר לרמתם ההתחלתית. אולי אפילו צריך לתת עידוד מיוחד לתלמידים בעלי הישגים חלשים. לדוגמה: בטבלה המורחבת של 'אות הכושר והספורט', שהיה נהוג עד לפני שנים אחדות בבתי-הספר בישראל (למעשה, הוא עדיין לא בוטל), ניתן לתלמיד כיתה ח' שסיים ריצת 2000 בזמן של 14:44 דקות, ציון של 30 נקודות מתוך 100. אם אותו תלמיד סובל מעודף משקל, אבל התאמן ברצינות למבחן ושיפר את הישגו באופן משמעותי, אין שום היגיון מקצועי לתת לו ציון של 30 נקודות במבחן. לחלופין, המורה צריך לבצע מעקב אחרי התקדמותו של התלמיד ולהעריך אותו הן לפי האיכות האובייקטיבית של ההישג והן לפי מידת ההתקדמות שלו. שיפוט זה, שהוא סובייקטיבי בחלקו, משרת את המטרה החינוכית הרבה יותר טוב מאשר השיפוט האובייקטיבי. אתן כאן דוגמה אמיתית של תלמיד שסבל מעודף משקל, וקבע בכיתה ז' הישג של 16:01 דקות בריצת 2000. בכיתה ט' הוא שיפר את הישגו ל-13:06, ובכיתה י"ב הגיע ל-10:44 דקות. אילו היו מתבססים על טבלאות 'אות הכושר והספורט' לכיתות השונות, ציוניו היו: 31, 38 ו-49, בהתאמה. לעומתו, תלמיד אחר באותה שכבה קבע בכיתה ח' הישג של 8:22 דקות ובכיתה י"ב 10:15. למרות העובדה שהישגו של התלמיד השני בכיתה י"ב טוב מהישגו של הראשון, הנסיגה הגדולה ביכולתו צריכה לעורר סימני דאגה, וההערכה שיש לתת לו צריכה להביא זאת בחשבון. טבלאות ניקוד במבחני כושר צריכות לשמש כגורם מוטיבציוני חיובי ובוודאי לא להוות גורם להקטנת הרצון של הנבחנים לשפר את הישגם. אם נסתכל שוב בטבלה 3 נראה כי על הישג של 12 עליות און מקבל הנבחן 13 נקודות, וכדי לזכות ב-14 נקודות עליו להגיע להישג של 16 עליות. כאשר הייתי מדריך אימון גופני בצבא בתקופה שהניקוד הזה היה בתוקף, נתקלתי במקרים רבים בנבחנים שהפסיקו את המבחן אחרי 12 עליות בטענה שלא כדאי להתאמץ ולנסות להשתפר להישג של 16 עליות כדי לקבל תוספת של נקודה בודדת.
תופעה תמוהה נוספת שנתקלתי בה לא אחת היא של מורים המפסיקים את התלמידים במבחן, אחרי שאלה קבעו את ההישג המזכה בניקוד מרבי. לדוגמה: בבית-ספר מסוים קבעו המורים כי הישג של 10 דקות במבחן ביפ ('יו-יו') לבנים בכיתה ט' יזַכּה בניקוד מרבי. כאשר תלמיד רוצה להמשיך במבחן כדי לשפר את הישגו, המורה מפסיק אותו, כי "ממילא קיבלת כבר ציון של 100 נקודות...". לצערי, יש מורים שכלל לא רושמים את הישגיהם של התלמידים ואינם עוקבים אחרי התקדמותם, אלא רושמים ציונים בלבד. כאשר נוהגים כך שומעים לא פעם גם את החברים לכיתה 'מעודדים' את הנבחן להפסיק, כי ייתכן שאם ימשיך במבחן יגזול להם כמה דקות ממשחק הכדורגל שהמורה הבטיח בסוף השיעור...

טבלאות ניקוד למעקב אחרי כמות הפעילות הגופנית
המפורסמות ביותר הן הטבלאות של ד"ר קנת קופר, 'נביא האירוביקה'. לפי השיטה שלו מוענקות נקודות עבור כל סוג של פעילות אירובית, והמלצתו היא לצבור 30 נקודות לפחות בכל שבוע. את הטבלאות ניתן לראות באתר זה

טבלה 5: כמה אפשרויות המביאות את המתאמן ל-30 נקודות בשבוע

פעילות

מרחק

זמן  

נק' לפעילות           

מס' פעמים בשבוע

סך הנק' השבועי

הליכה/ ריצה

5 ק"מ

31 - 37 ד'

11

3

33

הליכה/ ריצה

4 ק"מ

30 - 37 ד'

6.5

5

32.5

הליכה/ ריצה

6 ק"מ

55 - 1:14 ש'

6.4

5

32

שחייה

500 מ'

9 - 14 ד'

4.6

7

32.2

אופניים

8 ק"מ

15 - 20 ד'

6

5

30

ניתן לצבור נקודות גם בשילובים של פעילויות שונות.

 

חלק ב' של המאמר יעסוק בטבלאות הנמצאות כיום בשימוש באתלטיקה, הרקע ההיסטורי להתפתחותן והשימוש הנכון בהן.
 

סגור