איתור כישרונות צעירים באתלטיקה - גישות מערכתיות חלק א

| שתף |

תהליך איתורם של ספורטאים צעירים מוכשרים וטיפוחם עד הגיעם לצמרת הוא אחת הסוגיות החשובות ביותר בספורט. בישראל, המתמודדת עם הבעיה הזו כבר שנים, יש לכך משמעות מיוחדת בגלל ההיצע הנמוך מלכתחילה ובעיקר בגלל העדר שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים לאיתור ולטיפוח ספורטאים מצטיינים. סדרת מאמרים אלו מציגים מודלים שונים הקיימים באירופה לאיתור ולטיפוח כישרונות באתלטיקה ומציעים מודל מערכתי המתאים למבנה הספורט בישראל.

תאריך: 04/01/12, מאת: פטר דוידוביץ וד"ר רוני לידור , גליון מס. 129

איתור כישרונות צעירים בספורט הוא סוגיה בעלת חשיבות מיוחדת בכל מערכת המנסה לטפח ספורטאים וספורטאיות ובמקרה שלנו אתלטים ואתלטיות. מערכת יחסים הולמת בין גורמים מערכתיים שונים עשויה לסייע לעצב תפיסה מקצועית מגובשת ומעודכנת, שאמורה לקדם את ענפי הספורט ולסייע באיתור הכישרונות הצעירים. מדובר בגורמים הממלכתיים (קרי משרד החינוך, משרד המדע התרבות והספורט), בנציגים המקצועיים של החינוך הפורמלי (הפיקוח על החינוך הגופני והתאחדות הספורט לבתי-הספר) ובגורמים המקצועיים (איגודים/התאחדויות). שיתוף פעולה הדוק בין כל הגורמים הללו עשוי להשפיע רבות על הצלחת תהליכי האיתור והטיפוח הראשוני. ללא שיתוף פעולה כזה לא ניתן לבסס שיטה מערכתית, או לחלופין דגם רצוי והגיוני, של איתור כישרונות בקרב תלמידים. ללא מערכת מסודרת הם אינם יכולים להיות מודעים כלל לאיכות כישוריהם ואינם מקבלים את הגיבוי והתמיכה הנדרשים לעמידה בתהליך הארוך והקשה של טיפוח וקידום יכולותיהם. המצב כיום הוא שילדים אלה מגיעים לפעילות מאורגנת במקרה, אם בכלל.

סוגיית הגישה המערכתית בתהליכי איתור וטיפוח ראשוני של אתלטים צעירים תיבחן בסדרה בת שלושה מאמרים.
מאמר זה, הראשון בסדרה, סוקר מודלים המבטאים גישה מערכתית, אפילו ממלכתית, המבוססת על הפעילות במסגרות הבאות:
א. פעילות ספורטיבית ענפה לכלל אוכלוסיית המדינה
ב. חינוך גופני חובה בבתי-הספר
ג. חינוך גופני שבו איתור הכישרונות הצעירים וטיפוחם הראשוני הוא יעד מוצהר.

ביתר פירוט, המאמר מציג את המודלים הבאים: בתי-ספר לספורט, בתי-ספר על-יסודיים שבהם מתקיימת תכנית מיוחדת לחינוך גופני או לענף ספורט ספציפי, המודל המזרח-גרמני, המודל הרוסי, הבלגי והשוויצרי. המכנה המשותף של כל המודלים האלה ושל נוספים שיוצגו בחלק הבא הוא המחויבות של הממסד החינוכי-ספורטיבי ושל המורים לחינוך גופני בבתי-הספר לתהליכי איתור וטיפוח הכישרונות הצעירים. אצלנו מחויבות זו אינה קיימת כלל.
המאמר השני (חלק ב) יציג כמה מודלים נוספים לאיתור ולטיפוח ראשוני של אתלטים כמו המודל האוסטרי והמודל של ה-IAAF (התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית). כמו כן יוצג בו סיכום העקרונות של כל המודלים. המידע על המודלים הללו מקורו בספרות המקצועית ובעדויות אנקדוטיות שנאספו על-ידי המחבר הראשון של סדרת מאמרים זו.
המאמר השלישי (חלק ג) מעלה את הטענה שיש מקום רב לשיפור הנעשה בארץ בתחום איתור וטיפוח כישרונות צעירים בספורט, וזאת בהתבסס על המודלים הנסקרים בחלקים א וב. המודל המערכתי שאנו מציעים מתאים למבנה הספורט בישראל, וניתן ליישמו בסביבות פורמליות (בתי-ספר, כיתות ספורט וכד') ולא-פורמליות (אגודות, מועדונים, נבחרות) המטפחות אתלטים צעירים. רשימת המקורות תפורסם בחלק ג.


פרויקטים לאומיים לאיתור ולטיפוח ספורטאים צעירים
מה ניתן ללמוד מניסיונם של אחרים? הספרות המקצועית מדווחת על מודלים שונים המפורטים להלן והמתמקדים באיתור ראשוני של כישרונות בספורט ובהפנייתם לגורמים מקצועיים שתפקידם לקדם תהליכי טיפוח מקומי או לאומי. מדינות שונות מקיימות פרויקטים לאומיים שבהם מעורבים גורמים ממלכתיים ומקצועיים שתפקידם לאתר ולטפח את המוכשרים בספורט.

בתי-ספר לספורט
ברוב מדינות הגוש המזרחי לשעבר, תהליכי האיתור והטיפוח של ספורטאים צעירים בכלל ובאתלטיקה בפרט מתקיימים בבתי-ספר לספורט. כך היה בעבר וכך זה גם כיום, אם כי במידה פחותה. כמו כל בית-ספר אחר במדינה, גם אלה נתונים לפיקוח של משרד החינוך. הפעילות הספורטיבית בהם מתקיימת במתכונת של אימונים, בדרך כלל מחוץ לשעות הלימודים הפורמליות ובמתקנים עירוניים מטופחים. המורים הודרכו להתמחות ספציפית בעבודה עם ספורטאים צעירים, והם מועסקים על-ידי משרד החינוך כמו שאר המורים לחינוך גופני בבית-הספר. הם מבקרים בבתי-הספר בעיר כחלק מפעילותם השוטפת, יוצרים קשרים מקצועיים עם כל המורים לחינוך גופני שמלמדים בהם וגם נוכחים בשיעורים ובתחרויות הספורט הבית-ספריות והעירוניות. התלמידים המוכשרים בספורט מוזמנים לאיצטדיון האתלטיקה, ובאמצעות פעילויות ספורט מעניינות ומגוונות הם משתכנעים להשתלב בפעילות הספורט השוטפת.

תכניות הלימודים מותאמות לגיל ולרמה המוטורית. כל תכנית מבוקרת על-ידי רכז ו/או מפקח מקצועי. לאחר תקופת אימון גופני, שבמהלכה מוקנים לילדים יסודות בסיסיים של תנועה, הם משתתפים במגוון של פעילויות העשרה ובמחנות אימון כדי לשכנעם להשקיע מאמץ רב יותר בפעילות ההכשרה הספורטיבית. לאורך השנים, אם רמת התלמידים-ספורטאים עולה, קבוצות האימון נעשות קטנות, ייחודיות ואיכותיות יותר, והמורים-מאמנים יכולים לטפח ביסודיות רבה יותר את התלמידים-ספורטאים ולהביאם לרמת ביצוע גבוהה עוד יותר. הגעה להישגים ברמה בין-לאומית גבוהה, בהתאם ללוחות הישג המתפרסמים בעוד מועד, מאפשרת לרשום את הספורטאים הבולטים במיוחד לתחרויות יוקרה של בוגרים, כולל המשחקים האולימפיים.


בתי-ספר על-יסודיים המפעילים תכנית מיוחדת בחינוך גופני או בענף ספורט ספציפי
בבתי-ספר אלו לומדים התלמידים על-פי תכנית הלימודים הרגילה של בתי-הספר, אך מקבלים תגבור משמעותי בתחום החינוך הגופני ו/או ענף הספורט הייחודי. לבתי-ספר אלה מתקבלים תלמידים שעברו בהצלחה מבחני מיון, בעיקר לקראת לימודיהם העל-יסודיים (כיתות ט-י"ב). למבחני מיון אלה מתייצבים מועמדים רבים, ורק המתאימים ביותר נבחרים. במסגרת לימודיהם הם מקיבלים העשרה בחינוך גופני, שכוללת הכוונה להכשרה ספורטיבית. גם האימונים הייחודיים בענף הספורט הספציפי הם חלק מתכנית הלימודים ונכללים במערכת השעות של בית-הספר. הפיקוח על החינוך הגופני מארגן עבור תלמידים אלה מחנות אימונים בכל חופשה, תחרויות מיוחדות לתלמידים והשתלמויות תקופתיות למורים. מובן שרמת ההדרכה בענפי הספורט הספציפי היא גבוהה במיוחד.


המודל המזרח-גרמני
א. תכנית אימונים כללית במרכזי אימון מיוחדים: המודל המזרח-גרמני (שהופסק לאחר איחוד הגרמניות) התבסס על שיטת האימון והטיפוח שהיתה נהוגה בברית-המועצות לשעבר, אך ברמות ארגון גבוהות יותר ובפיקוח מערכתי נוקשה יותר. על-פי מודל זה, בגילי 10 - 13 הספורטאים לעתיד התאמנו במרכזי אימון מיוחדים שהוקמו באזורים רבים במדינה. בשלוש השנים הראשונות הם התאמנו על-פי תכנית אימונים אחידה שנקבעה על-ידי המועצה העליונה לספורט של גרמניה המזרחית. בתקופה זו תכנית האימונים היתה כללית, ללא שום התמקצעות. באימוני האתלטיקה, לדוגמה, לא חולקו הילדים לפי קבוצות של מקצועות כמו ריצות, קפיצות וזריקות. מבדקי יכולת תקופתיים נערכו כל 6 חודשים. ילדים שלא צברו את מספר הנקודות הדרוש נופו, אולם התאפשר להם להצטרף מאוחר יותר לקבוצות של פעילות גופנית כללית (Fitness groups). אם הצליחו לשפר את יכולתם הגופנית-מוטורית, הם הוחזרו לפעילות השוטפת במרכזי האימון או לחלופין כוונו לענפי ספורט אחרים.
תפקידם המרכזי של המאמנים, שעבדו במרכזי אימון אלה ושהיו בדרך כלל מורים בבתי-ספר יסודיים, היה להקנות לילדים יסודות תנועה נכונים, בהתאם לתכנית אימונים מוכתבת ומפורטת. הם לא נדרשו לתכנן את פעילותם של הילדים או להפגין יצירתיות כלשהי בשלב זה של הטיפוח. משכורתם נקבעה ביחס ישר למספר הספורטאים שהצליחו לקדם לשלב השני של ההכשרה (ראה להלן), וקידומם התבסס על התוצאות שהשיגו הילדים לאורך זמן ועל תוצאות המבחנים שנדרשו לעבור. שיטת קידום זו נמשכה גם ברמות הישג גבוהות יותר. עם זאת, הם קיבלו גם הכרה ותגמולים כאשר אותם אתלטים שאימנו בגיל צעיר הגיעו לרמות הישג בין-לאומיות כמה שנים לאחר שאומנו בקבוצותיהם.

ב. התמחות בבתי-הספר ייחודיים: ספורטאים שעמדו בדרישות המאתגרות של תכנית ההכשרה התקבלו, אחרי שלוש שנות פעילות, לבתי-ספר ייחודיים בגילי חטיבת הביניים, שהיוו את השלב הבא של תכנית ההכשרה המזרח-גרמנית. בתי-ספר אלה סונפו לאגודות ספורט מוכרות ופעלו תחת חסותן. מספר הספורטאים שעברו לשלב מתקדם זה של תכנית ההכשרה לא עלה על 20 - 25% מכלל הילדים שהתחילו את הכשרתם במרכזי האימון שלוש שנים קודם לכן.
תכנית האימונים בבתי-הספר הייחודיים נמשכה, לפי התכנון, שש שנים. הספורטאים התגוררו בקמפוסים של בתי-הספר שבהם למדו. המערכת הבית-ספרית הותאמה לפעילות הספורטיבית של הספורטאים ואפשרה להם לקיים בין 10 ל-12 יחידות אימון בשבוע, וזאת מבלי להחסיר שיעורים עיוניים. במהלך שלוש השנים הראשונות של הכשרתם בבתי-הספר לספורט התחילו הספורטאים את שלב ההתמחות בספורט. כך למשל, האתלטים החלו להתמחות בקבוצות המקצועות השונים - ריצות קצרות ומשוכות, ריצות בינוניות וארוכות, קפיצות, זריקות וקרב-רב. במקרים מסוימים, עקב דרישות המקצוע כמו קפיצה במוט או הליכה ספורטיבית ההתמחות החלה מוקדם יותר, כלומר בתחילת הלימודים בבתי-הספר הייחודיים.

ג. התמקצעות בבתי-הספר ייחודיים: ההתמקצעות של האתלטים בבתי-הספר הייחודיים החלה בגילי 16 - 17. רק ברמת הישג זו מצטרפים לתהליך הטיפוח גם המאמנים הבכירים ביותר של האגודה 'האחראית' לבית-הספר. ברמת אימון זו המאמנים מכינים תכניות אימון אישיות, המבטאות את רמת היצירתיות והידע שלהם. עם זאת, הם מחויבים לשמור על מסגרת האימונים המוכתבת, קרי על תוכן האימונים והיקפם, על עומסי האימון וכדומה. בשלב זה מגויסים האתלטים המוכשרים ביותר לנבחרת הנערים של גרמניה המזרחית.

יותר מ-80% מהאתלטים המזרח-גרמנים שהגיעו לרמות הישג בין-לאומיות היו בוגרים של בתי-הספר הייחודיים, שבהם הם רכשו את יסודות הספורט והאתלטיקה. ארגון ריכוזי-ממשלתי של פעילות אתלטית מסוג זה אִפשר את קידומם של ספורטאים ומאמנים רבים.


המודל הרוסי
ילדים ברוסיה מתחילים להתאמן באתלטיקה בגילי 10 - 12, או מצטרפים לאימוני אתלטיקה בגילי 13 - 15 לאחר שנתיים-שלוש של אימוני ספורט בענפים אחרים. הפעילות הבסיסית מתקיימת בבתי-ספר רגילים ובבתי-ספר ייחודיים לספורט, בעיקר לענפי האתלטיקה וההתעמלות. במהלך הכשרתם ועד גיל 20 הם אינם מורשים להחליף יותר ממאמן אחד. האתלטים הכישרוניים ביותר בגיל הנוער מוזמנים עם מאמניהם האישיים לאימוני נבחרת הנוער של ברית-המועצות. נבחרת הנוער מקיימת במהלך העונה כשלושה מחנות אימון משותפים עם נבחרת הבוגרים עמוסת הכוכבים של המדינה, וזאת עקב שתי סיבות: א. כדי שהאתלטים הצעירים יוכלו ללמוד מניסיונם של האתלטים הבוגרים ומגישתם המקצועית לאימוני האתלטיקה; ב. כדי לאפשר למאמנים הלאומיים של הבוגרים להכיר מקרוב את האתלטים הצעירים ולהתרשם משיטות האימון של מאמניהם האישיים.


המודל הבלגי
בבלגיה פעילות הספורט השוטפת נערכת באגודות, האחראיות לאיתור כישרונות צעירים ולקיום תחרויות לכלל האתלטים החובבים. כמה מהתחרויות בבלגיה הן בעלות מסורת של עשרות שנים, ולכן מרתקות אליהן אתלטים רבים מכל רחבי אירופה. פעילות האגודות בבלגיה היא עצמאית ואיגוד האתלטיקה, המתאם את הפעילות הפנים-ארצית, אחראי בעיקר לפעילות הנבחרת הלאומית הבוגרת. בלגיה דוגלת בשיתוף פעולה בין שני גופים מערכתיים - משרד החינוך ואיגוד האתלטיקה, כדי ליצור בקרה איכותית על הכישרונות המתגלים בגיל צעיר ועל ויסות יעיל של פעילות האתלטים האלה, המתאמנים עם טובי המאמנים בבלגיה. בעידוד שני גופים אלה מופנים אתלטים צעירים, תלמידים בבתי-ספר על-יסודיים, לבית-ספר תיכון אזורי אחד המרכז את תכנית הטיפוח וההכשרה של האתלטים הצעירים, שחלקם הגיע כבר לרמות ביצוע איכותיות. מדי פעם מתקיימות בעיר אליפויות בתי-ספר יוקרתיות, וזאת הודות לפעילות אינטנסיבית של מורים לחינוך גופני המפנים לאגודות הפועלות בה תלמידים בעלי כישורים מיוחדים באתלטיקה.

המודל השוויצרי
בשוויץ מעדיפים לאפשר לילדים הצעירים ליהנות מהעיסוק בפעילות גופנית. לפיכך אין מעודדים אותם לבחור בגיל מוקדם מדי פעילות ספורטיבית-הישגית מאורגנת, ובכך מונעים מהם להתמחות מוקדם מדי בענף ספורט אחד. כתוצאה מכך תהליך האיתור והטיפוח של הכישרונות הצעירים מתקיים באגודות הספורט. רוב האגודות הן רב-ענפיות, וככאלה הן עדיפות בטיפוח כישרונות צעירים, משום שהן מאפשרות לילדים גיוון יתר בהכשרתם, לעומת אגודות חד-ענפיות המכוונות אותם לפעילות בענף ספורט אחד ומכאן להתמקצעות מוקדמת מדי. הפעילות באגודות הספורט בשוויץ מעוגנת בחיים השוטפים של החברה בכלל, ומעורבותו של הילד בפעילות ספורטיבית-חווייתית היא פעילות טבעית ומקובלת בקהילה.

לסיכום, המודלים שנסקרו במאמר זה - בתי-ספר לספורט, בתי-ספר על-יסודיים בעלי תכנית מיוחדת לחינוך גופני או לענף ספורט ספציפי והמודל המזרח-גרמני, הרוסי, הבלגי והשוויצרי מייצגים גישות שונות בתהליך איתורו של הילד המוכשר בספורט וטיפוחו הראשוני. חלקו השני של המאמר יציג שני מודלים נוספים: המודל האוסטרי ומודל ה-IAAF (התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית).


מגזין עולם הריצה

 

סגור