האם כדאי ללמוד טכניקה נכונה של ריצה?

| שתף |

בשנים האחרונות מוצפת רשת האינטרנט בהצעות ללימוד "טכניקות נכונות" של ריצה. במאמר הבא מביא יורם אהרוני מספר מחקרים הבודקים האם תרגול של טכניקת ריצה חדשה הוא יעיל והאם תרגול כזה מעלה את הסיכוי לפציעות.

תאריך: 21/08/11, מאת: יורם אהרוני מתוך מגזין עולם הריצה מס 148

בשנים האחרונות מוצפת רשת האינטרנט בהצעות ללימוד "טכניקות נכונות" של ריצה. הבולטות ביניהן הן 'פוז' ו'צ'י'. לצד סדנאות נמכרים כמובן גם מוצרי לוואי כמו סרטים וספרים, המדריכים את המשתמשים בטכניקות הללו ומביאים עדויות של משתמשים על נפלאות השיטות. ההצהרות כוללות הבטחות לשיפור בהישגים ולהקטנת שיעורי הפציעות. אך האם, נוסף ל'הבטחות היצרן', קיים גם מידע אובייקטיבי התומך בהצהרות האלה? מומחים מטילים ספק בכך ואפילו מצביעים על הנזק שעלולות לגרום סדנאות כאלה.

אחד המבקרים הבולטים הוא ד"ר רוס טאקר (Ross Tucker), פיזיולוג ומאמן מדרום-אפריקה, מתלמידיו של ד"ר טים נואקס (מחבר הספר הנודע Lore of Running), שכתב סדרת מאמרים על כך באתר שלו: The Science of Sport 
טאקר מספר, בין היתר, על מחקר שבו השתתף כנבדק. 20 רצים קיבלו קורס הדרכה של שבועיים (שני אימונים ביום) על-ידי שלושה מומחים בשיטת "פוז", שהדריכו בכל פעם כעשרה רצים. טאקר מציין כי בסדנאות מסחריות יש בדרך כלל מדריך אחד על כמה עשרות רצים, כך שהם קיבלו הדרכה הרבה יותר קפדנית ממשתתף רגיל בסדנאות. הממצאים החשובים של המחקר היו שהכוחות שהופעלו על הברכיים הופחתו, אך הכוחות שהופעלו באזור העקבים וגידי אכילס גדלו. ואכן התברר כי 14 מתוך 20 הרצים שהשתתפו במחקר החלו לסבול מכאבים באזור גיד אכילס והעקב, אף שאיש מהם לא סבל מבעיות כאלה קודם לכן.

טאקר מצטט מחקר נוסף שכותרתו: "Effect of a global alteration of running technique on kinematics and economy" (את התקציר ניתן לקרוא גם כן באתר של טאקר). במחקר זה קיבלה קבוצה של שמונה טריאתלטים הדרכה בשיטת 'פוז' שנמשכה 12 שבועות. בתום הניסוי נמצא כי היתה ירידה ביעילות הריצה שלהם. לדברי טאקר, מצדדי השיטה טוענים כי הבעיות נוצרו מאחר שהמשתתפים בקורסי ההדרכה עוד לא התמחו בשיטת פוז, ועל כך הוא משיב בשאלה: אם שבועיים או אפילו 12 שבועות של אימונים מודרכים אינם מסוגלים להביא לשינויים הרצויים, האם באמת ניתן להשיג את התוצאות המבוקשות באמצעות קורס של סוף שבוע וסרטי הדרכה בלבד?


אין סגנון אחד שמתאים לכל רץ
קיצוני אף יותר הוא סטפן מק'רגור מאוניברסיטת מזרח מישיגן, שדבריו מובאים בראיון עם מאט פיצ'ג'רלד*. לדברי מק'רגור, אין דבר כזה סגנון אחד שמתאים לכל רץ. ריצה יעילה מתפתחת כתוצאה מתהליך תת-מודע, והגוף של כל רץ מוצא את הדרך היעילה ביותר עבורו לרוץ. הדרך הגרועה ביותר לשפר את יעילות הריצה היא לנסות לעשות זאת בצורה מודעת ומודרכת! נראה שכל ניסיון מודע לשפר את יעילות הריצה דווקא יפגע בה. לדבריו, כדי לשפר את יעילות הריצה צריך:
1. לרוץ הרבה; 2. לשלב באימונים ריצות מהירות; 3. להתאמן בקבוצה עם רצים הגורמים לך להתאמץ ו'לתת את הכול' באימונים. קיימת סברה כי אנשים בעלי קיבולת אירובית גבוהה (צריכת חמצן מרבית גבוהה) נוטים להיות בעלי יעילות ריצה נמוכה, ואילו רצים בעלי צריכת חמצן נמוכה הם יעילים יותר. האימון בקבוצה עם רצים בעלי יכולת גבוהה מכריח את הרץ לעשות התאמות בסגנון שלו כדי שיוכל להתמיד בקצב שלהם. אם לא יעשה את זה הוא יישאר מאחור.

מי שבוודאי אינו מסכים עם הדעה כי לא צריך לשנות את הסגנון של הרצים הוא המאמן אלברטו סאלאזאר, שהיה אחד מרצי המרתון הטובים בעולם בתחילת שנות השמונים. סאלאזאר משלב באימוני חניכיו הרבה תרגילי ריצה לשיפור הסגנון שלהם. הוא מודע לכך שיש סיכון בתהליך, שכן שינוי הסגנון מעביר את הלחץ למקומות אחרים ברגל, מה שעלול לגרום לפציעות. אחד הרצים שאיתם עובד סאלאזאר הוא דתן ריצנהיין בן ה-28. יש הסוברים כי ניסיון לעשות שינוי בסגנון הריצה של רץ מנוסה כמוהו הוא חסר סיכוי, אך אחרים מאמינים כי אם מאובחנת בעיה צריך להתמודד איתה. כותב סטיב מגנס, רץ, מאמן ופיזיולוג: "...מה שמוציא שֵם רע לניסיונות שינוי הסגנון היא העובדה שעוסקים בכך יותר מדי אנשים עם כוונות טובות, אך ללא ידע רחב דיו מה צריך לשנות ואיך לבצע את השינויים הנכונים... סאלאזאר והצוות שלו יודעים מה צריך לעשות, ואם יעשו זאת כראוי, זה עשוי להועיל לריצנהיין".**

הערות:

* http://running.competitor.com/2010/05/features/run-unconscious_10054
** (http://www.scienceofrunning.com/2010/07/to-change-or-not-salazar-ritzenhein-and.html)
 

 



לרכישת מנוי למגזין "עולם הריצה" במחיר מיוחד לגולשי אתר SPORTWEB

לחצו כאן או שלחו מייל  olam-haritza@iaa.co.il

 


 

  • © stu collier - Fotolia.com

סגור