ניתור אנכי - פרוטוקולים ומערכות מדידה

| שתף |

יכולת ניתור מהווה את אחד הכישורים החשובים שהספורטאי נדרש להם, בעיקר במשחקי כדור. כדי לשפר את הניתור יש לבנות תכנית אימונים ספציפית ולבחון את יעילותו במהלך העונה. המאמר סוקר את צורות הניתור הנפוצות, כפי שהן באות לידי ביטוי בכדורסל, בכדורעף ובכדוריד, צורות מדידה שונות ועצות מעשיות למאמנים במדידת ניתור אנכי.

תאריך: 31/05/10, מאת: גל זיו ורוני לידור, גליון מס. 145

פתיח:
י

ליד:
מומלץ לבחור בפרוטוקול מדידה המדמה ככל האפשר את הניתור שמבצעים הספורטאים באימונים ובמשחקים

 

לניתור אנכי (Vertical jump) חשיבות רבה בענפי ספורט שונים. ספורטאים נדרשים לבצע מיומנות מוטורית זו בצורה טובה כדי להשיג יתרון על יריביהם. כך למשל, במשחק כדורסל, על שחקן ההתקפה לנתר מעל ידי המגן כדי להגיע למצב זריקה נוח. לעומתו, על שחקן ההגנה לנתר גבוה מהשחקן המתקיף במטרה לחסום ביעילות את הזריקה לסל. במשחק כדור אחר - כדורעף, על השחקן המנחית לנתר גבוה ככל שאפשר כדי להנחית את הכדור, ושחקן ההגנה צריך לנתר גבוה עוד יותר כדי לחסום את ההנחתה.
כדי לשפר את יכולת הניתור האנכי של ספורטאים יש לבנות תכנית אימונים המיועדת לכך ולבחון את יעילותה באופן סדיר במהלך העונה. בדיקת יעילות התכנית מבוצעת על-ידי מדידת גובה הניתור האנכי של הספורטאי. קיימים כמה פרוטוקולים (כיצד יש לנתר, מהי עמדת המוצא של המנתר, אילו פעולות המנתר יכול לעשות בזמן הניתור) למדידת ניתור אנכי בספורט כמו גם כמה מערכות מדידה (קרי, מכשור וכלי מדידה), שבהן ניתן להשתמש למדידת גובה הניתור האנכי. המאמן המעוניין למדוד את הניתור האנכי של ספורטאיו נדרש לבחור פרוטוקול מדידה ומערכת מדידה שבהם ישתמש במהלך אימוניו. מטרת מאמר זה היא לסקור כמה מהפרוטוקולים וממערכות המדידה של ניתור אנכי בספורט ולהשיא כמה עצות מעשיות למאמן המודד את גובה הניתור של ספורטאיו.


פרוטוקולים למדידת ניתור אנכי: רקע ומטרות

בספרות העוסקת בכושר גופני ובמדידה והערכה בחינוך גופני ובספורט ניתן למצוא כמה פרוטוקולים למדידת ניתור אנכי בספורט (ראה לוח 1). שימוש בפרוטוקולים שונים מוביל לתוצאות שונות, וריבוי הפרוטוקולים עשוי להקשות על השוואה בין התוצאות של המבדקים השונים. לכן הצוות המקצועי הקורא מחקרים על ניתור אנכי ומנסה להשוות את ביצועי ספורטאיו לביצועיהם של ספורטאים אחרים, חייב לוודא שהמבדקים שספורטאיו מבצעים זהים לאלו שבוצעו בקבוצה שאליה משווים את התוצאות. אם הצוות המקצועי מעוניין להשוות את ביצועי שחקניו לביצועים קודמים או עתידיים שלהם, הוא נדרש לבחור מבדק אחד ולהשתמש בו בקביעות ולאורך זמן. בחירת המבדק המתאים צריכה להתבצע בהתאם לסוג הספורט ולתפקיד הספציפי שמבצע הספורטאי.

לוח 1: פרוטוקולים נפוצים למדידת ניתור אנכי בספורט

 

מבדק

תיאור

דוגמאות

ניתור מהמקום בהנפת ידיים

כפיפת ברכיים תוך כדי תנועת             הידיים לאחור וניתור בהנפת ידיים כלפי מעלה

ניתור לגובה של 68.1 ס"מ בשחקני כדורסל  Division I באוניברסיטה בארה"ב (1)

ניתור לגובה של 45.5 ס"מ בשחקניות כדורעף Division I בארה"ב (2)

ניתור מהמקום ללא הנפת ידיים

 

 

כפיפת ברכיים וניתור לגובה, הידיים על המותניים או מאחורי הגב ולא זזות לאורך הניתור

ניתור לגובה של כ-60-55 ס"מ בשחקנים בליגה הראשונה בסרביה (3). ניתור לגובה של כ-31 ס"מ בשחקניות כדורעף מהליגה הפינית (4). ניתור לגובה של כ-50 ס"מ בשחקני נבחרת הכדוריד של איטליה (5)

ניתור ממצב Squat ללא הנפת ידיים

 

 

כניסה למצב Squat  נמוך. עצירת התנועה וניתור לגובה ממצב זה, הידיים על המותניים או מאחורי הגב

ניתור לגובה של 35 ס"מ בשחקני כדורעף בהולנד (6). ניתור לגובה של 21.5 ס"מ בשחקניות כדורסל בליגה הפינית (7)

צעד אחד לפני הניתור

 

ביצוע צעד קדימה, כאשר הרגל השנייה מצטרפת לניתור בשתי רגליים עם תנופת ידיים

ניתור לגובה של כ-49-45 ס"מ בשחקניות כדורסל Division I באוניברסיטה בארה"ב (8)

 

שני צעדים לפני הניתור

 

ביצוע צעד ברגל הלא מנתרת וצעד נוסף ברגל המנתרת לניתור על רגל אחת עם תנועת ידיים (בדומה לצעד וחצי בכדורסל)

ניתור לגובה של כ-75-72 ס"מ בשחקני כדורסל Division I  באוניברסיטה בארה"ב (9)

ניתור חסימה

 

ניתור המדמה חסימה בכדורעף: ניתור בשתי רגליים תוך הנפת ידיים לחסימה מדומה

ניתור לגובה של כ-41 ס"מ בשחקניות כדורעף Division I באוניברסיטה בארה"ב (10)

 

ניתור הנחתה

 

ניתור המדמה הנחתה בכדורעף: ביצוע צעד מקדים ואחריו ניתור בשתי רגליים תוך הנפת יד אחת להנחתה

ניתור לגובה של כ-53 ס"מ בשחקניות כדורעף Division I באוניברסיטה בארה"ב (10)

 

 בעוד מחקרים פיזיולוגיים וביומכניים על ניתור אנכי יכולים לבדוק ניתור ללא תנופת ידיים כדי לבודד את השפעת הרכיב השרירי על הניתור ועל-ידי כך לנסות ולמצוא קשר סיבתי בין שיפור כוח שריר או הספק שריר לבין גובה הניתור, מעטים המקרים בספורט שבהם ספורטאי מנתר ללא תנופת ידיים (ידיו על המותניים או מאחורי הגב). ואכן, מבדקים כאלו יהיו פחות יעילים למאמן בשטח. ככלל, יש לזכור את עקרון הספציפיות באימון - כדי לשפר מיומנות מוטורית מסוימת יש לבצע אותה באימונים כפי שהיא עתידה להיעשות במשחקים/תחרויות. לדוגמה, מומלץ ששחקן מנחית בכדורעף ייבחן בניתור הנחתה, שחקן פנים בכדורסל ייבדק בניתור מהמקום עם תנופת ידיים, ומקשר בכדוריד ייבחן במבדק המותאם לו, שיכלול שלושה צעדים וניתור על רגל אחת.


כיצד מודדים ניתור אנכי?
כדי למדוד ניתור אנכי ניתן להשתמש בשלוש שיטות מדידה עיקריות:
א. מדידת גובה הניתור על-ידי חישוב הפרש המרחק של איבר מסוים בגוף (יד, לדוגמה) בין סוף הניתור לתחילתו על-ידי שימוש בסימן על קיר (איור 4 - ראה בהמשך) או במתקן ייחודי לכך (איור 1).

בתחילת המבחן הנבדק עומד זקוף כשידו מעלה, כך שקצות האצבעות נוגעות בשלב הראשון. בכל קפיצה הוא מסיט עם היד כמות מסוימת של שלבים. השלבים נמצאים במרחק שווה זה מזה, כך שבסיום המבחן ניתן לספור את השלבים שהוסטו ולחבּרם לגובה הניתור.

ב. מדידת זמן שהייתו של הנבדק באוויר תוך שימוש במזרן מגע, המזהה את רגע עזיבת הקרקע ואת רגע החזרה אליה (איור 2).

 ג. מדידת מהירות הנבדק בעזיבת הקרקע והכוחות שהוא מפעיל על הקרקע באמצעות שימוש בפלטת כוח (Force plate) (11). פלטה זו מכילה חיישנים שמודדים את הכוח שמפעילות עליה כפות הרגליים (איור 3).

 


שיטות אלו דורשות שימוש במכשירי מדידה שונים, המניבים תוצאות שונות עקב טעויות מדידה (12). כך שנוסף להבדלים המייצרים פרוטוקולים שונים של מדידה, גם שימוש באותו פרוטוקול אך בציוד מדידה שונה יקשה על השוואה בין תוצאות המדידה. לדוגמה, חישוב זמן השהייה באוויר עלול להפריז בהערכת גובה הניתור ב-1.8% בהשוואה לשיטת המדידה עם פלטת הכוח (11). יתרה מכך, נמצא הפרש של 2.9% בגובה הניתור בין שתי מערכות שונות שמודדות את זמן השהייה באוויר. במחקר אחר, שמדד ניתור אנכי באמצעות ארבע שיטות שונות של מדידה, דווחו ערכים שונים בכל מדידה, כאשר מהימנות הבדיקה בפני עצמה היתה גבוהה בכל אחת משיטות המדידה (12). במילים אחרות, כל עוד משתמשים באותו מכשיר לאורך זמן, ההבדלים בביצועים נובעים, ככל הנראה, משינויים ביכולת הנבדק ולא מטעויות מדידה חוזרות.
יש לציין ש: (א) ביצוע ניתור אנכי עשוי להיות מושפע גם מגורמים סביבתיים כגון טמפרטורה חיצונית בעת קיום המדידה, מידת העירנות של הנבדק, הזמן שבו נערך המבדק וקיום המבדק לפני האימון או אחריו. מומלץ אפוא לתעד נתונים אלו ולבצע מבדקים נוספים בתנאים דומים ככל האפשר כדי לשמור על אחידות בעת המדידות. (ב) חלק מהמערכות למדידת ניתור אנכי הן יקרות (כמו השימוש בפלטת הכוח) ודורשות צוות מפעיל מקצועי.

לעומת זאת, קיימות מערכות פשוטות המאפשרות מדידה של הפרש הגובה בין סוף הניתור לתחילתו, אולם מערכות אלו אינן מתאימות לכל פרוטוקול קפיצה. כדי לבחור את המבדק המתאים לצורכי המאמן/ספורטאי יש להביא בחשבון את פרוטוקול המדידה הרצוי ואת מכשור המדידה המתאים. כך למשל, מבדק הניתור מהמקום בשילוב הנפת ידיים הוא פשוט: הנבדק מתבקש לעמוד ליד קיר, להרים יד ולסמן בגיר את גובה היד על הקיר. כך הוא עושה גם בשיא הקפיצה, והפרש הגובה יהיה גובה הניתור האנכי (איור 4). עם זאת, הנבדק צריך לסמן את קפיצתו על הקיר בדיוק בשיא הגובה - מיומנות שאיננה פשוטה בהכרח, ולבטח אינה מאפיינת את מה שהוא נדרש לעשות במהלך משחק/תחרות. נוסף לכך, על הנבדק לעמוד בסמוך מאוד לקיר, עובדה המקשה על תנועה חופשית. עקב החשיבות הרבה בביצוע הניתור בצורה הדומה ביותר לזו המבוצעת במשחק/תחרות ועקב הרצון למנוע את הגבלת תנועת הנבדק בזמן ביצוע הניתור, מומלץ להשתמש במכשירי מדידה מתקדמים יותר (מזרן מגע או פלטת כוח).

עצות מעשיות למאמנים במדידת ניתור אנכי
מאמן המעוניין למדוד את גובה הניתור האנכי של ספורטאיו, טוב יעשה אם יביא בחשבון כמה היבטים בתכנון פרוטוקול המבדק:
א. מומלץ לבחור בפרוטוקול מדידה, המדמה ככל האפשר את הניתור שמבצעים הספורטאים באימונים ובמשחקים/תחרויות. אם שחקנים שונים מבצעים ניתורים בצורה שונה, מומלץ להתאים את המבדק הדרוש לשחקן. ייתכן שמבדק הניתור האנכי לשחקנים בעמדת הרכז בכדורסל יהיה שונה ממבדק הניתור האנכי לשחקן פנים.
ב. מומלץ להשתמש באותה מערכת מדידה לאורך זמן. כך ניתן לדעת שההבדלים בין תוצאות המבדקים השונים אינם נובעים משינויים במערכת המדידה.
ג. יש לזכור שהבדלים במדידות שונות עשויים לנבוע מכמה גורמים (כמו שעת קיום המבדק), ולכן יש להקפיד על ביצוע המדידות בתנאים סביבתיים ובעיתוי דומים ככל האפשר..
ד. בעת תכנון אימונים לשיפור הניתור האנכי יש להקפיד על ביצוע מבדקים לניתור אנכי לפני תחילת תכנית האימונים, באמצעה ובסופה כדי למקסם את השימוש במידע על יעילות תכנית האימונים ועל תרומתה לשיפור הישגי הספורטאי.

 

 


רשימת מקורות
1. Hoffman, J. R., Tenenbaum, G., Maresh, C. M. and Kraemer, W. J. (1996). Relationship between athletic performance tests and playing time in elite college basketball players. J. Strength Cond. Res., 10: 67-71.
2. Ferris, D. P., Signorile, J. F. and Caruso, J. F. (1995). The relationship between physical and physiological variables and volleyball spiking velocity. J. Strength Cond. Res., 9: 32-6.
3. Ostojic, S. M., Mazic, S. and Dikic, N. (2006). Profiling in basketball: physical and physiological characteristics of elite players. J. Strength Cond. Res., 20: 740-4.
4. Hakkinen, K. (1993). Changes in physical fitness profile in female volleyball players during the competitive season. J. Sports Med. Phys. Fitness, 33: 223-32.
5. Bonifazi, M., Bosco, C., Colli, R., Lodi, L., Lupo, C., Massai, L. and Muscettola, M. (2001). Glucocorticoid receptors in human peripheral blood mononuclear cells in relation to explosive performance in elite handball players. Life Sci., 69: 961-8.
6. de Ruiter, C. J., Vermeulen, G., Toussaint, H. M. and de Haan, A. (2007). Isometric knee-extensor torque development and jump height in volleyball players. Med. Sci. Sports Exerc., 39: 1336-46.
7. Hakkinen, K. (1991). Force production characteristics of leg extensor, trunk flexor and extensor muscles in male and female basketball players. J Sports Med Phys Fitness, 31: 325-31.
8. Chappell, J. D. and Limpisvasti, O. (2008). Effect of a Neuromuscular Training Program on the Kinetics and Kinematics of Jumping Tasks. Am. J. Sports Med.,
9. Hunter, G. R. and Hilyer, J. (1989). Evaluation of the University of Alabama at Birmingham men's basketball team. NSCA Journal, 11: 14-5.
10. Nesser, T. W. and Demchak, T. J. (2007). Variations of preseason conditioning on volleyball performance. J. of Exerc. Phys. Online., 10: 35-42.
11. Garcia-Lopez, J., Peleteiro, J., Rodgriguez-Marroyo, J. A., Morante, J. C., Herrero, J. A. and Villa, J. G. (2005). The validation of a new method that measures contact and flight times during vertical jump. Int. J. Sports Med., 26: 294-302.
12.Aragon-Vargas, L. F. (2000). Evaluation of four vertical jump tests: Methodology, reliability, validity, and accuracy. Meas. Phys. Educ. Exerc. Sci., 4: 215-28.


 

 

סגור